ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

מהומות בשנות השישים בארצות הברית – מרטין לותר קינג, מונטגומרי אלאבמה, שוטרים לבנים עם כלבים נגד שחורים, מיסיסיפי בוערת. אבל על המהומות בדטרויט בשנת 1967 לא ידעתי דבר. בעיר כל כך צפונית, היחידה (פרט לאלסקה) שבה אתה יכול להביט דרומה ולראות את קנדה? אני אפילו לא בטוח שמהומות הן השם הנכון. פשיטת משטרה על פאב לא חוקי ברחוב 12 התגלגלה למיני מלחמת אזרחים, 43 הרוגים מאות פצועים אלפי עצורים ואלפי בנינים שרופים והרוסים ובנוסף אחת הפעמים הבודדות שהנשיא אישר ליחידות צבאיות לפעול בתחומי ארצות הברית. גם דיוויד בואי  שר על זה (Panic in Detroit). על רקע השנה שלאחר המהומות, העיר מנסה אסוף את שבריה. האמון בין שחורים ללבנים נמוך, והספר מביא שני קולות. את וילי, צעיר שחור שחלקו במהומות לא ברור ופרנק דויל, שוטר שמנסה בעקשנות לפענח את רציחתה של הלן האל, שנורתה כאשר שהתה בחדר במלון ובניגוד להוראות הבטיחות הדליקה אור והתקרבה לחלון והפכה את עצמה למטרה קלה. באמצע הספר הרגשתי שיש צורך דחוף בהשלמת פערים בידע שלי. הספר לא מספק אחרית דבר והקורא  יכול לוותר על הרקע ההיסטורי ולהסתפק בעלילה הבנויה כמותחן אולם לדעתי מומלץ לקרוא וללמוד מעט על ההיסטוריה, למידה שתגביר את העניין בספר. לא חסרים חומרים, אפשר להתחיל מהערך בויקיפדיה (באנגלית), להתרשם מתמונות,  להקשיב לשיר על האירוע, או…

כשראיתי לראשונה את הספר לוגיקומיקס, ספר עבה המשלב בין לוגיקה לקומיקס, חשבתי שהנה לפני ספר חביב ופופולרי שמתאים גם לילדים בני 12. איזו טעות. למעשה קל מאד להחמיץ את עומקו של הספר ולראות בו רומן גראפי הבא לתת סקירה קצרה של הלוגיקה וקורותיהם של כמה לוגיקנים מובילים. ראיתי כזו התייחסות לספר, אולם זו התייחסות שמחמיצה את העיקר. אם נרצה להגדיר את הספר נאמר שהוא מהווה את תמצית המחשבה היוונית ב-2500 השנים האחרונות ושיברה. זוהי הגדרה יומרנית ולכן אשתדל לנמק אותה. הספר בנוי מסיפור מסגרת בו הסופרים והגרפיקאים עובדים על הספר אותו אנו מחזיקים. בתוכו סיפור מסגרת אחד נוסף, העוסק בברטרנד ראסל הנותן הרצאה בארה”ב וההרצאה עצמה היא תולדות חייו ומאמציו להציב את הלוגיקה המדעית על בסיס יציב. פרט לכך יש עוד סיפור מסגרת על קבוצת פרינג’ יוונית המעלה עיבוד של האורסטיאה, הטרילוגיה של אייסיכלוס, מראשוני המחזאים היוונים שהחל לכתוב בערך בשנת 500 לפנה”ס, וגם סצינות מההצגה נמצאות בספר. סך הכול חמישה סיפורים שונים המשתלבים ביניהם. הייתי צריך להבין את מהות הספר כבר בהתחלה שכן טמונים בו רמזים. הסופר הוא יווני, ספרו הקודם “הדוד פטרוס והשערת גולדבאך” (הוצאת ספרי עליית הגג) גם עוסק במוגבלות הידע האנושי, ולאורך כל הספר דמותו נראית עצובה ומהורהרת. ואז כמעט משום מקום בספר מגיעה התייחסות לאייסיכלוס….

