ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

לעשות מה שאפשר ומה שצריך. זה מה שעשתה סלמה ולמן, שכמו רבים אחרים יהדותה הייתה רק פרט ביוגרפי כמעט חסר חשיבות עבורה ולאחר הכיבוש הנאצי, נהיה הפרט היחיד החשוב. מזל, מקריות או השגחה, לא משנה איך תקראו לזה, אך סלמה הצליחה לחמוק מגירוש ובסופו של דבר הצליחה להסתיר את מוצאה היהודי ולהצטרף למחתרת. לא מדובר בפעולות של לחימה בנשק. המחתרת ההולנדית, כך לפי הספר, דגלה במאבק ללא נשק. אולי מתוך סלידה מאלימות, אולי מחשש כלפי פעולות נקמה באזרחים, או משילוב של השניים. אבל גם פעולות אחרות, העברת הודעות, סיוע בהסתרת יהודים אחרים, זיוף תעודות ופעולות אחרות שכל אחת מהן גררה עונש מוות. גם כאשר נתפסה, היא נאסרה כאסירה פוליטית ולא אסירה יהודית והמשיכה להצליח בהסתרת זהותה. גם כך התנאים במחנה ראוונסבריק היו כאלו שקשה לשרוד בהם והמוות עמד על הסף. מאפיין מעניין של הספר הוא גילה של הכותבת שמתקרב לגיל מאה ואת הספר היא כתבה לאור בקשת אחייניה לשמר את סיפורה, כתיבה שלקחה שנים לא מעטות עד שהספר יצא (במקור האנגלי וההולנדי) בשנת 2020. נקודה זו היא גם החולשה המסוימת של הספר, שניכר עליו כי הוא יותר תמלול של עדות או כתיבת זכרונות אישית מאשר סיפור. כתוצאה מכך, חלק מהפרקים, אלו שלפני המלחמה ואחריה יעניינו בני משפחה ופחות רלוונטיים לספר…

מסמכים ישנים שמתגלים פתאום, או שהחליטו להתייחס אליהם מובילים לגילויים מרתקים. כיהודים, אנו רגילים לכך ועשרות סיפורי חיים נחשפו כך בשנים האחרונות (הנה המחקר המשפחתי שלנו – ראו במאמר כאן גרו הבירים). אולם פחות אופייני לקרוא מחקר כזה על גרמני כלשהו. המסמכים מתגלים אולם לרוב אין לצאצאים עניין רב בהם. הסיבות מובנות. יצא לי כמה פעמים לשאול גרמנים ואוסטרים מה סבא שלהם עשה בזמן המלחמה, התשובה המקובלת היא “לחם במזרח” ללא פירוט יתר. יש תיבות פנדורה שלא רוצים לפתוח. ייחודו של ספר זה הוא בפתיחת תיבה כזו, של גרמני-נאצי רגיל לחלוטין, רוברט גרייזינגר. כורסה שנקנתה בפראג מצאה את דרכה לאמסטרדם ובחידוש הריפוד בשנת 2011 נמצאו בה מסמכים רבים, לאחר כעשר שנים יצא ספר זה המשלב גם את סיפור המחקר עצמו והתקדמותו וגם את קורות חיי גרייזינגר בעל המסמכים. גרייזינגר אינו נאצי בכיר אבל גם לא כזה שהתנגד למשטר. להיפך הוא נהנה ממנו ושאף לנצלו להתקדמותו האישית. הוא דומה למיליונים אחרים. אין זה סוד, שרק מיעט שבמיעוט מהפושעים הנאציים קיבלו את עונשם, ומיעוטם נתבעו לתת עונש כלשהו. גרייזינגר מצא את מותו בסיום המלחמה בפראג, כחלק מהנקמה שביצעו הצ’כים, אולם רבים אחרים, דומים לו במעשיהם ובפעולותיהם, המשיכו את חייהם באין מפריע. דניאל לי, שקיבל לידיו את המסמכים יצא במסע חיפוש, ואיתר את…

