ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

החיים של דניאל בן השמונה היו די רגילים, עד שיחת טלפון מסתורית שבעקבותיה אימו נכנסה לחדר השינה שלו ובקושי יוצאת משם. ואם היא כבר יוצאת, אז היא תשב מול הטלוויזיה ותראה בלופ אינסופי את הסדרה דאלאס או סדרות אחרות. מה היה באותה שיחה רק נרמז, אולם המשפחה מאותו רגע מפסיקה לתפקד. שני ההורים נהיים זרים זה לזה ובמידת מה גם לילדיהם והילדים, לדניאל אח גדול יותר , אמנון, פחות או יותר צריכים לגדל את עצמם. הבית לא עובר יותר שום פעולת ניקיון. האמא הפסיקה, גירשה את העוזרת שהאבא ניסה להביא, ואף אחד אחר לא מנקה. למה? אין ממש תשובה בספר, אבל נראה שהלכלוך, מעבר ללכלוך הפיזי, הוא גם ייצוג סימבולי להזנחה ולהתפוררות של הדירה והמשפחה כאחד. דניאל נקלע למערבולת שקשה לו להשתחרר ממנה. בילדות הוא חוזר להרטיב על בסיס לילי עקב פחד ללכת לשירותים שורצי המקקים, בנערות ובתיכון הוא לא מצליח לקשור קשרים חברתיים ואפילו הצבא, שבספרים כגון אלו משמש נקודת יציאה, אינו נותן מענה. גם התקווה הקלושה שתהיה לו בר-מצווה, אירוע שלפעמים הורים פרודים/גרושים/מסוכסכים מצליחים להגיע לאחדות כלשהי לטובת הילד נגוזה והאירוע עובר ללא שום ציון והתייחסות. דניאל מתגעגע. מתגעגע לכך שהיו לו גם אבא וגם אמא. מתגעגע לשניצלים טריים מהמחבת. מפעם לפעם יש הבלחות של הנורמליות לחייו של…

בשביל סולם גנבים צריך לפחות שניים. מישהו צריך לעזור לך לעבור את החומה, אבל על כריכת הספר מופיעה דמות בודדת בלבד המנסה לטפס, וכך גם יודה טייב, הבן הצעיר למשפחת טייב משכונת התקווה, צריך להתגבר לבדו ולפרוץ את השייכות המשפחתית שלו. משפחת טייב היא משפחה מכובדת בעולם הפשע של השכונה. כל בני המשפחה בעסק המשפחתי, רובו מתבסס על גביית דמי חסות והילוך אימים על עסקים, אולם אמו של יודה נודרת נדר בלידתו שהוא לא יהיה בעסק. נדרים הם עניין חשוב אבל הדרך מחוץ לפשע לא מתקבלת בהבנה. לא אצל יודה המרגיש מנודה ופחות ערך ביחס לשאר אחיו, ולא אצל האחים שלא מבינים למה הוא לא בעניינים. בסופו של דבר מושגת פשרה, יודה ילך ללמוד משפטים, וכך יוכל לשמש כקונסיליירי המשפחתי, אולם יודה מעדיף, רחמנא לצלן, ללמוד ולעסוק בחינוך, מה שגורם לקרע חמור עם המשפחה ולניתוק הסופי ונראה שיודה ימשיך לבדו בדרכו. בכוונה השתמשתי במונח קונסיליירי, אותו אני זוכר מסרטי הסנדק. ההשוואה עלתה לי מיד בתחילת הקריאה. גם מייקל קורליאונה רצה לצאת מהפשע, וחשב ששירות בצבא יוציא אותו משם אך גילה שפשוט אין לו את האפשרות. גם מאמציו להלבין את עסקי המשפחה, לא נשאו פרי. אולם בעוד הסנדק היא יצירת מופת בתמת הגורל היווני בו כל צעד שאתה עושה לברוח מגורלך…

