ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

חסידות ברסלב שרדה בקושי רב את השואה, אולם בשנים האחרונות היא עולה ופורחת ומספר האנשים המגדירים את עצמם ברסלביםעולה בהתמדה. תופעה זו אומרת דרשני וראויה למחקר בפני עצמה. כמתבונן מבחוץ נראה שגם בחסידות זו יש מעין חלוקה לבין אלו שגם סבא שלהם היה ברסלבר, ואלו שהם חדשים מקרוב באו, שנראה שמספרים עולה על הראשונים. יש בחסידות ברסלב מאפיינים רבים המושכים אנשים המחפשים משהו. בין אם זו הגישה המקבלת ובעיקר הסלחנית כלפי העבר. גם הגישה הדוגלת בפשטות ובשמחה ובעיקר בחוסר דאגה ואמונה תמימה, המאפשרת להדחיק את קשיי היום יום, ובין אם סיבות אחרות. למרבה הצער, גם גורמים עבריינים נקשרים לחסידות זו ועושים לה בעיקר נזקים, והציבור הרחב מכיר את הברסלבים שיצאו מהאוטו לרקוד באמצע פקק תנועה וגם את תופעה העלייה ההמונית לקבר רבי נחמן באומן שנהפכה גם היא לשם דבר. אבל דבר אחד קשה הרב היותר ללמוד והוא את התורה של רבי נחמן. כן, את הסיפורים וחלק מהליקוטים והתורות אני מכיר, אולם הסברים ששמעתי או קראתי עליהם מפי חסידי ברסלב נראו לי תמיד רדודים ואפילו רדודים מאוד, בוודאי למישהו בעל חשיבה ביקורתית במעט. סיפורי הגוזמה והאגדה ככל שהם יפים מאפשרים מרחב פרשנות נרחב למדי, אולם אנשי החסידות לרוב יתעניינו רק בחלקים צרים שלהם. יש ספרות מחקרית ענפה על רבי נחמן ותורותיו…

לפני הרבה מאד שנים, נכנס פעם המרצה בתחילת הבחינה והודיע שהבוקר נולדו לו נכדים תאומים ולכן הציון המינימלי בבחינה הוא 80 לא משנה מה. חבר שלי קם ויצא באותו רגע, אחרי שהגיש מחברת ריקה ובלי לפתוח בכלל את השאלון. המשגיחות כמעט התעלפו מההלם, וכל היתר התקשו לעכל את מה שקרה באותו רגע. זו דוגמה מצויינת לרעש. לעובדה המשמחת של לידת הנכדים אין שום קשר לידע שלי בנושא הקורס, ובכל זאת הוא השפיע על הציון. אני מניח שאף סטודנט לא התנגד לעסקה, אולם אם המרצה היה נכנס ואומר שהוא מבואס רצח, כי באיירן מינכן כמו סתומים ומפגרים חטפו גול בדקה האחרונה של תוספת הזמן מדורטמונד ובמקום לנצח הוציאו תיקו, ולכן הציון המקסימלי האפשרי הוא 80, הייתה קצת יותר בעיה. ההגדרה של רעש מדוייקת יותר בתחום האלקטרוניה והאותות. רעש הוא כל מה שאינו אות. אם אנחנו מנסים להגביר את האות, יהיה בהכרח יותר רעש, ומדד חשוב מאד לאיכות של קליטת אותות הוא SNR Signal to Noise Ratio. בספר זה “רעש” מוגדר כבדברים שמפריעים לנו בשיפוטיים שונים כי הם לא קשורים כלל לשיפוט. דוגמאות עיקריות הנידונות בספר הן שפיטה בבתי משפט, שופטים שמקלים ומחמירים בהתאם למזג האוויר, השעה ביום, או אם הנאשמת מזכירה להם את הבת שלהם, שיפוטים בקבלה לעבודה, ואבחנות רפואיות. בכל…

