ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

“טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח) – שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב”ה: החוטא מהו עונשו, אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו” (פסיקתא דרב כהנא כה ז). מדרש ידוע זה מדגים עד כמה התשובה היא מושג חמקמק ולא ברור. מקורותיה ברורים ומפורשים בתורה, בפרשת ניצבים למשל (דברים ל): “וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ” וכמה פסוקים אחר כך מתוארת המצווה (לחלק מהדעות) “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא … וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם…” כלומר לא כמצווה קשה ובלתי אפשרית אלא כמשהו מושג ואפשרי, והנה לא רק שהנבואה והחכמה לא רואות כל אפשרות לתשובה, אפילו התורה, לא מכירה באפשרות זו, אלא נשנעת על הקורבנות ורק הקב”ה מחדש את האפשרות של התשובה. פער זה קיים עד ימינו. קשה לנו לסלוח, לאחרים ואפילו לעצמנו, ואנו חשדניים מאד כלפי אנשים שביצו פשעים. ידועה העובדה כי עבריינים מגיעים לבית המשפט ופתאום כיפה על ראשם ומהכלא יוצאים עם זקן. אפשר להיות ציניקנים, וחלק מהדברים הם אכן בגדר סוג של ניסיון…

אתמול שמעתי שקולט אביטל פרסמה אוטוביוגורפיה. לא הייתי נזקק לפרט זה אלמלא גם אחד מגיבוריו של הספר “טובי בנינו” שוקד על פרסומה של אחת כזו באיבחה שהיא מגולומנית וגרפומנית כאחד (ברירת המחדל עבור אוטוביוגרפיה). זהו מנחם לאופר, עסקן פוליטי שתהילתו הגדולה, כמו בסרט הערת שוליים, היא על כך שהיה יד ימינו במשך שנים של האיש המיתולוגי יוסף בורג. אה סליחה, יואל פריש. אבל מאז שפריש נפטר לאופר נדחק לשוליים. הוא עוד מסתובב בבניין המפלגה אבל אף אחד לא סופר אותו ומתייחס אליו. המרמור עבר כבר מזמן את האוורסט ואנשים ממורמרים נוטים לעשות מעשים קיצוניים. למנחם בן ובת, הבת נהייתה חילונית אבל הבן, ממש לפי הספר, בוגר ישיבה, מייסד התיישבות בשומרון, ואפילו עורך את עיתון המתנחלים. גם לבן יש בן (ועוד כמה אבל הם לא חשובים לספר), ומה שהוא עושה אתם תחשדו לבד בפרק הראשון, ואם לא תגלו בעצמכם, זה כבר מופיע בפירוש בפרק השלישי. בכל אופן, עיסוק לא מאד מכובד לנכד של מי שהיה יד ימינו של בורג, סליחה, פריש. המשפחות לא לגמרי מתפקדות. מנחם הזניח את ילדיו בעיסוקיו הפוליטים וגם בנו יואב מזניח את ילדיו בעיסוקיו העיתונאיים. כתיבתו של הורוביץ היא מגזרית מאד ומתייחסת לציבור הדתי לאומי. ייתכן והיא אפילו מגזרית מדי. היא כתובה בצורה סאטירית כמעט קומית וכל…

ספרה של עירית קינן מתאר את מסעה בעקבות היומן של אביה אותו קיבלה שנים רבות לאחר מותו. אביה, שהיה אסיר במחנות שבויים בתקופת מלחמת העולם השנייה, מעולם לא דיבר על תקופה זו לאחר מכן, כמו למעשה רוב הניצולים, וכך בתו ידעה רק מעט על עברו. מותו המוקדם של האב בתאונת דרכים, לא איפשר את שמיעת הסיפור ממנו, שכן בשנים האחרונות, אנשים רבים ששתקו שנים נפתחו מתוך ההבנה בחשיבות הסיפור ובכך שהצורך הקיומי לשרוד כבר קרה, כאשר יש להם לא רק ילדים אלא גם נכדים ונינים. היומן כתוב ברובו בסרבית, והוא אינו ארוך במיוחד, שכן כתיבתו החלה רק לאחר מאסרו של האב, ונייר, עיפרון וגם זמן ומקום לכתוב הם מצרך נדיר. בעיקר היה צריך לשמור על היומן מכל משמר בכל מעבר של מקום. לכן, עיקר הספר הוא תיאור מסעה של קינן היוצאת בעקבות פרקי היומן לתחנות שונות במסע החל מביטולה שבמקדוניה, מקום הולדתו של אביה, יעקב ז’אק קלדרון, ועד למחנות השבויים בצרפת ובלגיה (שכמובן אינם קיימים יותר). תולדות המשפחה מתחילות בביטולה, עיירה במקדוניה, שהייתה חלק מישות כלשהי אחרת. לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסדה יוגוסלביה, שילוב בלתי אפשרי של סרבים וקרואטים ששנאו אחד את השני לפני, תוך כדי וגם אחרי ולמעשה כנראה עד היום, עם עוד מדינות שונות. הכיבוש הגרמני ביטל מדינה…