בחברה טובה מציע משחק מילים מעניין כבר בשם הספר. באופן מפתיע זהו משחק מילים שגם אפשר לתרגמו לאנגלית ובכל זאת שמו של הספר באנגלית Firm Play, ללמדכם שיש פה גם משחק עם כללים משלו. או במקרה של החברה “דייה” חוסר בכללים, לפחות על ידי חלק מהשחקנים. הימים ימי 2009 וחברת הלוגיסטיקה “דייה”, חברת ענק המעסיקה כ-1600 עובדים, נכנסת למשבר פיננסי. תומר המנכ”ל לוטש עיניים לתפקידים בכירים בדירקטוריון. הוא בטוח שרונית, המשנה שלו בשנים האחרונות תירש את מקומו. ויש את שאר הסמנכ”לים: ריבה – אשת הכספים הביצ’ית, שרואה רק את השקל בעיניים, מיקי – מנהל השיווק וגיא – מנהל התפעול. כולם שאפתנים, וכולם רוצים להתקדם ומחכים להזדמנות. ולפתע משום מקום, רונית מעוניינת לעזוב ועזיבתה יוצרת משבצת פנויה שכל אחד בטוח שהוא ראוי לה. מתחילות הבחישות, כולם משקרים לכולם, כולם מפעילים מניפולציות על כולם. תוך כדי כך הלקוחות מתקשרים ומודיעים על הצעות זולות בהרבה מהמתחרים, ותומר מפחד שכל העסק הולך להתמוטט לו בין האצבעות ואינו מצליח לייצב את הספינה. כל פרק בספר מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת וכמעט כל פרק חוזר לאירוע מכונן בעבר. לכל דמות יש שלדים בארון, שמשפיעים עליה, לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. אנו מתקשים לגלות אהדה לדמויות. רובן פשוט כמו שגולדה הייתה אומרת, לא נחמדים. את ריבה כבר…

פעם החיים היו פשוטים, היו דתיים והיו חילונים. אבל כמו בעוד הרבה דברים, היום הכל מורכב ויש רצף והמון הגדרות או במינוח שנשמע לי קצת יותר מדי פוליטיקלי קורקט: “זהות דתית מורכבת”. האמת גם פעם היו, אבל היה צריך להחליט לאן שייכים. היום יש רצון לא להיתחם בהגדרות הישנות, אלא להיות חסרי הגדרות. דבר המוביל רק להגדרות נוספות. מבולבלים? גם אני. ננסה לעשות סדר. הספר “כאן חיים יחד” הוא ספר מעניין המביא את סיפורן של מסגרות משלבות בין דתיים לחילונים. מוסדות חינוך מהגן דרך היסודי והתיכון ועד למכינות ומדרשות וישובים קהילתיים שנבנו מראש כישובים מעורבים. מה גרם להתפתחותם של מוסדות אלו? חלקם צצו כרעיונות חינוכיים בדבר שילוב של דתיים וחילונים כאשר כל אחד בטוח בזהותו וחלקם התפתחו כדרישה מהשטח של אנשים שלא רצו לשייך את עצמם במובהק למחנה אחד. נישואים בין דתיים לחילונים הם עניין שבשגרה בימינו וזוגות רבים מצליחים לגשר על הפער בחיים המשותפים תוך יצירת אורח חיים המתאים להם, אולם כאשר הילדים גדלים מעט מתעוררות בעיות המצריכות מוסדות לימוד מסוג חדש ובמוסדות כאלו עוסק חלקו הראשון והעיקרי של הספר. איני יכול לומר שהבנתי והפנמתי את כל ההבדלים בין המודלים השונים. אני גם לא בטוח שהדברים המוצגים אכן עובדים בפועל. הדברים הרי לא רק קשורים לחינוך משלב. במקומות רבים…

למה אנחנו עובדים? שאלה טובה ויש לה גם שאלות המשך. בשביל מי אנחנו עובדים, למה אנחנו עובדים כל כך הרבה ועוד. כותרת המשנה של הספר כבר מפורטת יותר: “למה בעצם הרוב המכריע של בני האדם בעולם לא חש כל סיפוק בעבודה”. ניסיון התשובה המידי יהיה: “אנחנו עובדים כדי להתפרנס”, או במילים עדינות פחות, כסף. אבל כסף הוא לא התשובה. כנראה שלא היינו עובדים אם לא היו משלמים לנו אבל כסף הוא לא “הסיבה” שאנחנו עובדים. אם לא השתכנעתם, הפרק הראשון בספר עוסק בנושא זה בהרחבה. הרבה אנשים עובדים ולא נהנים גם כשמשכורתם גבוהה והרבה אחרים מרגישים סיפוק בעבודתם גם אם המשכורת אינה גבוהה במיוחד. מחקר אחר שאינו מצוטט בספר אבל מופיע פעמים רבות בהקשר של כסף, מראה שאכן רוב האנשים היו שמחים להשתכר יותר עבור עבודתם, אולם התוספת אותה הם מגדירים ככזאת שהיו מרוצים בה היא של 20%. תוספת משמעותית אבל לא משנה סדרי עולם. לפעמים אפילו תוספות כספיות מזיקות בתמונה הכוללת. אם התשובה אינה כסף, אז מה כן? הספר מציע כמה תשובות: עבודה שהיא גם קריירה תגרום לסיפוק אצל האדם. עבודה שרואים בה שליחות, תהיה אפילו מספקת יותר. בכל עבודה שלא תהיה, יש חשיבות מרובה לסביבת העבודה שיכולה לדכא כל רגש של סיפוק או להעצים אותם, גם בעבודות הרוטיניות…