אנחנו קוראים ושומעים לא מעט דעות פסימיות לגבי גורל העולם. לפעמים נדמה לנו שזה בצדק. מצד אחד, משבר אקלים, בעיות הגירה קשות, טרור עולמי מתחזק, ונכון לשעת כתיבת שורות אלו, מלחמה קשה באוקראינה. מצד שני, העולם נהיה שטוח, תוחלת החיים עולה, מדינות ממשיכות להתפתח, שכבות חדשות של מעמד ביניים צומחות בדרום מזרח אסייה וגם באפריקה. נשאלת השאלה, לאיזה כיוון הולך העולם? טוב יותר או גרוע יותר. התשובה היהודית לנושא היא ברורה, העולם תמיד מתקדם קדימה, אך מפעם לפעם יש ירידות חמורות. לדעה זו מצטרף הנס רוסלינג בספרו “עובדתיות” ועיקרו הוא שרובנו לא ממש מכירים את העולם ואת תושביו. ברובנו הוא מתכוון לרוב למדינות המערב המפותחות, ובכללן ישראל. מדינות אלו הן כשביעית מאוכלוסיית העולם והמושג שלהן לגבי כל היתר, קלוש למדי. מצב העולם לשם הדגמה הספר מתחיל בכמה שאלות הנוגעות למצב העולם, שאלות שהנתונים אליהם זמינים בקלות: מה אחוז הבנות המסיימות בית ספר יסודי, איזה אחוז מאוכלוסיית העולם חי בעוני, כמה מהילדים בעולם מקבלים חיסונים. עשרות פעמים נשאלו שאלות אלו והתוצאות מביכות למדי, פחותות בהרבה מאשר ניחוש אקראי, מה שמראה הטייה עצומה בחשיבה. התחילו את הספר בכך שתקחו את המבחן וראו מה אם חושבים. בכל אופן, הנתונים מראים שהעולם משתפר, ולצורך כך מחלק רוסלינג את המדינות לארבע קבוצות ממדינות נחשלות לגמרי…

לרוזה לא נשארה כל ברירה. בעלה נרצח, הוריו נלקחו והיא חייבת למצוא מקום מסתור לה ולבתה. כך מתחיל הספר “הציפור הצהובה שרה:, בעיצומה של מלחמת הועלם השנייה וכאשר השמדת היהודים במזרח אירופה התחילה להתבצע בהיקפים גדולים. רוזה פונה לאחד האיכרים מתוך תקווה שיעזור להם כי פעם דוד שלה, רופא הכפר, טיפל בילדים שלו והצילם, ואמנם האיכר ואשתו מפחדים אולם מוכנים לעזור ליום או יומיים, לא יותר. גם יומיים זה משהו, אבל היומיים מתארכים לזמן רב, כי למרות הסכנה, האיכר מצא יתרונות מסוימים במצב המאפשרים לו פורקן מדי לילה, כך שרוזה ומרים מסתתרות תקופה ארוכה במחסן. לצאת אסור, לדבר אסור, להרעיש אסור ואם מישהו מתקרב חייבים להתחבא היטב. מרים, שגדלה בבית מוזיקלי ולה כשרון בתחום, צריכה לדמיין את כל המוזיקה בראשה, כאשר רק בובת ציפור קטנה יכולה לשיר במקומה כמשחק דמיון. רוזה במאמצים כבירים מצליחה לייצר איזו שגרת לימוד וללמד קצת קריאה וגיאוגרפיה וחשבון. לקורא לא ברור כלל איך עברו הימים האלו, מאות ימים של פחד וכמעט אפס מעשה כאשר בכל שנייה אפשר להתגלות, ולמעשה גם אין כל כך אפשרות לכתוב על זה. אבל רוזנר מצליחה בתחילת הספר להעביר את תחושת המחנק בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו ולקרוא נשאר לנסות ולהפעיל את הדמיון, לצורת חיים כזו במשך שנה וחצי. אולם בכך לא…