“אני יודעת שאתה לא בקטע של שירה, אבל השבוע יצאו שני אלה. רוצה?”. זו ההודעה שקיבלתי מאשת היחץ של הוצאת “מקום לשירה”, הודעה שלוותה בתמונה הדומה לתמונה הבאה: התשובה שלי הייתה שאני בקטע של כדורגל ואכן הספרים הגיעו בדיוק לאליפויות אירופה ואמריקה, ובתקופה זו התמקדתי בספר על הכדורגל. לכדורגל אכן מגיע ספר משלו, כדורגל אינו עוד ענף ספורט, הוא “הענף ספורט” ובמקומות מסוימים הוא גם החיים עצמם. אמנם נראה שאין קשר ישיר בין כדורגל לשירה, כל עוד לא כוללים את השיר הידוע “השופט ….” הנשמע לעיתים ביציעים ופזמונים ברמה דומה. אולם, לחלק בעל משקל רב כל כך בתרבות האנושית גם המשוררים צריכים להתייחס מה גם שרובם בעצמם אוהדים של קבוצה זו או אחרת, ועל כך הם שופכים את ליבם בהצלחות, ובעיקר, באכזבות. ואיזה שמות יש בכרך, אלתרמן, פן, אבידן ועוד רבים וטובים. כולם כתבו על כדורגל. כדורגל הוא גם אירוע לאומי כפי שזוכרים זקני הקוראים במשחקה ההיסטורי של נבחרת ברית המועצות בישראל. אלתרמן, לא פחות, חיבר שיר על האירוע וכמעט כל הממשלה צפתה בו. השנה הייתה 1956. ישראל רק נוסדה. ברית המועצות הייתה הדבר המפחיד ביותר בעולם וההתמודדות הייתה במסגרת מוקדמות אולימפיאדת מלבורן. ישראל הפסידה 5-0 במוסקבה ומשחק הגומלין נערך באיצטדיון רמת גן. לאחר שער של הסובייטים קרה האירוע המרגש…

אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אולם בעוד שלרוב אנו אומרים ביטוי זה בהקשר החיובי, ובכך שאין גבולות לאן אפשר להתקדם, הרי שחוקי הסימטריה מחייבים גם את ההקשר השלילי, והתהומות אליהם אפשר להגיע באמריקה אכן בלתי מוגבלים בעומקם. לפני שנתחיל קצת מוזיקת רקע בשירם הקלאסי של סיימון וגרפונקל. ראיתי לא מזמן את הסרט “שבעת המופלאים”, ונדמה שימי המערב הפרוע טרם חלפו מאזורים מסוימים של ארצות הברית, אי שם במיד-ווסט, במקומות רחוקים, החצר האחרית של ארצות הברית. יש שריף, ויש מועצה, ויש בית ספר ואפילו מה שמכונה רווחה אבל כל אלו אינם מתפקדים ומה שקיים הוא החוקים הבלתי כתובים של אלו שגרים שם, חוקים שרק המקומיים יודעים, חוקים שאסור להפר אותם. זהו אזור הרי האוזרק, אזור יפהפה על גבול מדינות מיזורי, ארקנסו ואוקלוהומה. מקום שיפה לטייל בו, התמונות נראות נהדר, אבל לחיות בו? כנראה עניין שונה לחלוטין. רי דולי בת ה-16 מכירה את כל החוקים ואת כל הקודים ויודעת שהיא בבעיה קשה. אביה נעלם, אמה לא מתפקדת והיא מטפלת בשני אחיה (למחצה) הקטנים. כולם קוראים לה ילדונת, כי ככה מקובל לקרוא שם לנערה בת 16, אבל חברה טובה שלה באותו גיל היא כבר אמא מהריון לא מתוכנן, מה שמראה שגיל 16 נע בין ילדונת לבין אמא נשואה בנישואי הכרח לא מאושרים….

