ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

מועדון המתאבדים הוא ספר של פעם. שלושה סיפורים קצרים, הקשורים ביניהם ומהווים מעין רומן בלשי ויקטוריאני. הנסיך פלוריצל אוהב להתחפש ולצאת למקומות בהם לא מזהים אותו וכך להנות מהחיים ומשפע הרפתקאות מסעירות, שיפיגו את שעממו. בסיפור הראשון מהשלושה המקובצים בספר הוא נקלע למועדון המתאבדים. מה בדיוק קורה שם אני לא יכול לספר, שם הספר נותן מושג כללי, אבל פלוריצל מחליט לשים סוף למועדון הזה, דבר המתגלה כלא כל כך פשוט ומצריך עוד שני סיפורים נוספים. פנייה למשטרה אינה אפשרית עקב שבועת כבוד של פלוריצל וכמקובל אצל אצילי העולם בתקופה ההיא, בעלי הממון והפנאי , הכבוד חשוב הרבה יותר מהחיים. את הספר תקראו בפחות משעה. מאה וקצת עמודים קטנים ודפוס באותיות קידוש לבנה. בהתאם לאופנת הכתיבה ששררה אז יש פערי ידע מהותיים בין מה שפלוריצל יודע ובין מה שהקורא יודע וכך הסיפורים הנוספים בקובץ, קריאים ומהנים אך לא לגמרי מובנים. בכולם נראה שמופיעה דמות אקראית כלשהי ואיכשהו הסיפור חוזר שוב לפלוריצל ומלחמתו במועדון המתאבדים. משהו בתיאור הזכיר לי לטובה את סדרת פנדורין המודרנית שעוסקת לרוב באותה תקופה. הספר הוא חלק מיצירה רחבה יותר של סטיבנסון – לילות ערב החדשים – יצירה שיצאה כאשר נוסדה העיר פתח תקווה ותורגמה פעמיים לעברית הרחק הרחק במאה הקודמת וזוכה כעת לתרגום חדש. ספר קצר ומהנה…

ספרו של הרב זקס “השותפות הגדולה” עוסק בקשר בין הדת למדע. בניגוד לספרים אחרים בתחום הוא אינו מנסה להראות שהדת לא סותרת את המדע, או שהמדע לא סותר את הדת, או שכל מה שהמדע מגלה כבר נאמר בדת, או להניח שאין שום קשר בין השניים. ספרו הוא משהו אחר לגמרי שמשמעותו כשם הספר. הדת והמדע דרושים שניהם ביחד, בשותפות, על מנת להוביל לחברה טובה וברת-קיימא. אין אפשרות לוותר על אחד מהם. ציור הכריכה המקסים משקף היטב הבחנה זו. נוסחאות המדע עם הכתב העברי של התורה, הם שתי מחציות המוח האנושי שרק החיבור ביניהן יכול להצמיח נבט, או במילותיו של הרב (המופיעות גם בגב הספר): “הסיפור שיסופר פה הוא סיפורה של התודעה האנושית, ויכולתה לעשות שתי פעולות שונות למדיי… המדע מפרק דברים כדי להבין איך הם עובדים. הדת מצרפת דברים כדי להבין מה הם אומרים.” הרב זקס מפרט את דבריו באריכות אך בבהירות, עם דוגמאות רבות ואף מעט חזרות בין הפרקים. במקרה הזה החזרות מועילות ותורמות להבנת הרעיונות המורכבים. טענתו הבסיסית של הרב היא כי תרגום התנ”ך ליוונית, איבד חלק ממשמעויות התורה שאינם יכולים לעבור שפה. בנוסף, הפרדיגמה היוונית שונה מהפרדיגמה היהודית . בלוגיקה היוונית ישנה אפשרות של “או או”. או שהעץ ירוק או שהוא לא ירוק. אין מצבי ביניים. בתורה…

