ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספר שאינו אמור להיכתב ביקורת זו לא הייתה אמורה להיכתב  בגלל שהספר בו היא עוסקת, לא היה אמור להיכתב. הרב שטיינזלץ עצמו פתח בכך ש”התוועדות טובה היא התוועדות שאי אפשר לסכם אותה בכתב”. תלמידיו, עורכי הספר, הגדילו לעשות ולא רק שלא החביאו אמירה זו אלא הדגישו אותה בהקדמה לספר והיא חוזרת על עצמה בפעמים שונות. למעשה אין צורך להגיע להקדמה שכן חוסר האפשרות ניכר כבר בתמונת הכריכה, ציור של שחר גזונדהייט, המראה התוועדות טיפוסית וממנה ברור, שאת מה שקורה במפגש האינטימי בין הרב לתלמידיו, בישיבה או בעמידה סביב שולחן, עם קצת אוכל ובעיקר משקה שבשתייתו סיימו כל שיחה, אין אפשרות לשחזר בכתב. גם מי שנכח בהתוועדויות אלו ספק אם יצליח לשחזר ומי שלא היה בהן על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה, לצפייה בהופעה מוזיקלית חיה לעומת שמיעת הדיסק. עיקר ההתוועדות הוא המפגש, החיבור שנוצר, השילוב של הדברים, טון הדיבור, רעשי הרקע, הניגונים ששרים וגם קצת היי”ש המוגר לגרון, ומפגש זה ספר אינו יכול לשחזר. מעבר לריחוק וההזרה שספר יוצר, הרי שאירוע של התוועדות, בדומה לדוגמה של הופעה, הוא אירוע חד-פעמי, וכל התוועדות תהיה שונה, אפילו אם השירים או הדברים הנאמרים זהים. הספר, הדיסק, או ההקלטה, תמיד יישארו אותו דבר. ובכל זאת הספר נכתב בידי תלמידי הרב לציון יום השנה…

שלומית עוזיאל אספה מבחר מטוריה באינטרנט לתוך ספר. הטורים כולם עוסקים בשפה העברית על שלל מכמניה והתוצאה מרנינת נפש ומרחיבת דעת. זהו ספרון קצר ודק, מעט המחזיק את המרובה ואמנם יש בשפה העברית שפע של חומרים לעוד כמה וכמה ספרונים כאלו, אולם להרגשתי, הבחירה להוציא ספר קטן יחסית היא נכונה ומדוייקת, בכך שהיא דווקא מקרבת קוראים ולא מפחידה אותם עם ספר עב כרס. הפרקים מגוונים מאד ומחולקים לנושאים כלליים, למרות שמטבע הדברים יש אקלקטיות מסוימת (קופצניות) ועוברים בין נושאים במהירות גם בתוך אותו פרק. הנושאים הכלליים הם: מקורות מילים, מקורות ביטויים, יחסי גומלין עם שפות זרות, טעויות נפוצות וגם מעט על ענייני עריכה ותרגום. כתבתי בעבר על כמה ספרים בנושא העברית (ראו למשל, תנ”ך שרואים מכאן, מדברים בשפת התנ”ך) במקרה שניהם היו דווקא בהקשר התנ”כי, אולם העברית גדולה ורחבה ובהחלט יש מקום לעוד ספרים. הפרקים בכל ספר קצרים ולכן מומלץ לצרוך את הספר לאט ובמתינות. כך, בכל פעם שיש כמה דקות פנויות לומדים משהו חדש על העברית. אין צורך לקרוא לפי הסדר, אפשר לפתוח באופן אקראי ודי בטוח שתגלו משהו מעניין. בצורה כזו, ההנאה מהספר אף תימשך יותר זמן. לצורך הדוגמה אעשה זאת בעצמי ממש בזמן כתיבת הסקירה ואפתח במקום כלשהו. יצא עמוד 85 הדן בביטוי מגדל השן. מעבר לענייני…