הספר “היסטוריה גדולה” מציב לעצמו משימה מאתגרת – ההיסטוריה מהמפץ הגדול ועד ימינו ואפילו לתוך העתיד, וכל זה בספר יחסית קצר ונגיש. שיטת העבודה היא לזהות מקומות בהם הייתה קפיצת מדרגה כלשהי, כזו ששינתה את הכל, כך לא ממש משנה מה קרה בפרקי הזמן בין קפיצות המדרגה, אלא השינויים עצמם. לכל מעבר כזה קורא המחבר “סף” והוא מציין תשעה כאלו, שלמרבה הנוחות מופיעים כולם בטבלה כבר בפתיחה. מתודולוגיית הכתיבה משלבת תחומי מדע שונים. שלושת הספים הראשונים הם אסטרופיזיקליים לחלוטין. הרי לא היה משהו אחר, אבל בשלב שכדור הארץ כבר נוצר, נכנסת גם הכימיה והגיאולוגיה לתמונה ובסף המציין את החיים, אנו נכנסים לתחום מדעי הביולוגיה. מכאן והלאה ייעשה שימוש בתחומי מדע נוספים. בערך באמצע הספר, מופיע השלב בו התפתח המין המכונה “אדם” לראשונה, בערך לפני 7 מיליון שנים. בשלב זה המאמץ מתמקד בהסברת איך הגענו למצב אותו אנו מכירים כיום, או יותר נכון המצב בו אנו מכירים את תחילת ההיסטוריה הקרובה (לפני כ-5000-6000 שנים). זהו פער גדול מאד ואכן יש צורך להסבירו, כאשר גם פער זה מחולק לתקופות משנה. ומשלב בין הופעת המינים השונים של “אדם”, הופעת “האדם החושב” ותקופת הקרח האחרונה, שלאחריה מין זה, אנחנו, התפשט על פני כל כדור הארץ ומשם הפרה-היסטוריה היא כבר היסטוריה. בחלקו האחרון של הספר…

ספר זה הוא ספר בעל אופן פנטזי באופיו, לא רק בגלל תוכנו הכולל ראיית העתיד, חזיונות, גלגולי נשמות וכהנה אלא בעיקר כי גיבורו הראשי, ולנטין פוטוצקי הוא דמות שאין לה ביסוס היסטורי עובדתי. דמותו מופיעה בכמה מקורות יהודיים, כולם כנראה מסתמכים על אותו מקור, איך אין לו שום מקור מחוץ לכך. ייתכן כי הדמות מבוססת על סיפורי גרים אחרים שהיו ועובדו וכוללו לאגדה אחת “ולנטין פוטוצקי, גר הצדק אברהם בן אברהם”. משכך והסיפור המקורי הוא אגדתי באופיו וכמובן שבו פערים מרובים, הרי שרומן זה ממלא פערים ויוצר יצירה שלמה, בדיונית אמנם, אך כזו המנסה להביא את התקופה (ראשית המאה ה-18) על קורותיה ודמויותיה. גם בספר עצמו יש פער מסוים בין הזמנים מאחר ובאגדת המקור על הגר אברהם בן אברהם מותו מתואר באמצע אותה מאה ולא בתחילתה. משפחת פוטוצקי הייתה משפחת אצילים גדולה וחשובה (כריכת הספר מציגה את אחד מארמונותיה) בפולין שהתפרשה על פני ענפים רבים והאגדה מספרת על אחד מבניה, ולנטין, שפנה עורף לדת הקתולית של משפחתו ואימץ את היהדות, לאחר ששאלות אמוניות שהיו לו, לא נפתרו כלל בגישה הנוצרית אותה הכיר. בהיותו בן אצולה בכיר שהמיר את דתו, הדבר היה לבושה גדולה לכנסייה שרדפה אחריו עד חורמה ולאחר הלשנה עליו, מפי יהודי אחר (ולחלק אומלל זה של האגדה אני…

מאד נהנתי, כמו כולם כמעט, מספרו הקודם של ביל ברייסון – “ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל“, שמיהרתי לקרוא את הספר החדש שלו על גוף האדם. ברייסון כתב עוד ספרים, וזה האחרון שבהם שירד לדפוס באנגלית בשנה שעברה ממש בתחילת הקורונה. משמח שתרגמו אותו מהר עבור קהל הקוראים ונקווה שיתרגמו עוד ספרים קודמים שלו. הנושא של גוף האדם מרתק וסקרתי ספרים לא מעטים בנושא, רובם התמקדו בנושא אחד או שניים ואילו ברייסון, כדרכו, עוסק בכמעט הכול והספר עוסק בגוף מכף רגל ועד ראש, בין אם עיסוק באיברים ובין אם עיסוק בתפקודים השונים, ועושה זאת בדרך כתיבתו המיוחדת. מאד בתמצות, תוך ערבוב של היסטוריה, מחקרים, עובדות טריוויה ופיקנטריה והחדשות העדכניות בתחום ועם הרבה שאלות פתוחות כי יש עוד הרבה מה לחקור ובהמון דברים פשוט אין לנו מושג (זה ספר נהדר אחר). גם הרבה הומור משולב בספר ומפעם לפעם תמצאו את עצמכם מחייכים וצוחקים. מצד שני לכתוב על כל הגוף ובספר שאינו ארוך במיוחד דורש גם הרבה ויתורים וצריך לחתוך באכזריות. כך תמצאו המון מידע, אולם לפעמים סקרנותכם לא תבוא על סיפוקה. למשל יש פסקה קצרה מאד שעוסקת ב-ATP, הסוללה לזמן קצר של הגוף שיש לנו כמה עשרות גרמים ממנה בסך הכל והיא חלק משרשת תגובות כימיות. רק על מולוקלה כזו אפשר לכתוב…