לאחר תרגום הספר “לא עסק לאישה” מאת הסופרת פ”ד ג’יימס, תורגם ספר נוסף פרי עטה וכזה שעסוק בגיבור הראשי שלה הרב פקד אדם דלגליש. ג’יימס פרסמה את ספריה תחת ראשי התיבות של שמה בעיקר על מנת לטשטש את העבודה שאשה כתבה את הספרים, למרות שלאחר כמה עשורים בהם ספריה של אגתה כריסטי זכו להצלחה רבה, קשה לי להבין, מדוע היה בכך עניין. בספר, דלגליש הוא כבר בדרגת תת ניצב, ומשכך הנחתי שהספר הוא מהאחרונים בסדרה, אולם הוא יחסית בין הראשונים, ואולי הדרגה המתאימה יותר, אם ננסה להקביל לסולם הדרגות המקובלת במשטרת ישראל, תהיה דווקא סגן ניצב, אולם לאחר בחינה של סולם הדרגות במשטרת אנגליה, לא הגעתי למסקנה ברורה בנושא וממילא הדבר אינו חשוב במיוחד. בית נייטינגייל שוכן בבית החולים על שם ג’ון קרפנדר לא הרחק מלונדון, ובו מתלמדות האחיות. ביום בו מגיעה אחות בכירה ממערכת הבריאות לבצע ביקורת על תהליך ההכשרה, קורית תאונה מצערת במיוחד, והאחות שנבחרה לשמש כפציינט המדומה בהדגמה של הכנסת צינור להזנה דרך הגרון, מתה במהלך ההדגמה. מתברר שבקבוק החלב ששימש להדגמה הכיל, לא עלינו, ליזול, חומר קוראסיבי. אמנם כל הנוכחים רוצים לקטלג את האירוע כתאונה , אולם מקרה מוות נוסף מערער תאוריה זו למרות שגם אותו מנסים לסווג כתאונה או התאבדות. בכל אופן, שני מקרי מוות…

סוכן על הכוונת הוא מעין המשך לספר “סוכן בברלין“. אין קשר עליליתי אולם מדובר על אותן דמויות שחוזרים לעוד הרפתקאות שלהן. בטרם נצלול נעיר שהספר אמנם מכיל כמה דמיות שוליים שהיו וכמה אירועים שאכן קרו אבל ליבת עלילתו בידיונית לחלוטין. עיקר הספר מתרחש בשנת 1943, רשת “הזאבים” שהכרנו בספר הקודם, נחשפה ברובה ואחרוני סוכניה ששרדו את הגסטאפו מנסים להימלט משטחי הרייך השלישי, אולם חלקם יגלו שהם צריכים לשוב פנימה למשימות נוספות הקשורות למלחמה. מדען יהודי שהגיע לגטו ורשה, מחזיק בידיו תוכניות טכנולוגיות לפיתוח שיכול לאפשר דיוק רב בהרבה להפצצות, והבריטים מנסים להגיע להמצאה זו וגם לבחון אותה. המתח בסיפור נשמר לכל אורכו. מספריו הקודמים של גרליס אחנו יודעים שלא הכל נגמר בסוף טוב, וגם כאן לאחר הצלחות רבות מגיעה כמות זהה של כישלונות. חלק ההצלחות והכישלונות נראים שרירותיים לחלוטין ותלויים במזל בלבד. לפעמים דברים תוכננו היטב אך משתבשים בגלל שטות ולפעמים דברים שלא תוכננו כמעט כלל, הצליחו. כתיבה מכוונת זו מדגימה היטב את עבודת הסוכנים שאכן מנסים לתכן כפי יכולתם, אולם לא יכולים לצפות כל אירוע וכל שיבוש, ומצד שני לפעמים נדרשים לצאת למשימה בלי תוכניות מוגדרות עד הסוף תוך הסתמכות על יכולות אלתור ובעיקר הרבה תקווה שיצליחו. לפחות במקרה זה, לקורא ברור די מההתחלה כי אותה המצאה טכנולוגית שתהפוך…

