ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

מעבר לכך שהספר הוא ביוגרפיה קצרה ותמציתית במידה הנכונה על איינשטיין (לעומת למשל הספר העבה בהרבה של אייזקסון) הוא מנסה לדון בשאלה, כיצד הגאון המדעי הגדול ביותר של המאה עשרים, זה שהדהים את העולם כולו בין השנים 1905-1915 עם כמה וכמה גילויים משמעותיים, פורצי דרך וכאלו שאף אחד אחר אפילו לא היה קרוב להעלות אותם, לא רק שלא הצליח לפתח שום דבר לאחר מכן, אלא אפילו התנגד בכל נפשו לרעיונות חדשים, אשר אילו היה מקבלם ואולי אפילו עוזר לפתחם, מי יודע לאן היינו מגיעים. זו שאלת המפתח של הספר, והתשובה, בקיצור נמרץ, שלא תפגע בהנאתכם מקריאת הספר והטיעונים במלואם, היא שאיינשטיין הצליח מדי. התאוריות שלו, ובפרט תאוריית היחסות הכללית, שהייתה כולה מבוססת על מחשבה ומנוגדת לחלוטין לרציונל כלשהו, גרמה לו איזו תחושה, שהוא יכול “להרגיש” מה נכון ומה לא. גם פעם אחרת שהוא חשב שטעה ובסוף התברר שהאינסטינקט הראשוני שלו היה נכון, חיזקה תחושה זו.במקרה של תורת היחסות הכללית זה עבד בצורה יוצאת מן הכלל, עם הניבוי שהוכח בליקוי חמה מלא כמה שנים לאחר התיאוריה ועד העידוש הכבידתי שהתגלה עשרות שנים לאחריה, אולם בכל הקשור למכניקת הקוואנטים, התקשה איינשטיין להאמין באפשרות של חוסר הידיעה המוחלט העומד בבסיס התיאוריה. אכן, די קשה להבין את איינשטיין בנקודה הזו, מאחר והוא היה בקשרים…

מאות אם לא אלפי ספרים נכתבו על יום הפלישה וגם אני קראתי לא אחד ולא שניים, כך שעוד לפני שפותחים את הספר שלפנינו עולה התמיהה, מה עוד אפשר לחדש. על הכריכה מופיע איזכור לספרו הקודם של מילטון “הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה” המרמזת גם על ספרו. לא התמקדות במאקרו, אלא במיקרו, ולא במרכז אלא גם בשוליים. כך נפתח הספר דווקא באווה אייפלר בעלת תפקיד זוטר כלשהו בלופטוואפה, דמות חסרת חשיבות לחלוטין, אבל כזו שהייתה חלק, קטנטן אמנם, באותם מאורעות וממשיך בעוד ועוד דמויות כאלו. זו החלטה מעניינת ומאתגרת. אם נפרק את המבצע הענק לפרטיו, הרי שמעורבים בו מאות אלפי אם לא מיליוני אנשים, כאשר לכל אחד מהם יהיה סיפור כלשהו, וצריך לבחור די בפינצטה דרך איזה דמויות להוביל את הסיפור מתוך כמות החומר האינסופית. מצד שני, ההתמקדות בפרטים עשויה לגרום להחמצת התמונה הכללית של המערכה הקשה, בה בהחלט קרו הרבה יותר מדי דברים בו זמנית, בשביל שיהיה אפשר לעקוב אחר כולם, אפילו ממרחק של כמעט שמונים שנה. למרות שגב הספר טעון שהעצים הרבים אינם מעלימים את היער, הדבר אינו מדויק ומרכז הכובד בספר נוטה באופן ברור אל העצים, על חשבון התמונה הכללית. אני לא חושב שבחירה זו היא בהכרח דבר רע, כפי שכתבתי, נכתבו ספרים רבים על הפלישה (מבין החדשים…