על הכריכה אמא ובת, מחובקות, וכך גם בספר, אמא ובת. הילה מגילה שהיא בהריון ולמרות שחשבה להפסיק אותו ולעבור הפלה, ההריון נמשך עקב אי הסכמתו של בעלה ונולדת ליבי. ליבי אינה מתפתחת כראוי והאבחון מעלה שהיא לוקה בשיתוק מוחין. נזכיר ששיתוק מוחין אינו מחלה גנטית, אלא הפרעה באספקת החמצן לתינוק במהלך ההריון/לידה שגורמים לנזקים בלתי הפיכים בדרגות חומרה שונות. גילוי זה גורם להכחשה גדולה עוד יותר אצל הבעל, שלא מוכן לקבל את העבודה שבתו נכה ולקשיים גדולים יותר אצל האם שמרגישה שהיא לבד בכל הסיפור הזה. סיפור זה ממוקם בעבר, בתחילה חשבתי שהדבר כך בשביל לנתק את האפשרות של חיפוש מידע באינטרנט ולמקם את העלילה בזמן שבו מידע היה פחות נגיש וכך גם קבוצות שיתוף ותמיכה, מה שמחזק את קשייה של הילה, שהיא אכן לבד לחלוטין ונעדרת תמיכה. אולם הילה מבינה שאין לה ברירה ובסופו של דב רמוצאת רופא עם יחס נחמד יותר, שאמנם אינו ממשלה אותה, אולם מאפשר לה פתח תקווה, עם הרבה השקעה וטיפול, ובעיקר ההכרה שזה המצב ואי אפשר להכחיש אותו. אבל ייתכן שהקדמת הסיפור הראשון הוא רק לאפשר לסיפור של ליבי, המדלג שלושים שנה קדימה להיות בהווה. ליבי הצליחה להתפתח ולהתקדם, ללמוד ואפילו להתחתן, אולם כדומה לאשה השונמית, בן אין לה. היא כמהה לילד משלה, דבר…

בספר זה מבחר סיפורים של גבריאל גרסיה מארקס. אעיר כבר בהתחלה שהוצאה של מבחר סיפורים קצרים מלפני 40-60 שנה, מחייבת הסבר בהקדמה או מבוא של העורכים. למה בכלל להוציא לאור את הסיפורים האלו? למה דווקא עכשיו? מי בחר אותם? מה היו השיקולים? כיצד הם מייצגים את כתיבתו של מארקס בין שתי יצירותיו הגדולות ביותר – מאה שנים של בדידות ואהבה בימי כולרה? מה בכלל מאפיים את הסיפורים הקצרים האלו? אני נאלץ לספר באכזבה שאין דבר מכל זה והסיפורים מוגשים כמות שהם, ללא הסבר ואפילו ללא ציון שנה. כל קובץ סיפורים הוא בערך מעשור אחר, ואפשר לזהות שינויים בכתיבה, בסגנון וגם בנושאים, אולם בכולם חוזר המאפיין של רגע שהיה ואבד לעד ואשר מנסים לחזור אליו. תהיה זו האמא הגדולה, שאיבדה את השליטה שהייתה לה ובה החזיקה עד מותה, או גנרל דרום אמריקאי מודח המסתובב לו חסר מעש באירופה, או אפילו הטבוע היפה ביותר בעולם, ומה עוזר לו להיות יפה כאשר הוא מת, וכך הלאה. ישנים סיפורים קצרים מדי שלא מספיקים להתפתח ונשארים עלומים ואחרים ארוכים יותר. ככל שהדבר יכול להיות מפתיע, מארקס לא היה סופר פורה במיוחד. ששה רומנים בלבד ועוד מספר דומה של נובלות, קבצי סיפורים קצרים וספרים תיעודיים. אמנם שתי יצירותיו הכבירות מצדיקות לחלוטין את פרס הנובל לספרות. יצירת…

מי סובב את מי מפעם לפעם קורה שבהרצאה שאני מעביר, בחלק העוסק בתנועת הארץ סביב השמש, קם מישהו ומעיר שהכול טוב ויפה אבל כדאי לדייק והשמש היא זו שסובבת את הארץ כי כך כתוב בתלמוד. במצבים אלו עומדות בפני כמה אפשרויות ולרוב אני חורק שיניים וממשיך אולם לעיתים מתפתח דיון ואף ויכוח קטן, ובסופו מאן דהוא אחר אומר שממילא לפי איינשטיין הכול יחסי ולכן לא באמת משנה, או שאי אפשר לדעת מי סובב את מי. אמנם גם טיעון זה שגוי לחלוטין אולם הוא לפחות מאפשר להמשיך בהרצאה כאשר כל אחד מהצדדים נשאר בעמדתו. תקריות מעין אלו מראות שלמרות שעברו כמעט חמש מאות שנים מאז פרסם קופרניקוס את ספרו, עדיין קשה לשנות אמונות ישנות ובפרט שנמצאים להן סמכים בכתבי הקודש. באופן דומה, רבים מחזיקים עד היום בתורת האסטרולוגיה, שגם היא ספגה מכה אנושה מתורת קופרניקוס אך למרות שנכשלה באופן מוחלט בכל מבחן מדעי תופסת מקום נרחב בעיתונות ומפרנסת בכבוד רב שרלטנים אין ספור. שנת 1543 המופלאה קשה יהיה להפריז בחשיבותה של המפכה הקופרניקאית בהיותה מבשרת את תחילתו של העידן המדעי המודרני, כזה המתבסס על השערות, תצפיות, ראיות, אישוש והפרכה ולא על רעיונות בלבד. אמנם יש להעיר שקופרניקוס עצמו לא מצא הוכחות ואישושים לתורתו – התאוריה ההליוצנטרית (השמש במרכז), החישובים לפיה היו…