יחסי ישראל-ארה”ב ידעו עליות ומורדות אולם היה נדמה שלפחות בעבר יהודי ארה”ב תמכו בישראל. כיום לא ניתן להתעלם מהקרע רק הולך ומתרחב, בין יהודי ישראל לבין יהודי ארצות הברית ובקרע זו עוסק ספרו של דניאל גורדיס. לפני שנתחיל את הדיון בספר כדאי להדגיש שהקרע אינו עם כלל יהדות ארצות הברית, ולשמעשה יש יותר מקרע אחד וכל קרע וסיבתו הוא. הציבור החרדי קיצוני התנגד למדינה ולציונות מזה שנים, ושם לא נראה שיש בכלל אפשרות לקשר כלשהו וגם הספר אינו עוסק בהם. הציבור האורתודוכסי הרגיל מחוייב עמוקות ומזדהה כמעט לחלוטין עם מדינת ישראל. הם אלו שצועדים בכל יום העצמאות עם עשרות דגלי ישראל בשדרה החמישית בניו יורק ובמקומות נוספים. עם ציבור זה אין קרע כלל אך חלקם באוכלוסייה היהודית הוא קטן למדי. יש חלקים אחרים שהם יחסית אדישים לנושא וגם איתם אין קרע אך אין גם יחסי קירבה מיוחדים. הקרע המשמעותי הוא עם שתי קבוצות נפרדות אולם כאלו שיש ביניהן חפיפה מסוימת. הקבוצה הראשונה היא יהודי השמאל בארה”ב. גם שם מדובר בעיקר בקצה הפרוגרסיבי, לרוב צעירים, שהם כבר בפירוש אנטי-ישראליים כמעט לגמרי. הקבוצה השנייה הן הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות שלהן דרישות משלהן ותרעומת על היחס שהן זוכות אליו ממדינת ישראל. בספר לפעמים דנים בפערים אלו בנפרד ולפעמים כמיקשה, אולם ישנם הבדלים. בעוד שנראה…

ספרה של יעל משאלי מביא סיפורים שונים של נשים גרושות. בכל פרק סיפור אחר. עלילה במובן המקובל אין, אלא יותר מונולוגים באורכים משתנים. משאלי כותבת מידע אישי, מסיפור הגירושים שלה ומעשרות סיפורים אחרים ששמעה לפניו ולאחריו. נדרש מאמץ לעשות הפרדה בין משאלי האדם לסופרת. בתחילת הספר שני סיפורים שנראים גנריים למדי. בעל מבוגר עוזב לאשה צעירה יותר, יפה יותר, אולי כזו שיותר מחייכת אליו או מקסימה אותו, או מעניקה לו מחסדיה, או הכל ביחד. נדוש מעט אבל צריך להתחיל ממקום כלשהו. בנקודה זו עלה בי החשש שמא כך גם שאר הספר, כל הנשים מסכנות ונזנחות, כל הגברים נבלות. חשד זה מתחזק מהקדמת הספר בה משאלי עצמה תוחמת את גבולות הגזרה: “לא גרושות שהתגרשו נהדר. לא של גרושות מאושרות. לא שבעצמן יזמו את הפרידה. לא צעירות שכל העתיד לפניהן. לא מאוהבות בזוגיות שנייה. לא מסוחררות מהחופש באמצע החיים. לא שעשות חגים כולם יחד כי נשאר משפחה”. מה נשאר בתור קהל היעד? גרושות “שבורות, מרוסקות ואומללות בגיל ה-60 והלאה”. ייתכן שיהיו כמה שכבר בנקודה זו ירגישו רצון לנטוש את הספר ואפילו יתעצבנו עליו או על משאלי. אודה כי גם אצלי עברה כזו הרגשזה, אולם תהיה זו טעות. כדאי לגלות קצת יותר סבלנות ולהמשיך ולקרוא כי מהסיפור השלישי הדברים נהיים מעט מורכבים יותר,…