הגעתי קצת באיחור לספרו של הרב יאיר דרייפוס. המסע בספר מתחיל באלול והוא ממשיך עד לסיום החגים. עליתי על הרכבת מאוחר יחסית, בליל יום הכיפורים, אבל זה בסדר., כל נקודה היא טובה. עוד לפני שנדון בתוכן הספר נשים לב לשמו – נשימות עמוקות. מתי אנחנו לוקחים נשימה עמוקה? ישנם כמה מצבים. כאשר אנו בבדיקה אצל הרופא והוא בודק את ראותינו תוך כדי אמירה בלתי פוסקת “לנשום עמוק”. לפעמים ניקח נשימה עמוקה כדי להירגע קצת ואם אנחנו כועסים ועצבניים, מישהו כבר יגיד לנו: “תנשום עמוק”. כמו כן, ניקח נשימה עמוקה לפני מצב בו אנו יודעים שלא יהיה לנו אוויר. צלילה למשל. ונראה שכל הסיבות האלו מתאחדות ביחד בספר זה. במסע אנו בודקים את עצמנו, מקשיבים לעצמנו, וגם רוצים להירגע ולאפשר חשיבה אחרת וגם אין אנו יודעים כמה זמן עוד יש לנו ולכן כדאי שננשום עכשיו. כותרת המשנה של הספר היא “מסע בימי הרחמים”, ולא כמקובל בימים הנוראים. זהו שינוי מהותי ולמעשה לוז כל הספר. המתח העצום בין ימי הדין, הבכי ואפילו הפחד מאימת גזר הדין מתחלפים לימי חסד, לימים של התקרבות לשכינה, ולימים שבהם אפשר מה שאי אפשר בימים אחרים. ימים בהם מחפשים גם חוויה רוחנית וגם משמעות קיומית. נקודה זו מחלחלת לציבורים רבים. די אם נזיכר את מופעי הסליחות הרבים…

סלמא מוצאת את בעלה ג’וואד בוכה מרות. זה מצב לא נורמלי והיא מודאגת מאד. מתברר שג’וואד מבכה אישה שהיה בקשרים עימה לפני זמן רב, הרבה לפני נישואיו, וכעת גילה, מעיון במודעות האבל, שמתה. דבר לא מסביר לקורא את פרץ הדמעות הזה, וסלמא, מודאגת מאוד, ובצדק.מותה של תמאם מכחול, גורם לג’וואד, שבדיוק יצא לפנסיה, להתנתק מעצמו ומביתו ולצאת למסע בו לא ברור מה בכלל הוא מחפש, אולם מפגש מקרי (מקרי מדי ולא מוסבר), מקשר אותו לעברה של המנוחה, ולאירועים בולטים בחמישים השנים שחלפו מאז והדיהם ממשיכים להשפיע בדרכים שונות. לכאורה, זהו סיפור גילוי וחיפוש אישי, אולם מוצאו של הסופר, כמו גם של גיבוריו, אינו מאפשר לסכסוך הישראלי-ערבי להישאר בשוליים. הוא משמש רקע לעלילה אך השימוש בו מעורר תהיות. אין לו חלק משמעותי בעלילה והכללתו נראית לעתים מלאכותית ומאולצת. אמנם ייתכן, שגם אי הכללתו, ובספר שנכתב במקורו בערבית, תיראה משונה, אולם מעוצמת ההכללה הנמוכה, בעיקר בתחילתו יכול להתקבל גם הרושם שהנושא, לא נמצא בראש מעיינה של החברה הערבית הישראלית, ויש להכניסו בכל דרך. ומאחר שהוכנס, הוא מהווה הזדמנות להצצה לעיסוק בנושא זה. הספר מובא בנוסח עברי שנכתב על ידי המחבר. בחלקים מסוימים, ובעיקר באלו העוסקים במנהגים מקובלים בחברה הערבית, ניכרים בבירור תוספות על הספר המקורי, וייתכן ויש כאלו גם בחלקים העוסקים בסכסוך,…