לרוב איני מתרשם מסופרלטיבים הנכתבים על הספר אולם הכיתוב על כריכת הספר שלפנינו – “הופתעתי מעוצמת הרגש שהקריאה הציפה בי”, מתאר בצורה הולמת למדי את מחשבותיי בסיום הקריאה. במקרים כאלו, בעוד בראש מתגבש הרצון לכתוב על הספר, נעשה גם ניסיון חשיבה בראייה לאחור, מה הגורם לרגשות אלו ולכן שהספר, לפחות בעיני, מוצלח ומומלץ. ייתכן שהתשובה, היא בכך שהספר, למרות שאינו ארוך במיוחד, מצליח לעסוק בסוגיות ונושאים שמשותפים כמעט לכל בני אנוש: חרטות על מעשים שנעשו בדבר, השאלה האם לבחור בבריחה והתחבאות או נטילת אחריות והודאה באשמה, הרצון להתפרסם מול החשש להיחשף ועוד. נתאר בקצרה את הספר, שנפתח מיד בתיאור קצרצר של האירוע המכונן, ובכך מכניס את הקורא למתח וערנות כבר בעמוד הראשון. פרנקי (פרנסס)  באדג’, סופרת ילדים מצליחה, נשואה ואם לפעוטה חיה חיים נוחים מתוך מחשבה שסוד נוראי מהעבר קבור לנצח, אבל עיתונאית נמרצת הצליחה לעלות על עקבותיה והיא יוצרת קשר ומשמיעה לאוזניה את המשפט הסתום הבא: “הקצה הוא שכונת אשפתות שורצת מחפשי זהב. אנחנו פושעים נמלטים, והחוק הכחוש רעב לאוכלנו”. מילים אלו גורמות לפרנקי להבין כי אין לה דרך לשמור יותר את הסוד, ואולי אפילו זו ההזדמנות שלה להתוודות, להיטהר ולבקש מחילה, על “הבהלה הגדולה של קאולפילד” שהיא גרמה לה שנים קודם. בפרק פתיחה קצר זה וילסון מצליח לבנות…

הספר ציידת היתומים מתרחש .על רקע השפעת הספרדית, מלחמת העולם הראשונה, כאוס כללי ברחובות ושנאה גלויה כלפי זרים באשר הם. חייה של פיה שהיגרה עם הוריה בגיל ארבע מגרמניה היו די מסודרים. אמנם בצמצום ובעוני אבל היה את כל מה שצריך. תוך פרק זמן קצר, אביה מתגייס למלחמה, על מנת להוכיח את הפטריוטיות שלו למודלתו החדשה, ואמה מתה מהשפעת הספרדית. פיה חייבת לחפש מזון לאחיה התאומים, בני ארבעה חודשים בסך הכל, ושכנה חטטנית, ברניס, פשוט גונבת לה את האחים. כמו בספר של דיקנס פיה מתגלגלת לבית יתומים, ששם אף אחד לא מוכן לשמוע על שום תאומים, אולם פיה לא מתייאשת בדרך למציאת משפחתה. הפרקים עוברים מדמות לדמות. הדמות של פיה כמובן מעוררת אהדה מוחלטת. נערה צעירה עם מחויבות עצומה למשפחתה הנקלעת למצב בלתי אפשרי, פועלת כפי הבנתה ומאשימה את עצמה ללא הפסק בתוצאות שלא בטוח שהיו שונות אם הייתה פועלת אחרת. גם מתוך בית היתומים היא מנסה למצוא רמזים לאחיה, אולם כל מה שהיא מנסה לעשות נתקע בקירות והיא אפילו סופגת עונשים.הדמות של ברניז נראית לי מוגזמת. בספר עצמו היא מתוארת בתור נוצרייה אדוקה, מה שלא מפריע לה לחשוב מחשבות לא ממש נוצריות, כהגדרתה היא, ואז לבצע פשעים מכל הסוגים. מדמות שספגה בעצמה אובדן ומחפשת פיצוי כלשהו, דמות שעוד יכולה…