ברגע שאתה יוצא מעט ממרכז ברלין אין לך אפשרות שלא לדעת מיד אם אתה במערב או במזרח וזאת למרות שהחומה נפלה כבר לפני 25 שנה. מעבר לרמזור האמפלמן החמוד במזרח (שנמצא גם במערב) והחשמליות (רק במזרח), הרחובות פשוט נראים אחרת ובעיקר שיכוני הבניינים האופייניים כל כך למזרח אירופה. כבר כמה שנים שאני רוצה לקרוא את הספר שטאזילנד. עיקר העניין שלי בגרמניה הוא בתקופת השואה והרגשתי שאני רוצה לצבור מעט יותר ידע בנושא גרמניה המזרחית לפני קריאת הספר. נקודת התחלה מומלצת להשלמת הפער היא הספר “חומת ברלין” של פרדריק טיילור (הוצאת מטר). לא סקרתי אותו באתר ובקצרה נאמר שהוא ספר מקיף מאד, מצוין לחובבי ההיסטוריה של אירופה, גרמניה ובפרט ברלין. למי שפחות חובב היסטוירה ייתכן והספר יהיה מקיף מדי. גם הפרקים הראשונים שסוקרים בחטף את תולדות ברלין (וגרמניה) עד סיום המלחמה, מומלצים כפרקי מבוא. השלמת פערים נוספת בוצעה בברלין עצמה, בסיורים באזורי מזרח, בשדרות מרקס אנגלס הרחבות הכוללת מבנים היסטוריים כדוגמת בית המורים עטור הפסיפסים או קפה מוסקבה, באזור צ’ק פוינט צ’ארלי (מלכודת תיירים, אין מה לראות שם) וסיורים ספציפיים בנושא – ביקור במוזיאון השטאזי (מומלץ) וסיור תת קרקעי המדגים את אפשרויות הבריחה תחת חומת ברלין. לאחר כול אלו הרגשתי מוכן ולדעתי ההכנה השתלמה והנאתי מהספר גדלה. את המקומות שהוזכרו בברלין הכרתי…

שוחחתי מעט עם חבר בעבודה על הספר מרכבת היהלום של אקונין שעלילתו ביפן. הוא מתעניין בתרבות יפן ומתאמן באומניות הלחימה. הוא קרא את הספר אך פחות התרשם ורשם לי כמה ספרים מומלצים על פתק לקרוא. הראשון ברשימה היה “ענן של דרורים”. יפן ב-1861 כבר לא סגורה בפני העולם. העולם מגיע והמעצמות מביאות איתן חידושים שהתרבות היפנית לא יודעת מה לעשות איתם. הלוחם המיומן ביותר יעמוד חסר אונים מול רובים מכוונים היטב, ותותח אחד מהים יכול לחסל את הארמון המבוצר ביותר. מסורת מול מודרנה. השליטה ביפן היא כרגיל של השוגון (הקיסר דמות ייצוגית) ושל אדונים גדולים השולטים כל אחד באחוזתו. עיר הבירה היא אדו (טוקיו של ימינו), והספר מתאר את סוף תקופת אדו. אדון גנגי הוא הדאימיו –  האדון הגדול של בית אקאוקה. הוא צעיר מאד, חסר ניסיון ונתפס על ידי כולם כחובב נשים חסר יכולת. הקורא לאט לאט מגלה כי מדובר בפוליטקאי מוכשר ומיומן בעל הבנה חדה של המציאות (אבל לוחם לא מוצלח במיוחד). התרבות היפנית של אותה תקופה נחשפת לקורא לטוב ולרע. קודי ההתנהגות שונים כל כך מהמוכר לנו, שלהגדרות טוב ורע אין לעתים משמעות. יש פשוט את הדברים שצריך לעשות, דברים איומים ונוראים בעיננו, אולם כנראה חלק מהחשיבה היפנית באותה תקופה. לגנגי אויבים רבים, חלקם אויבים ישירים וחלקם…