יש מילה שאני ממש לא סובל והיא המילה “מיצווש”. תוסיפו לה בר או בת בהתחלה וקיבלתם איזה מסיבה אווילית וחסרת משמעות, משהו נחמד כזה אבל ריק מתוכן עליו אפשר לשאול “וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה”. חגיגת בר ובת המצווה הם אירועים משמעותיים, המציינים את כניסת הילדים לעולם המבוגרים על כל המשתמע מכך, פיזית ונפשית, דרך שלב הנעורים. אם אצל בנים העניין יותר מוגדר ומובנה, וגם ילדים חילוניים עורכים פעמים רבות טקס דתי קצר, עלייה לתורה, הנחת תפילין, ביקור בכותל וכדומה, הרי שקשה יותר למצוא תוכן מסורתי לחגיגות “בת מצווה” לנערות. נראה שגם עליזה לביא, מסתייגת מהמיצווש ומבקשת לצקת תכנים ומשמעות באירוע וכך ספרה מציע אפשרויות רבות. בטרם נעסוק מעט בספר, אביע את ההסתייגות הכמעט יחידה שיש לי והיא שאפילו ספר שקהל היעד המובהק שלו הוא ילדות בנות 11, יכול להיות עם מעט פחות וורוד, שנתפס קצת ילדותי בעיני, והרי כל המטרה היא לצאת לאט מהילדות לתוך הנערות והבגרות. קהל היעד של הספר הוא הילדות עצמן, לא האימא והאבא (והסבתא), וכך גם שם הספר “עכשיו תורך”. ההבנה הראשונית היא שהילדה צריכה להיות אחראית על תכנון בת המצווה שלה, ועל מה שמבחינתה היא רוצה לעשות ולהכין לקראת האירוע ולצקת לתוכו את המשמעות שמעניינת אותה. גישתה של לביא היא להתחבר, והרי הרבה דברים בעולמנו…

אם שם הספר מזכיר לכם שיר של עידן רייכל וכברה קסאי הדבר בהחלט מכוון ושם זה נבחר בכוונה (וכמובן קיבל את אישור של רייכל), לכן נביא כבר כעת עת הקליפ לו תוכלו להאזין תוך כדי הקריאה. ספרה של דקל מבוסס על תגלית משפחתית שגילתה במפתיע, משפחה שלא ידעה על קיומה כלל, בארץ זרה, ולמרבה התדהמה גם בדת אחרת. אין ספק שגילוי כזה אינו פשוט כלל וכלל וגורם לשינוי באדם. גם ככה דקל חוותה שינויים לא מעטים, בתור דתייה מתנחלת מישוב בבנימין, יצאב בשאלה, עברה צד פוליטית, התחנתה עם חילוני שמצידו חזר בתשובה, והכניסה את כל המתח הזה ישירות לחיי גיבורת הסיפור. ואם כל זה לא מספיק מסובך, הרי שנוחתת עליה תגלית כזו מרעישה, ומה עושים עם כל זה? מתחילים לכתוב ואחרי תהליך ארוך רואה ספר, שאמנם דקל מופיעה בו, אך לוקחת ממנו מעט ריחוק, ומנסה לראות את הסיפור כסיפור כללי וככזה, משלבת לא מעט בדיון על רוח התקופה, שהרי מי יודע, איפה ישנם עוד מקרים כאלו. עיקרו של הספר הוא הגילוי, מה שקרה בעבר, וכך העלילה נעה בשני צירים. הצירה הווה בו ליאורה מגלה את סודות עברה, תוך כדי השבעה על מות סבתה, ובעבר הרחוק, עשרות שנים קודם לכן, האירועים שהובילו למציאות זו. הספר עצמו קצר ורובו מביא את הסיפור…

על כריכת הספר רואים יד לוחצת יד, אבל אולי מה שצריך היה להיות זה “יד רוחצת יד”, ובספרו של אברהם קושניר, שהוא במקצועו מתחום הקולנוע, כל מי שרק יכול, רוחץ יד למי שרק אפשר. רוחץ, או לוחץ, כל האמצעים כשרים. כך רוצה קושניר להציג לנו תמונה מפחידה למדי של קשרי הון שטלון כאשר הם מוקצנים לרמה הגבוהה ביותר האפשרית, או שמא זו בכלל המציאות? מי יודע. כמו בספר, יש מסמכים החתומים עמוק בתוך כספות כאשר מטרתם היא לא לראות אור יום לעולם, וכולם מעדיפים שכך המצב יישאר, וגם יפעלו בהתאם. תחילת העלילה – המפקח על הבנקים, מיכאל חרל”פ, נמצא מת בשעת עבודתו, באירוע שנראה כמו התקף לב, אולם כבר בזירת האירוע צצים סימני שאלה, שהודחקו מיד, מאחר וקצינת המשטרה המגיעה לבדוק את הנושא היא גם חברה אישית של המנוח. אפילו בבית הלוויות, ממש טרם הלוויה יש איזה ספק, שגם הוא נעלם מייד ובכל זאת הקורא יודע, כי כך גם אמר לו המספר יודע הכול, שיש כאן רצח. והנה כאן כבר מתחילה הבעיה, אי אפשר לחקור על רצח, המת כבר נטמן באדמה, ראיות אין, ואפילו החשד שבכלל היה רצח, יהיה מביך מאד ליותר מדי אנשים. על כן רב פקד שושנה זבולוני מנהלת חקירה שקטה בנושא. גם רב המשטרה, וחברו מנהל החברא…