אברהם בלבן ממשיך להתפעל מתל אביב, אליה עבר לאחר צאתו לגימלאות ועליה כבר כתב והוציא את הספר “רשימות תל אביביות“. בספר זה טובים השניים מן האחד ואל בלבן מצטרף עמי שנער, אדריכל וצייר, אשר פגישה מקרית ביניהם בתערוכה הובילה לעוד שיטוטים ברחבי העיר, לטורים נוספים ולספר זה. נקודת הכובד בספר זה שונה מעט ומתרכזת בשינויים העוברים על העיר. בשכונות הישנות ובמאפייני הקמתן, בשינויים שעברו מבחינת הזמן והתושבים ובתוכניות של חידוש עירוני, לטוב ולרע: מגדלי הענק הצומחים במקומות רבים כאשר לידם בתים בני 3-4 קומות בלבד , או על שכונות שנעות בין שכונות מצוקה לכאלו בהן בתי מידות עצומים, או סתם לשיכונים שנבנו כדי לאכסן כמה שיותר אנשים כמה שיותר מהר כמה שיותר בזול, וכעת משנים את פניהם. בלבן ושנער אינם מסתפקים בשיטוט, לעתים עם מומחה נוסף, אלא גם מנסים בכל מקום לדבר עם האנשים, בין אם הם יהיו תושבים וותיקים, ובין אם מהגרי עבודה, ובכל אופן אנשים שחיים באותו מקום בו הם מבקרים ומוכנים לספר משהו עליו. לפעמים הם נתקלים בחשדנות אולם לרוב נמצא מישהו שמוכן לדבר. כמו בספרו הקודם של בלבן, הוא אינו שוקט על השמרים, והוא נהנה להתרוצץ ולגלות את תל-אביב ולשם כך הוא פותח את עיניו, ויותר מכך את ליבו, לקלוט ולספוג מכל אשר אפשר. את ההתלהבות…

פיליס דורותי ג’יימס זכתה בצדק במקומה בקאנון ספרי הבלש בזכות דמותו של המפקח דלגליש. סדרת ספרי דלגליש היא הציר המרכזי של עבודתה החל מתחילת שנות השישים ועד מעט לאחר תחילת המאה ה-21, אולם בספר זה היא לוקחת כיוון חדש ומציגה לנו את קורדליה גריי, במה שאולי היה אמור להיות סדרה מקבילה לדלגליש, אך בסופו של דבר נכתבו בה רק שני ספרים ובהפרש של עשור. בתחילת הספר מגלה קורדליה, צעירה בת 22 בלבד, שהמעסיק/שותף שלה התאבד והוריש לה את סוכנות הבילוש שלו וכן את שאר נכסיו, שמתגלים בעיקר כחובות ושאר מגדלים פורחים באוויר. קורדליה נחושה לשמור על העסק, למרות שכולם אומרים לה שהוא “לא עסק לאשה”, משפט שילווה אותה לאורך כל הספר. אנו בשנות השבעים, ואמנם רוח הסבנטיז העליזה מנשבת בספר, ובמיוחד בחבורת הסטודנטים העליזה של קיימברידג’, אבל עדיין אשה בתפקיד חוקר פרטי הוא עניין מוזר, למרות שהדגם של מיס מארפל למשל, גיבורתה של כריסטי, כבר קיים שנים רבות, אולם שם היא אך ורק קשישה חביבה. בכל אופן, לגריי מגיעה הצעת עבודה של חוקר מסתורי שבנו התאבד ונחוש לגלות למה וכך נפתחת לה חקירה שתוביל לגילויים מטרידים. כאשר קוראים את הספר חשוב לזכור שהוא בן יובל שנים ושדי הרבה השתנה מאז בעולם ספרות המתח, אולם הספר מצליח להחזיק, גם בעלילה, גם…

ספרו של הרב יוני רוזנצוייג הוא ספר שאלות ותשובות הלכתיות העוסק בבריאות הנפש ומיוד בראש ובראשונה לסובלים ממחלות אלו. כבר בתחילת הספר, ניתן לראות שכיום, ברוח התקופה המעודנת, מכונים אנשים אלו מתמודדי נפש. מאחר וסקירה זו נכתבת בדיוק בימים בהם מתנהל משפט מכוער ביותר, שעוסק בשאלה האם הכינוי “חולה נפש” הוא דיבה וקללה, יש בהחלט מקום לשינוי זה. הסטיגמה גם ככה קשה, והיא רק מחריפה את המחלה ואת ההתמודדות. ספר זה הוא צעד חשוב בתיקון. לכאורה הרב יוני לא מחדש דבר. מקרים של מחלות נפש אפשר למצוא כבר בתנ”ך: נוח היה בדיכאון והתרופה היחידה עבורו הייתה להשתכר. כך גם לוט. את שאול המלך אחזה מלנכוליה, והפתרון היחידי היה השמעת מוזיקה. מה אתם אומרים? האם דוד ניגן לפני שאול גם בשבת? מי יודע. בכל אופן, זו שאלה נפוצה ביותר, ויש עליה גם תשובה בספר ונגיע אליה בהמשך. גם העיסוק ההלכתי בנושא קיים. המושג לכך בהלכה הוא “שוטה” ויש בתלמוד התייחסויות למקרים רבים, כפי מה שהיה בתקופתם. גם למילה שוטה סטיגמות שליליות ולא נכונות, כאילו מדובר בטיפש או אידיוט, אבל זה לא כך, מדובר במעשים שנראים מנוגדים להיגיון. אין להם דבר עם טיפשות. העיסוק בנושאים אלו נמצא גם בספרות שו”ת והיא מובאת בספר. אבל הספר הוא חידוש גדול. קודם כל, העיסוק בפומבי,…