מאדים בכותרות וזה טוב. אמנם אצלי מאדים תמיד על סדר היום, אבל בציבור הרחב הוא נתפס בעיקר כמקום ממנו יגיעו יצורים מוזרים שרוצים להשמיד אותנו, כפי שספרות המד”ב  הציעה פעמים רבות. הספר לבד על המאדים, והסרט הנהדר עם מאט דיימון בהמשך עשו למאדים יחסי ציבור מצונים, כמו גם משימות מוצלחות וגשושיות שנמצאות עליו לצד כשלונות מהדהדים (האחרון שבהם רק מלפני חודש, חללית סקיאפרלי התרסקה ולא הצליחה לנחות). אחד מהידוענים המקדם את מאדים הוא בז אולדרין, האיש השני שנחת על הירח ודוחף להוציא משלחות מאוישות למאדים. Get Your Ass To Mars הוא המוטו שלו. הספר הקצר שלפנינו, הראשון בסדרת ספרי TED שמתורגם לעברית (הספרים וממשיכים ומרחיבים את ההרצאות. ההרצאה הרלוונטית בתחתית הסקירה) מנסה לשכנע אותנו שצריך להגיע למאדים וגם שאפשר לעשות את זה. לא מחר אבל להתחיל צריך ואם לא מעט משאבים ועוד פחות מעט (כלומר הרבה, המון, טונות) של כסף, הדבר אפשרי ואפילו יש לו ערך כלכלי. אמנם חלק מהתיאורים נשמעים כמו מדע בדיוני, אבל כמו בלבד על המאדים, כל מה שמוצג שם קיים בצורה כזו או אחרת ואולי הדברים אינם אפשריים אבל הם ישימים. הטכנולוגיה מתפתחת. אם תחום החלל והתעופה היה מתפתח כמו תעשיית השבבים, הרי שכבר מזמן ניינו במאדים ואפילו רחוק יותר ומסע לשם היה לוקח כמה ימים. אני לא…

בניגוד לספרים אחרים, ספר זה הגיע אלי זמן מה לאחר צאתו והיה לי ידע עליו לפני שהתחלתי לקרוא בו, אך גם לקורא ראשוני, שתי העובדות הבאות על הספר הן כל כך ברורות שאין לראות בהן ספויילר. הראשונה היא שהספר, בניגוד להכרזה הסטנדרטית “הקשר בין עלילתו למציאות הוא פרי דמיונה של המחברת” דווקא אמתי לחלוטין, אף יותר מהרגיל, והגילוי השני וזאת כבר תמונת הכריכה אומרת, שהסוף אינו טוב. הספר מסופר בידי רפאל ונכתב על ידי ורדה, אמו של רפאל. מהמשפט הראשון בספר (וגם מכל מה שאולי כבר שמעתם על הספר) ברור לנו שרפאל שם קץ לחייו. הסיפור מתחיל עוד לפני הורתו של רפאל, הרחק בעולם הנשמות, בקטע מיסטי בו נשמתו בוחרת את הוריו. רפאל רוצה הורה אחר אך אותו הורה הוא רק ילד ורפאל בוחר באחותו הגדולה, לפחות עד שיוכל לעבור להורה אחר, אם מעבר כזה בכלל אפשרי. ובכל מקרה לנו כקוראים ברור במה כרוכה תחילתו של מעבר כזה, וכך נקבע גורלו של רפאל מראש כפי הציטטה מאת אלברט איינשטיין המופיעה בסוף הספר. אולם, שם הספר הוא “בחירתו של רפאל”. אם יש בחירה, הרי שהגורל לא נקבע מראש. על הציר הזה בין הטרגדיה היוונית בה הסוף המר ידוע ומוחלט וכל צעד שתעשה רק יקרב אותך אליו, לבין הגישה של “הרשות נתונה” ובה הכל…

במזרח אסיה, ליד מונגוליה ישנה מדינה קטנה, שאריות של ברית המועצות שהתפרקה. קוראים לה צ’ינגיסטן, על שם המלך צ’ינגיס שביצע הפיכה כלשהי והכריז על עצמו כמלך הבלתי מעורער, או לפחות כזה שכל המערערים עליו מצאו את עצמם במקומות לא הכי נעימים. צ’ינגיס הוא דיקטטור וכמיטב המסורת הוא משנה את לוח השנה: שמות החודשים על שם קרובי משפחתו ומספר החודשים לפי גחמותיו וגם דואג לנתק את המדינה מהעולם. יש קצת התפרעויות במחוזות מרוחקים וגם עניין בינלאומי במדיה הקטנה שפעם היה בה מאגר נשק גרעיני סובייטי. השילוב של מדינה עם רודן ונשק גרעיני לא עושה לאו”ם טוב וגם שם צריך סיוע בהסברה בינלאומית. עד כאן נשמע תיאור של צפון קוריאה לפחות כמו שאנחנו תופסים אותה, אבל לכו תדעו. גולה צ’ינגיזי ,טוראן שמו, החי בניו יורק נקרא לחזור לביקור בארצו ומשתכנע להישאר שם (בעיקר כי הוא פוטר מעבודתו וגם חברתו נטשה אותו וממילא אין לו משהו יותר טוב לעשות) ולעזור לקדם את ענייני המדינה. מתישהו הוא בין שהוא אולי טעה אבל כבר מאוחר מדי, או שבעצם לא, או שבעצם הוא לא טעה? הספר הוא מרקחת מבולגנת: קומדיה, סאטירה, פרודיה, דרמה. גם וגם ולא תמיד ברור איפה הדגש. האם הספר אמור להיות משל על ישראל, המזרח התיכון או כול העולם? האם צ’ינגיס הוא בן דמותו…