סקירה זו התפרסמה במוסף שבת של מקור ראשון לפרשת פנחס תשפ”א. כמו כל סוקר ספרים שמקבל לביתו חבילות רבות, אין דרך לדעת מראש מה הן יכילו. וכאשר החבילה מהוצאת מגיד הגיעה ובתוכה הספר מאת הרב זקס הרגשתי כמי שקיבל מכתב מאליהו. כיום הביטוי מוכר כשם ספריו של הרב אליהו דסלר, אולם משמעותו המקורית (מתוך דברי הימים ב כ”א יב) היא מסר המגיע לאחר הסתלקותו של אדם (נעיר שגם ספרי “מכתב מאליהו” הוצאו לאחר פטירת הרב דסלר). כבר מקבלת הספר הרגשתי שלפני מסר מעולם האמת, מסר מאת אדם גדול שהסתלק מעמנו טרם זמן, מסר שרק הלך והתחזק במהלך הקריאה. אמנם הספר נכתב לפני כעשור ורק התרגום הוא לאחר מותו של הרב, אלא שהתהליכים המתוארים החריפו והחמירו, וקריאתו של הרב נדרשת אף יותר. בהיותי נשוי לעולה מאנגליה, שמו של הרב זקס היה לי מוכר עוד בטרם יצא שמעו בארץ. היה נראה שלרב זקס קשה “להיתפס” בארץ, ולמעשה פער זה קיים עד היום עם השאלה שכבר לא תקבל מענה: “מדוע הרב זקס לא עלה לארץ”. הייתי בכמה הרצאות של הרב ושאלה זו נשאלת תמיד ונראה שהיא גרמה אי נוחות רבה לרב שכמעט תמיד יש מילים בפיו, אך נאלץ להתפתל בתשובה. לא מפני שאין לו תשובה, אלא מפני שזו תשובה שייתכן וקשה לאומרה בצורה…

העובדה שאנו יכולים לקרוא די בקלות את התנ”ך אינה מובנת מאליה כאשר מדובר בטקסטים מלפני אלפי שנים. לשם השוואה נסו לקרוא טקסטים באנגלית (או שפה אחרת שאתם שולטים בה) מימי הביניים. אולם גם בתנ”ך יהיו הרבה שאלות על עברית והרבה מילים לא מובנות. בספרי על ההפטרות, נתקלתי פעמים רבות במילים קשות, או יחידאיות, שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ”ך, ויש להבינן רק לפי ההקשר או שימוש במקורות חוץ תנכיים ושפות אחרות. גם לאחר ניסונות אלו, יש מילים שקשה מאוד לדעת את משמעותן. משה אקשטיין מביא בספרו תופעה אחרת, שדווקא העברית שאנו מכירים, מפריעה לנו לעיתים בקריאת התנ”ך ומכנה תופעה זה “העברית כמכשול”. מילים שכיום יש להן משמעות שונה לגמרי מהמשמעות המקורית, ואנו רגילים כל כך אליה עד שטועים בהבנת הכתוב. לא תמיד, הרבה פעמים אנו נדע שהמשמעות היא אחרת או שנדע שיש כמה משמעויות, אך לפעמים העברית שלנו תטעה אותנו. מעט הופתעתי שהספר מסודר לפי פרשות השבוע. הדבר מהווה אילוץ לא פשוט בבחירת החומר. התנ”ך גדול ורחב ידיים ובעצמו מכיל שלבים שונים של התפתחות העברית. ספר איוב החידתי, ספר אסתר המשופע במילים מפרסית, ועוד ניבים שונים שאולי נובעים מהשתייכות שבטית שונה לממלכות יהודה, ישראל ושבטי עבר הירדן. הדוגמה המפורסמת מספר שופטים היא הגיית המילה שיבולת/סיבולת ואין סיבה להניח שההבדלים היו רק…