אחד החסרונות של מבקר ספרים טמון בכך שמדובר בספרים חדשים. ואלו לא פוסקים להגיע. לכן החלטתי מפעם לפעם לעצור את השטף ולהתפנות לקריאת ספרים מהעבר הרחוק, כאלו שקראתי וכאלו שלא, ולבחון האם הם אכן קלאסה, או שברבות הימים הפכו לפארסה,כלומר איבדו את חינם. קדמת עדן היא היצירה הגדולה של ג’ון סטיינבק. הספר נכתב לפני שבעים שנה. בעצם העובדה שהספר מתבסס לחלוטין על ספר בראשית בכלל וסיפור קיו והבל בפרט, מבטיח המחבר שהוא לא יאבד את הרלוונטיות שלו לעולם. סטיינבק אפילו מגדיל לעשות ומציג את סיפור קין והבל כמפתח להבנת ההתנהגות האנושית כולה. לדעתי נחוץ כל ספר בראשית בשביל זה ויש כאלו שיטענו שזו אכן מטרתו אולם לא בבראשית עסקינן. נזכיר את תבנית העלילה שנעה דרך שני זוגות אחים בשני דורות ולתוכה שוזר סטיינבק גם פרטים ביוגרפיים רבים ואף את עצמו וגם פרטים היסטוריים רבים על האזור, אזור הולדתו, והתקופה.בהיות הספר משל ברור למדי הרי שכל פרט בעלילה הראשית צפוי ויודע ואף על פי כן הקורא נשבה בדרך בה קורים הדברים. הספר ארוך, התרגום של אריה חשביה טוב ואמנם מעט מיושן לימינו אבל מתאים היטב לאווירת הספר ולקצב הנינוח, למעשה איטי, שלו. מבחינות מסוימות יש להצטער שסטיינבק לא כתב בעברית שכן חלק מהותי מהספר מתבסס על חוסר היכולת לתרגם כהלכה את…

בספר על קצה הלשון עשרות פרקונים קצרים בנושאים שונים בשפה העברית. שלושת חלקיו העיקריים עוסקים במילים סביב לוח השנה, מילים ותולדותיהן, וקשרים בין העברית לשפות קדומות אחרות במרחב הגיאוגרפי. הספר גדוש ומלא כל טוב, ולמרות שפרקיו מחולקים לפי הסדר שמניתי הוא תזזיתי למדי, אם כי בצורה חיננית וחביבה. אמנם, את פרקי לוח השנה אפשר לקרוא כל פעם במועד המתאים, אולם לשאר חלקי הספר נראה כי פתיחה אקראית תהיה האפשרות הנוחה ביותר, מאחר וממילא הנושאים שזורים זה בזה. דרך נוספת היא להשתמש במפתח המילים המפורט בסוף הספר, דרכו ניתן לראות כמו מילים ונושאים נכנסו לספר, ולחפש שם במבחר המילים והשמות. דווקא את שמי שלי, גד, לא מצאתי וחבל. זו הרי מילה עם משמעויות רבות: מזל, צמח, ואפילו כינוי לאל כלשהו ודמיון מסתורי לשמו האנגלי של האל. לא נורא, הרי אין אפשרות לעסוק בכל הנושאים, וצריך להשאיר משהו גם לספרים אחרים. להדגמת נושאי הספר, כמו גם מבנהו נביא בקצרה תיאור של הפרק העוסק בחג השבועות אותו אך חגגנו. עשרה עמודים הוקדשו לחג זה והראשון בהם עוסק במספר שבע. פרקון זה הוא יותר דבר תורה קצר לשבועות מאשר עיסוק בעברית אולם פרקון נוסף המדגיש את ההבדל בין מתן תורה לקבלת התורה, משלב בתוכו את העברית. גם בעמודים הבאים נמצא עניינים כללים של חג…