קשה לסכם את ספרו של פרופ’ שלום רוזנברג, שהלך לעולמו לפני כשנה, בסקירה קצרה וממילא גם ספרו אינו יכול לסכם את מפעלו. הבעיה מחריפה עוד יותר, כי גם את המחשבה היהודית, ועוד לגווניה, אין אפשרות לצמצם לכרך אחד. כיוצא מכך ננסה לגשת לספר זה בצורה שונה. ספרנו מהווה הרחבה לספר “מחשבת הכוזרי” שיצא לפני כשלושים שנה. בעוד בגרסת המקור, המיקוד היה בבירור על הכוזרי, בספר זה אמנם הכוזרי משמש כשלד הספר, אולם שם הספר מתיימר להיות כוללני הרבה יותר. כותרת המשנה מציינת את הכוזרי ואת לווינס כקצוות הטווח, אולם הוא רחב יותר וכולל גם את רב סעדיה גאון וגם את לייבוביץ’ שנפטר מעט אחרי לווינס. למעשה אולי היה צריך לקרוא לספר בשם מעט שונה, ולהוסיף לשמו את המילים אליבא דרוזנברג, שכן רוזנברג אינו רק מביא מקורות אלא מפרש אותם, ולעתים בצורה ייחודית ושונה מהקובל (וראו עוד על כך בספרו הקודם גשר צר). כלומר, יש כאן מעין נגזרת שנייה, בה אנו מקבלים את דעתו של רוזנברג על דעתם של הוגים שונים בסוגיות רבות. נדגיש כבר עכשיו כי אין כאן פירוש שלם על הכוזרי, אלא שימוש בכוזרי כנקודת פתיחה וממנה לצאת לדיון בנושאים רבים ומגוונים. פרקי הספר הראשונים אכן עוקבים אחרי הכוזרי, ונמליץ להחזיק עותק של הכוזרי בצמוד לקריאת הספר. קטעים רבים…

קצת קשה לקרוא ספר המשך כמעט עשרים שנה לאחר שראת את הספר הראשון. חוץ מהשם, ובאופן כללי שנהנתי ממנו לא זכרתי כלום וכך נכנסתי לקריאת ספר זה. לכן נמליץ למי שטרם קרא את “רציחות נוסח אוקספורד” לגשת קודם לספר הראשון. אמנם אין קשר ישיר בין הספרים, אבל שתי הדמויות הראשיות זהות. גיבור הספר, הלוא הוא הסופר עצמו, שאכן למד באוקספורד ושם את עצמו שם כדמות האמתית היחידה מנסה להשלים את המחקר שלו עבורו קיבל מלגה. אירועי הספר הקודם מתרחשים בשנה הראשונה לשהותו שם, וכעת בשענה השנייה, מתחוללים אירועי הספר, והם כפי שאפשר להבין מהכותרות כוללים כמה מעשי רצח. הרקע הוא חבורת חוקרים של כתיב לואיס קרול, כאשר דווקא הצעירה ביותר מביניהם, קריסטן שהיא עדיין סטודנטית טוענת שגילתה תגלית חשובה, “כזו שמשנה את הכל”, אבל היא לא רוצה לתת שום מידע מחשש שהקרדיט האקדמאי לגילוי לא יגיע אליה. בנקודה זו הספר משלב בסיפור את הרקע האמתי פחות או יותר לטובת הקורא שלא יודע על קרול הרבה מעבר לכך שכתיב את “אליס בארץ הפלאות” והמשכו. קרול, או בשמו האמתי צ’רלס דודג’סון כתב יומנים רבים, אולם חלקם נעלמו. כנראה בידי בני משפחה שחששו לשמו הטוב. מה שמו הטוב, ובכן, קשריו של גבר צעיר עם ילדות קטנות, הוא משהו שבימינו הדעת אינה יכולה לסבול…