כל מה שאדם גרנט מבקש מאיתנו הוא פשוט לחשוב שוב ואולי גם לשנות את דעתנו מפעם לפעם. זה הכל. כמה שזה נשמע פשוט, ככה זה מסובך. ייתכן שכדאי שהוצאת מטר תשלח את הספר, לאחר הבחירות, לכל חברי הכנסת ובוודאי לכל השרים. הנה רק לפני שבוע פנתה שרת התחבורה, מרב מיכאלי בפנייה נרגשת לבני הציבור החרדי וכך לשונה: “בנים חרדים יקרים. לא נמאס לכם שהבנות יודעות יותר מכם? וכו’”. אני לא עד כדי כך תמים וחושב שמיכאלי אכן פנתה לציבור החרדי, וסביר יותר שהיא פונה לציבור שלה, אבל נניח שהיא פונה לציבור החרדי, האם פנייה כזו תעזור? גם אינטואטיבית נראה לנו שלא ולאחר קריאת הספר נשתכנע שפניות מסוג זה יפעלו בדיוק ההפך, מה שכמובן אכן קרה. הדבר מסוכם יפה בתרשים הבא: לא ניתפס דווקא למיכאלי, זו פשוט דוגמה טרייה מזמן כתיבת הסקירה. הדברים נכונים כמעט לכל פוליטיקאי ללא הבדל מיגדר, מיגזר או השקפה. אחת הסיבות לכך, היא רדידות ושטחיות שפשתה בשיח ובמרחב הציבורי. גם נושא זו מוזכר בספר ועם תרשים אחר, המראה כיצד כמעט כולנו נמצאים על פסגת “הר הטמטום” ונשארים שם: כאשר קראתי בספר, חלק גדול מתכניו היה נשמע לי מוכר. למשל הפרק העוסק באחים רייט שבדרך להמצאת המטוס רבו כמעט על כל דבר אפשרי, מכונה “קונפליקט מועיל” אולם ביסודו…

תחילת הספר, באופן מודע לחלוטין, נדמית כפתיחה של סיפור אימה, ונקודה זו לא תהיה מוקדמת מדי להזהיר שבספר שכתב מנתח מוח, מופיעים תיאורים, גרפיים ומפורטים למדי, של ניתוחי מוח. לאחר אזהרה זו, אפשר לקרוא בספר בנחת והנאה. נראה שנוסחת הספרים המעודפת כבר כמה שנים היא נוסחת הסטוריטלינג, וכל פרק מתחיל מסיפור כלשהן, לרוב מקרה חירום הדורש התערבות כירורגית. בשיא המתח, עוברים לנושאים אחרים, ייתכן והם יעסקו באיך ד”ר ג’נדיאל בכלל הגיע ללימודי רפואה, ובפרט איך הגיע לניתוחי מוח, או לנושאים שונים הקשורים במבנה ותפקוד האבר המופלא הזה בגופנו. בין לבין מופיעים קטעי נוירו-חנון, נוירו-כושר ונוירו-כסאח, בהם מופיעים, בהתאמה, מידע מפורט יותר, תרגילים למוח, ושבירת מיתוסים. בסוף כל פרק חוזרים לסיים את הסיפור בתחחלתו, ועל מנת להקל על הקורא נראה שנבחרו בעיקר סיפורים עם סוף שמח, למרות שברור שלא תמיד הדברים כך במציאות. פרק מפתיע במיוחד בספר עוסק בסמים ובהשפעתם, החיובית או השלילית או שתיהן ביחד, על המוח. ההשפעות השליליות צפויות, אבל ההשפעות החיוביות הן משהו שלא נוטים לדבר עליו. כמובן שהפרק כולל אזהרות מרובות, וגם את התובנה שכמעט כולנו משתמשים בסמים, גם אם אנחנו קוראים להם קפה או תה (הקפאין הוא סם מעורר), או שאר תרופות שאנו מקבלים מפעם לפעם. הספר מקשר בין העבר, ובין מחקרים ישנים ופורצי דרך, בעיקר…