קרקע חרושה מגילת אסתר היא קרקע חרושה בפירושים וביאורים עליה. לאורך השנים נכתבו מאות כאלו ונראה שדנו בה מכל כיוון וזווית אפשריים. נזכיר רק כמה ספרים מהשנים האחרונות  “אסתר – מגילת סתרים” מאת הרב יונתן גרוסמן (מגיד 2013) מציע ניתוח ספרותי דקדקני של המגילה. הספר “אסתר קריאה במגילה” מאת הרב בנימין לאו (ידיעת ספרים 2011) ולהבדיל “מאחורי המסכה” מאת ד”ר תמר עילם גינדין (הוצאת זרש 2015) מתמקדים בצד ההיסטורי-ריאלי בסיפור, ואילו הספר “אם לעת כזאת” מאת הרב דוד סילבר בשיתוף בן ציון עובדיה (מגיד 2017) מחפש הקשרים ודמיון בין המגילה לספרי תנ”ך אחרים. גם מדרש אסתר רבה זכה למהדורה מדעית (פרופסור יוסף תבורי וד”ר ארנון עצמון, הוצאת שכטר 2015). בהתחשב בהיצע, נראה שמשימתו של הרב לונדין וכתיבת פירוש חדש הם משימה קשה, ואמנם תמיד יש מה לחדש, אולם לעשות משהו חדש לגמרי כפי שהשורה הראשונה מגב הספר מבטיחה הוא עניין סבוך יותר. אפשר לומר שהרב לונדין לקח “הימור” מסוים ובחר לכתוב את פירושו למגילה על דרך הרמז בלבד. בעבר נכתבו פירושים רבים יותר על דרך הרמז והסוד, אולם כיום רובם לא מוכרים לציבור והרב לונדין מציין שהרעיון לכתיבת הפירוש הגיע אליו לאחר לימוד כתבי הרב משה דוד וואלי (1697-1776) שאף הם זכו לצאת לאור בדפוס לראשונה לפני כשלושים שנה. נראה…

חמש נשים בגרמניה של ימינו, אבל בלייפציג, וזה חשוב, כי גם שלושים ומשהו שנה אחרי נפילת החומה, מזרח גרמניה עדיין שונה ממערבה, חמש נשים מוצאות את עצמן די תקועות. שמו של הספר אמנם מרמז על מספר הנשים המספרות כל אחת את סיפורה, אולם שמו במקור (Die Lieben im Ernstfall) וכן בתרגום לאנגלית מתאר אותו הרבה יותר טוב, אהבה בשעת חירום, ואולי אהבה במצוקה היה השם הנכון, כי אין מקרי חירום בספר, אבל מצוקות ואכזבות יש ויש. אהבה? בקושי רב.דווקא תמונת הכריכה, גם היא ללא שינוי מהמקור, מבטאת את הספר, אשה נמצאת לפני קפיצה, אפשר רק ליפול, ואפילו בלי לראות אנחנו יודעים שבבריכה אין מים. כל מה שמצפה הוא התרסקות. באמת שאין מה לקנא בנשים אלו. חלקן לא חוו זוגיות מעולם, חלקן התאהבו התחתנו והתגרשו, כולן בגדו ו/או נבגדו ולרוב גם וגם, ואם הדבר הוא תמונת מצב של גרמניה ואירופה בכלל, הרי שהתפרקות מוסד המשפחה, “ההישג” של הפוסט-מודרניזים והפרוגרסיביות, הוא משהו שממש לא צריך לקנא בו. אפילו להיפך. חמש שנים, חמש סיפורים, ואפילו הצלחה אחת אין. כנראה שלכתוב היום על משפחה מאושרת זה באמת בנאלי מדי, ואילו לאומללות פנים רבות, אבל למעשה כל האומללות מגיעה, אולי פרט לפאולה שלה אכן קרה אסון, מאותו מקום שהזכרתי והוא העדפת האני והעצמי על פני…