יום אחד באוקטובר. 40 סיפורי גבורה. אנו כבר למעלה מחצי שנה באירוע קשה ומתגלגל שאיננו יודעים את סופו. בספר זה כונסו ארבעים סיפורי גבורה מאותו יום נורא, סיפורים של תושבים, של חיילים, של חוגגים במסיבה, של מי שנקלע לסיטואציה שלא מרצונו ושל מי שעזב הכל והלך לסייע עם מה שיש לו גם אם אלו שתי ידיו בלבד. סיפורים של גברים, נשים, יהודים ושאינם יהודים, צעירים ומבוגרים. הספר מרגש מאד וגם קשה לעיכול, שכן באופן טבעי הוא מציף הרבה דברים שכולו חווינו. אני רק מדפדף וקורא מעט כי אי אפשר לצרוך אותו במהירות אלא לאט לאט. כפי שכתבתי, אנחנו עוד עמוק באירוע שאנחנו לא ממש מבינים. שתי הקדמות צורפו לספר האחת למה והשנייה איך, על הסיבות להפקתו ושיטת הפעולה ובאמת שאלה טובה איך אפשר לבחור ממאות ואלפי סיפורי הגבורה , ולאחר מכן הסיפורים, קצרים ממוקדים ומרגשים. חלק מהסיפורים הכרתי מאחר והתפרסמו בהרחבה בכלי התקשורת ואחרים היו חדשים עבורי לחלוטין. כל סיפור מסופר על ידי גיבור הסיפור או על ידי קרוב משפחה. מונולוגים בשלל צורות. אגמון ומבורך וצוות מראיינים נרחב האזינו ספגו ערכו והעבירו אלינו את הקולות בצורה שכמעט שאפשר לשמוע אותם. הסיפורים לא עובדו מחדש, אלא נראה שבכל סיפור נעשה מאמץ לשמר את האותנטיות של מספרו. מפעם לפעם מודגש משפט מסוים…

סקירה זו התפרסמה לראשונה במסוף שבת של מקור ראשון לפרשת ויקהל התשפ”ד. אחת המטרות בכתיבת סקירה, היא מעבר לתת מידע על הספר, גם לנסות לצאת ממנו לדיון כלשהו שיהיה בעל עניין בפני עצמו, ואם אפשר אפילו יוכל לעורר דיון. בספרו של סינק המלאכה קלה, שכן את כל מה שצריך לדעת עליו, מקבלים כבר בהקדמה הנקראת “מדוע כתבתי את הספר הזה” ואפילו אם הייתי מביאה במלואה לא הייתי חורג מהמקום המוקדש לסקירה זו. בקצרה עוד יותר, הספר עוסק ביתרונות של חשיבה לטווח ארוך לעומת פתרונות מהירים לבעיות, אבל כאלו שלא יחזיקו זמן רב. אם “המשחק” הוא אינסופי, או לפחות ארוך מאד, הרי ברור מדוע צריך חשיבה ארוכה. משחקים סופיים, יש למשל בספורט, המשחק מתחיל ונגמר בפרק זמן מוגדר, אולם לבנות קבוצה “אינסופית”, כמו ריאל מדריד, צריך להסתכל לא רק על המשחק הקרוב, וגם לא על העונה הבאה אלא הרבה מעבר לכך. פתחתי בדוגמה מהספורט, אולם “המשחק” אליו מכוון סינק רוב הזמן הוא השוק העסקי והקמת חברות יציבות לאורך זמן. במקומות מעטים בספר, סינק מזכיר שאפשר לפתח רעיונות אלו גם לאומות, אבל לא מעמיק בכך, ואת זאת אשתדל לעשות כאן. בישראל קשה להתחיל פרויקטים לטווח ארוך. כל שר רוצה להיות זה שיוזם וזה שגוזר את הסרט, אבל כאשר ממשלות מתחלפות בקצב מהיר,…