פרוקי רגליים הם המערכת הגדולה ביותר בעולם החי, הן במספר המינים והן במספר הפריטים. מחקר שפורסם לאחרונה מצא שעל כל בן אדם יש משהו כמו 250000 נמלים. נתחיל באבחנה שגם הספר עושה, אבל אולי לא מחדד מספיק, ממלכת החרקים היא רק חלק ממערכת פרוקי הרגליים. כל חרק הוא פרוק רגליים אבל לא כל פרוק רגליים, למשל נדלים, עכבישים וחלזונות הם חרקים. אכן כותרות כמו “ספר פרוקי הרגליים” הגדול, תהיה מושכת אפילו פחות, ובכל זאת זהו הבדל חשוב שיש להתייחס אליו ביותר ממשפט אחד בתחילת הספר. יחסנו לפרוקי רגליים וחרקים (וגם אנו נשתמש מעתה בביטוי חרקים לשם הנוחות ועל חשבון הדיוק) מורכב. אנו לרוב אוהבים להתבונן בפרפרים צבעוניים ולעומת זאת תיקנים מגעילים או מפחידים אותנו ברמות שונות. אם החרק קצת גדול, גם הוא לרוב יפחיד אותנו. חלקם מזיקים, חלקם מאד רצויים ומועילים, יש כלאו שאנו מטפחים בשקידה ויש כאלו שאנו נלחמים בהם מלחמת חורמה. באופן כללי, פרט ליתושים, שאכן לא זכו לאזכור בספר, ולנמלים כשהן בבית, אני די אוהב את פרוקי הרגליים. זוהי מערכת מדהימה ברב גוניות שלה, מבחינת מבנה, תפקוד, גודל וצבע. אפשר למצוא אותם בכל מקום, וכל עוד זה לא המזווה שלי, אני די שמח לראות אותם, ואין שום אפשרות להכיר את כולם. יש מיליוני מינים וכנראה רבים שאפילו…

ספרון קצר זה, מכיל סיפור רב קסם ומשמעות, שיישאר אתכם זמן רב לאחר תום הקריאה הקצרה. מישל, מישקה בפי כולם, היא אישה ערירית שאינה יכולה להמשיך ולגור בדירתה, עקב כך שהיא צריכה השגחה וכמו כן סובלת מאפאזה, מחלה המאופיינת באובדן היכולת למצוא את המילים הנכונות בשיחה ובסופו של דבר בחוסר יכולת לתקשר.אמנם אין לה ילדים, אולם יש לה מעין בת מאומצת, מארי, שהיא סייעה לה, אולי אפילו הצילה אותה בילדותה, וזו דואגת לה כך שאינה נשארת בודדה לחלוטין. גם ז’רום, קלינאני התקשורת שמגיע על מנת לטפל במחלתה, ובעיקר לנסות להאט אותה ככל שניתן, מתגלה כחבר וידיד. מישקה מצרת על כך שהזמן שעומד לרשותה הולך ותם שכן יש לה עניין לא פתור מילדותה, ואנשים שהיא מעולם לא אמרה להם תודה. משימתה, ולמעשה הדבר היחידי שעוד מחזיק אותה הוא הניסיון האחרון למוצאם ולהסיר מעליה עול זה, וזאת תוך כדי “הטפת מוסר” לצעירים. לז’רום על כך שאינו מחדש את הקשר עם אביו וגם למארי, אבל על כך כבר תקראו בספר. למרות הסוף הידוע מראש, הספר הוא אופטימי ויש ובו הרבה נחמה ותקווה, ובעיקר תזכורת על הזמן הקצר העומד לרשותנו ועל הצורך לא לדחות דברים שרצינו לעשות או להגיד לאנשים ובפרט לאנשים היקרים לנו. רחשי תודהדלפין דה ויגאןמצרפתית: רמה איילוןכתר 2022מגב הספרמישקָה, מגיהה לשעבר…