אמת וצדק הן שתי מילים שנשמעות מפוצצות מדי עבור נוער, אולם אלו המילים בהם בחרה דנה אלעזר הלוי ככותרת לסדרת הספרים החדשה שלה. עוד לפני שקראתי את הספר אהבתי את השם. זהו ביטוי מהמקורות, תהלים פ”ה י”ב למשל: “אמץ מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף”. גם ברכת ההפטרה, מדברי הנביאים מסיימת במילים נביאי האמת וצדק. אלו שני דברים חשובים מאד, וגם אם לפעמים יש השקפות מעט שונות בקשר עליהן, הרי עיקרן כי עלינו לפחות לשאוף למימושם לפי מיטב יכולתנו. דנה אלעזר הלוי כבר חיברה סדרה מצליחה לנוער, והתחילה סדרת ספרים לילדים, אולם בסדרה זו היא כותבת מתוך צורך מוסרי והוא לפתח את חוש הצדק אצל נערים. את תוכן הספר אתם יכולים לקרוא למטה. אין לי כמעט מה להוסיף על מה שכתוב שם, אבל חשוב לי לכתוב דווקא להורים של בני הנוער, כי בעיני מה שאלעזר הלוי עושה בסדרה זו הוא חשוב מאד. מעבר לחשיבות הנושא, חשובה יותר דרך ההעברה שלו. לא כספר שבא לחנך או להטיף, אלא כסיפור עלילתי מותח, המשלב בעיות רגילות של מתבגרים (מקובלות בחברה, ענייני חברויות, תחרותיות בין חברות ועוד), עם הנושאים “הכבדים”. בספר אמנם מוצג מקרה קיצוני של עוולות והתעמרות, אולם כפי שאנו יודעים במציאות, יש דברים בגו, ויש אנשים שכולם מסתנוורים מהם, ויש גם כאלו שאמנם…

האסופה “נוסח עברי” מביאה מבחר מגוון של שירים מתורגמים בידי צור ארליך שטרם קובצו בספר משלהם. יש לקורא השירה, בפרט לזה המתחיל, יתרון באסופת שירים, לעומת ספר המוקדש כולו למשורר אחד, בכך שמישהו כבר ביצע עבורו את מלאכת הבחירה והחליט שאלו שירים הראויים שיבואו לפניו וראוי גם להשקיע את המאמץ בתרגומם. בנוסף, האסופה מאפשרת מיגוון של שירים ומשוררים ממקומות ותקופות שונים. את ההפתעה הראשונה חוויתי כבר בכותרת של ההקדמה – “סוד העיבור”. בדיוק בזמן הקריאה עסקתי רבות בסוגיית “סוד העיבור” במסגרת הלימוד של הדף היומי במסכת ראש השנה. מה לביטוי זה המייצג את סודות עיבור החודשים ולוח השנה העברי לשירה? התשובה התבררה מיד, שכן במונח עיבור התייחס ארליך לתהליך אותו עובר שיר במהלך התרגום עד שהוא נהיה שיר בעברית. דבר מדגים את יכולתה של השירה והמתרגם לקחת ביטויים ולצקת לתוכם משמעות חדשה. מאחר ומדובר באחת הסוגיות הסבוכות בש”ס מצלח ארליך, בנוסף למשחק המילים, להעביר לקורא עד כמה עניין התרגום הוא מסובך ואת זאת לעשות עוד בכותרת של ההקדמה לפני שקראנו ממנה ולו מילה אחת. ההקדמה עזרה לי לרבות להבין את תהליך התרגום וגם הקלה עלי את עבודת הביקורת, שכן ארליך מפרט מה בדיוק מטרתו וכן את השיטות להשגת מטרה זו ולי לא נותר אלא לבדוק זאת בספר עצמו. למעשה ארליך…