לפני כמה שנים הזדמנתי לארמון בלנהיים, ביתו של הדוכס ממרלבורו ומקום הולדתו (ומותו) של צ’רציל. תערוכת ענק משטח הארמון הוקדשה אליו ושם נחשפתי לפער בין ההיכרות עם דמותו בישראל, היכרות המסתכמת כמעט אך ורק בשנות מלחמת העולם השנייה, ואולי בזכות הסרטים וסדרות כגון “הכתר” גם מעט לאחריה. אם אתם ליד העיר אוקספורד הקדישו לפחות מחצית היום לביקור בארמון מיוחד זה. ולא שלא נכתבו ספרים על צ’רצ’יל ואפילו בפרובינציה הקטנה שלנו בלבנט תורגמו לא מעט מהם, אבל איכשהו עשרות שנותיו הראשונות של צ’רצ’יל, למעט אולי תפקודו כשר המושבות, אינם זוכים לידי ביטוי מלא בהם. כמו כן לא ידעתי עד כמה ראש ממשלת בריטניה הגדולה, הוא סופר פורה. אמנם ספר זה נכתב לפני כהונתו כראש ממשלת הוד מלכותה, אבל שמועות עיקשות טוענות שחלק מכשלונו בטיפול במגפת הקורונה הוא בגלל התמסרותו לכתיבת הביוגרפיה של אנגלי אחר שנערץ עליו – שייקספיר. ג’ונסון עצמו בהקדמה מפרט מדוע ראה צורך להוסיף עוד ספר על צ’רצ’יל וגישתו משכנעת. הוא בא לספר סיפור. הוא לא נצמד לזוטות ורשאי גם לקפוץ בזמנים ולסדר הת העלילה כרצונו. מטרתו להציג את צ’רצ’יל כמנהיג הגדול ביותא של אנגליה אם לא של העולם כולו. נחזור לצ’רצ’יל – האיש עם הכובע, הטומיגן והסיגר הנצחי. ספר זה לא ימלא את כלל הפערים, שכן הוא אינו…

ספר זה על מגילת קהלת מצטרף לקודמיו ומאחר וכבר הרעפתי מחמאות בעבר על סדרה זו (למשל: יונה, איכה, רות) אני מתקשה לחדש וכל מה שאמרתי תקף גם כאן. ספר קהלת הוא אחד מהחביבים עלי ואני לומד בו הרבה ואף התחלתי לכתוב פירוש עליו. ספר זה שונה מיתר המגילות בהיותו פילוסופי ומעלה הרהורים רבים ואינו מכיל כלל אלמנטים של סיפור על של אירוע המתייחסים אליו. ככזה הוא נתפס כספר מסובך יחסית, ארוך, לא תמיד ברור וגם מכיל סתירות פנימיות ביחסו של קהלת לעניינים שונים. בכל הנושאים האלו דן שנאן כבר בהקדמה החל מהקביעה המקובלת באקדמיה, שקהלת אינו שלמה המלך, ושהיתלותו באילן גבוה נועדה לקדם את ספרו. גם בכך אין חדש תחת השמש, ושיטות שיווק שונות היו קיימות תמיד. שנאן גם דן בנושא הסתירות ומראה שרובן אינן ביחידה ספרותית אחת של קהלת אלא ביחידות שונות, ולכן אין להתרגש מהן, אולם מכך עולה שאלה אחרת, כיצד יש לחלק את קהלת ובעוד אני מעדיף לראות את קהלת כספר אחד ולא כאסופת יחידות בוודאי לא כאסופת פרגמנטים שצורפו להם יחדיו ואם כבר מעדיף את חלוקתו של מרדכי זר-כבוד (בפירושו בסדרת דעת מקרא) שנאן מציע חלוקה שונה מעט ומביא את נימוקיו עמו. לאחר ההקדמות מאירות העיניים מגיע הפירוש, המורכב מדברי קודמים ומפירושים חדשים של שנאן עצמו,….