ספר חדש בסדרת הארי פוטר. לא בדיוק ספר, לא בדיוק בסדרה אבל למי אכפת. בתור גילוי נאות אקדים ואומר שאיני מחסידי הסדרה. את הראשון קראתי בשביל להבין על מה המהומה ולא הבנתי. ספרים אחרים לא קראתי. חצי מהסרטים אהבתי (הראשון השלישי והרביעי נהדרים) ואת השאר פחות (השני זוועתי, ושני האחרונים קצת מרוחים). אבל מהתופעה אי אפשר להתעלם. ילדים שהתחילו לקרוא ספרים רק בגלל הארי פוטר. ילדים שלמדו אנגלית רק כדי לא לחכות לתרגום. תופעה. להעצמת התופעה ערכה הוצאת הספרים אירוע השקה בבית השגריר הבריטי. לא היה זה עוד אירוע השקה רגיל אלא מסיבת ענק לילדים. כל מעון השגריר (וילה מקסימה עם מבחר יצירות אומנות מאוספי ממשלת הוד מעלתה, כולל פיסארו מקורי) קושט באווירה מתאימה וקסומה. עשרות ילדים נרגשים, חלקם מחופשים כנדרש ישבו בשקט מופתי והאזינו לשגריר דייויד קוורי מקריא את פתיחת הספר באנגלית ומיד אחריו המתרגמת גילי בר-הלל מקריאה את אותו חלק בעברית ועמדו בתור לקבלת עותק של הספר. כולם נהנו ממתקים ממותגים וכמובן “פיש אנד צ’יפס” כי בכל זאת בריטניה. ורעייתי (שאף היא נתינתה של הוד מעלתה) אף החתימה את השגריר על העותק שלנו. אירועי השקה זה נחמד, אבל מה לגבי הספר אתם שואלים? הספר החדש נראה שונה. מהדורות חזרות? חלקים ראשון ושני? ומי אלו ג’ון טיפאני וג’ק ת’ורן? לא…

כשהייתי ילד הייתי לוקח אותם מהספרייה. ספרים עם כריכה ירוקה, או כחולה, או אדומה, פשוטה כזו ועליה מעוין, עם שם הספר התורן ומעל כולם התנוסס שמה של המחברת “אגתה כריסטי” באותיות די מוזרות. כמה נהננו לקרוא אותה, אמנם היה לנו ברור שפוארו (או החוקר האחר בספרים שאינם מסדרת פוארו) תמיד יודע יותר מאיתנו ושבסוף הספר הוא יביא את הראייה שהוא מצא בפרק השלישי ואנחנו לא שמענו עליה אף פעם, אבל זה היה בסדר, אהבנו לחכות לרגע בו כולם מכונסים ופוארו חושף את הרוצח לתדהמת קולם בפאסון בלגי שקט של מי שיודע שהוא צדק מההתחלה. ואם מדברים על התחלה אז עתה היא מובאת בתרגום חדש ובכריכה מרעננת לקורא הישראלי. ספרה הראשון של כריסטי שנכתב לפני כמעט מאה שנה בתרגום חדש.  הופתעתי לגלות שכבר בפתיחת הספר, כריסטי מציבה את שרלוק הולמס בתור המודל שלה, לא זכרתי שהיא כתבה במפורש שגיבור סיפורה שואף להיות שרלוק הולמס ולשם כך אף למד טכניקות מהבלש פוארו הנודע. כמובן שבסופו של דבר פוארו פותר את התעלומה ובכך מראה מי הבלש המוצלח יותר. לא נתעכב על העלילה. את כריסטי אתם מכירים. רצח. ברור לכולם מיד מי הרוצח. מסתבר שיש ראיות חזקות לחפותו של הרוצח וצריך לחפש רוצח אחר. פתאום מתגלה שלכולם יש מניע, הזדמנות ואמצעי. כולם הופכים לחשודים….