“תיק בלוגה” משלב מותחן ריגול עם דרמה משפחתית. עלילת הריגול עוסקת בסיכול נתיב הברחות איראני שמעלה מודיעין על דברים חמורים הרבה יותר, והעלילה המשפחתית היא בכך שאת הסיכול יצטרכו לעשות אב ובנו שהקשר ביניהם נותק לאחר שנים רבות של משקעים. האבא סוכן מוסד וותיק, והבן עם בטן מלאה על המוסד שלקח לו את אבא שלו. אכן מצב עניינים לא שגרתי במוסד, וגם הרוסים, האמריקאים וסתם ארגוני פשע דוחפים ידם לתוך הקלחת. אמנון זנזורי היה רוצה מאד לחדש את הקשר שלו עם בנו כרמל, אבל יודע שזה לא יהיה פשוט ויודע שלמוסד ולשאר הארגונים האוחזים בעניין לא ממש איכפת לא מהקשר ולא מבטחונו של כרמל. כרמל, מגלה שהניתוק הארוך ממשפחתו לא עושה לו טוב וגם הוא כמה לחזור, אבל משקעי העבר חוסמים אותו. שתי העלילות משתלבות היטב יחד. כמותחן הוא יעיל למדי, לא מתפרע על פני כל העולם, אלא נשאר ממקוד באזור הים הכספי. אין יותר מדי טוויסטים ופיתולים, שלרוב רק מורידים מרמת האמינות ומאריכים את הספר, אין עלילות משנה, אין דמויות שמגיעות משום מקום בסוף העלילה ומשנות את הכול וגם אין סצינות מין שבמותחנים הן ממילא מיותרות. מבחינות אלו, למרות שהעלילה דחוסה מאד בזמן היא שומרת על אמינות. כבר למדתי, שבחיים כנראה קרו דברים כבר הרבה יותר מוזרים, ודי סביר…

להבות הוא אחד הספרים הקסומים והמכושפים ביותר שקראתי לאחרונה. כבר מיקומה של העלילה בטסמניה הרחוקה (איפה זה בכלל? אה כן, מתחת לאוסטרליה), מבטיח משהו שונה, וההבטחה מתקיימת. לבנות משפחת מקאליסטר יש נטייה משונה למדי לקום לאחר מיתתן, מאפר שרפתן, כמו עוף החול, לסייום עוד איזה עניין או שניים לא פתורים ולעלות בלהבה השמיימה. לגברים במשפחה זה לא קורה. כאשר אדית מקאליסטר מתה, נשרפת, חוזרת מהאפר לכמה ימים ועולה בלהבות, מחליט בנה ליווי שזהו זה ואת אחותו, שרלוט, כשיגיע יומה, הוא יקבור בארון בלי שריפה, אבל כשהיא מגלה זאת היא בורחת, בריחה שמציתה (תרתי משמע) עלילה פנטסטית המשתרעת על פני כל האי. פרקי הספר קצרים וכמעט כולם מנקודת מבט שונה, אבל לא רק של אנשים, גם של הטבע עצמו, הגשם הנהר וההר, בעלי חיים: יונקים, עופות ודגים, עצים וצמחים, אש, מים רוח ואדמה. הספר מזכיר, לעתים ממציא, טכניקות ומנהגים קדומים של תושבי האי, הילידים והחדשים ומהווה שיר הלל לטבע הפראי הפועם בכל עוצמתו. הכריכה מוכרת למדי, זהו פרט מתמונות המפורסמת של אנרי רוסו “טיגריס בסופה טרופית” של אנרי רוסו ממנה אפשר להתרשם בנשיונל גלארי בלונדון. כריכה זו אינה הכריכה במהדורת המקור. כיום, אולי מטעמי חיסכון, או מטעמים אחרים, מקובל למדי להשתמש בהן. גם מבחינה זו טוב לראות כריכה מקורית למהדורה זו,…