האמת היא שאין לי הרבה מה לכתוב על הספר המקסים הזה. הוא דומה מאד באופיו לספרה הקודם של ינסן שסקרתי ואהבתי – “לנסוע עם מטען קל“, רק שכאן כל פרק, שהוא בעצם סיפורון קצרצר הוא חלק מסיפור גדול יותר, המציג שתי דמויות של חברות, לא צעירות, אחת סופרת, ינסן עצמה, והשנייה מאיירת, שגם היא מבוססת על חברה אמיתית. ואם הספר הקודם עסק בנסיעות, הרי שכאן העיסוק הוא בחברות, באהבה, ובחיים עצמם לעיתים דרך אפיזודות רבות משמעות ולעיתים דרך אזוטריה. ובכל זאת אכתוב מעט דווקא על פרק אחד המתאר את מצלמת הוידאו והשימוש בה. הצילום, ובוודאי הקולנועי הוא אומנות שונה לחלוטין מהקריאה, וגם מהרישום בהיותו מנציח אצף מציאות שקרה, ולא רגע בודד, אולם יותר מכך, מודגש בסיפור כי ההתעסקות בצילום עצמו מחמיצה את הרגע אותו מצלמים. דבר זה היה נכון בעבר עם סרטי 8 ממ ונכון גם כיום בדור הסלפי. כמה פעמים רואים במופע שכל הקהל מצלם בסמארטפון במקום פשוט להנות? על בשרי חוויתי דילמה זו בליקוי החמה המלא בו צפיתי. הופעה לוקחת כמה שעות ואפשר בהחלט לצלם במהלכה, אבל מה עושים בליקוי מלא של 140 שניות בלבד? באמת כל שנייה חשובה. ההחלטה הייתה לחוות את הליקוי ולמעט מאד בצילומים ואכן יש לי מעט מאד תמונות, אולם המוח, המצלמה המשוכללת ביותר,…

סיפור העלאת יהודי אתיופיה הוא סיפור מטורף לחלוטין. מכל כיוון שלא תסתכלו עליו. הקיום של קהילה יהודית נידחת, מבודדת וותיקה מאד, ששומרת על יהדותה אלפי שנים וזוכה לשוב לחיק העם. זה הכיוון הגאולי, שגם בו יש לעסוק הרבה, אולם ספרנו עוסק בצד אחר של הנסתרות, פעילות המוסד להעלאת היהודים. העלאת הקהילה במבצע שלמה בשנת 1991 מוכרת יותר, אולם גם לפניה הייתה שפע של פעילות סודית ומסוכנת שעדיין יש דברים רבים שאי אפשר לספר עליה, אך מה שכן מופיע בספר זה של רפי ברג. תחילת הספר סוקר את ההיסטוריה של הקהילה עד שהתקבלה החלטה, גם מסיבות פוליטיות וגם מסיבות שהסיכון לקהילה גבר, להעלות ככל שאפשר מבני הקהילה לישראל. ליהודי אתיופיה עצמם זה היה חלום שהם חלמו עליו במשך מאות שנים אולם בסוף שנות השבעים הוא היה קשה עד בלתי אפשרי להגשמה. המהלכים החשאיים מול אתיופיה נחשפו ונפסקו באחת. אתיופיה, כאז כן היום, הייתה שקועה במלחמות פנימיות וסכסוכי אזרחים ושבטים (אריתריאה לא הייתה קיימת אז), וגם הממשל בסודן היה עוין לישראל (דרום סודן לא הייתה קיימת). ובכל זאת, חיבורים כלשהם, ואיש אמיץ אחד שהצליח לברוח מאתיופיה ולחצות את הגבול לסודן, פרדה אקלום, פתח את השער לאלפים. מכתב שלו הגיע למוסד וסוכן המוסד דניאל לימור, ולמעשה אפשר לומר שכל המבצע הענק הזה רשום…

חייו של תום, ילד בן שבע, מתערערים. אביו נפטר בתאונת דרכים. תום, כדרכם של ילדים מאשים את עצמו, ובעוד הוא מנסה למצוא את מקומו החדש בעולם עם אימו ואחותו, נכנסים שניים לחייו, בן הזוג של אימו וגרוע מכך, בנו המבוגר ממנו רק בשנתיים, מה שמערער שוב את כל הסדר. שני חלקיו של הספר עוסקים כל אחד באירוע מערער אחר. חלקו הראשון עוסק באותה תאונת דרכים ומה היו הנסיבות שהובילו אליה. הטריגר לעיסוק בה הוא הודעות SMS מסתוריות המגיעות מהטלפון הישן של האבא, שנים לאחר מותו, וגורמות לתום לחשוב שאביו עוד בחיים. תום לא באמת חושב כך, אבל בכל זאת צריך לברר את העניין ודרכו מגיעים להבנה של האירוע. חלק זה של הסיפור עומד בפני עצמו, והזכיר לי במידת מה את “סיפורו המוזר של הכלב בשעת לילה”, על התמימות וההתפכחות ממנה. חלקו השני מורכב יותר. הדמויות של ליבי האחות הצעירה וגור, האח החורג תופסות יותר נפח, ולמעשה מניעות את הסיפור כאשר תום עצמו פאסיבי ונגרר. חלק זה שונה מהותית מהחלק הראשון, גם בגלל ריבוי הקולות אך גם בגלל שהוא משנה פאזה בסיפור. אם חלקי הראשון הוא יותר בעל גוון מיסטי, חלקו השני הוא בעל גוון אפל גותי והתמימות נעלמת כליל. גור עשה משהו נורא, וחלקו השני של הספר בוחן מדוע בכלל…