קומדיה פרודית החולפת על פני כ-30 שנה פלוס מינוס (מי סופר) בתולדות מסעדת ישראל המתבטאים במסעדה אחת שהעלילה כמעט ולא יוצאת ממנה. ההיפך, העלילה באה אל תוך המסעדה. בן אם אלו יולי (תמיר) וצלי (רשף) המקימים בה את תנועת שלום עכשיו ובין אם אלו אנשי המחתרת היהודים. גם מאורעות מהעולם נכנסים פנימה והחשובים שבהם (נפילת חומת ברלין ) מזכים את כל הנוכחים בליקר “סברא” על חשבון הבית. מי במסעדה? בעלת הבית ז’ניה, איתה לא מתווכחים, התינוקת שחוגגים לה שנתיים בתחילת הסיפור, והיא נכדתה של ז’ניה, ביתה של ביתה שברחה מהבית. “התינוקת” היא הגיבורה הראשית של הסיפור וגם כולו של המספר ואיך זה מסתדר תגלו בהמשך. במסעדה עובדים שונים, עולים וותיקים, ערבים יהודים ועובדים זרים, תערובת ישראלית מוצלחת. וכבר בתחילת הסיפור מתגלה שהתינוקת טובה בלתת עצות. וגם בספר עצמו משולבות עצות, 36 כאלו, שנקראו כאילו נלקחו היישר מספרי העזרה העצמית הנפוצים כל כך, ואולי אכן נלקחו משם, אך בספר, פרט לעצות שלפעמים תמצאו בהן תועלת, הן משרתות גם את הפרודיה העולה מכל דף ממנו שכן בסופו של דבר המספר הוא היועץ והוא מתבדח על חשבונו, הנה למשל: “כעת עלי להעניק לך את עצה מספר עשרים ושבע. זו עצה שאני מבקש שתשנן לעצמך כמו מנטרה, בכל פעם שיחלחל בך אפילו קורטוב זלזול…

ספרו של הרב נויבירט מרכז מאמרים קצרים על חגי ומועדי ישראל. זהו ספרו הראשון של הרב נויבירט ובהקדמה הוא מתאר כמה התלבטויות לגבי מבנה הספר. כפי שהזכרנו אך בסקירתנו האחרונה (משפטי הרב קוק), גם גישת ספר זה היא למאמרים קצרים וממוקדים בנושא אחד, וכאלו הניתנים לקריאה בדקות בודדות. אם מסתכלים בכריכת הספר רואים שהרב נויבירט משמש כרגע כנשיא ארגון חברות”א – יהדות בנוסח תל-אביב, דבר המסביר את הרצון לפנות לקהלים גדולים יותר. בספר מופיעה התייחסות גם לימי הזיכרון והעצמאות ואפילו לט”ו באב. לפני שנסקור את הספר נאנח קצת על מה שקרה לעיר העברית הראשונה תל אביב, עיר בה נולדתי  וגדלתי. זכורים לי ימי ראש השנה שבהם כל העיר למגדול ועד קטן מאיש ועד אישה, מדתיים ועד חילונים, התפרשה על שפת הים מיפו ועד הירקון לאמירת תשליך ולא היה אפשר כמעט למצוא מקום פנוי על המים. גם רחוב דיזנגוף, היה סגור בחלקו לתנועה, ואמנם בתי הקפה היו פתוחים (ומלאים), אולם אווירה של שבת הורגשה בכל רחבי העיר. ערב ראש השנה נביא תקציר של הפרק “על כתיבה וחתימה, פתיחת שערים ונעילתם” כמו כול פרק, פותח פרק זה במדרש מהתלמוד: “דתניא הכל נידונים בר”ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה”כ דברי ר”מ ר’ יהודה אומר הכל נידונין בר”ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו…

ספר חדש בסדרת הספרטן, סוכן העל של שירות MI6 שנקרא שוב להציל את העולם. לקח קצת זמן (הרבה זמן) מאז יציאת הספר הקודם (סנטינל, ולפניו מגידו), ואפילו חשבתי שההוצאה זנחה את הסדרה ושהיא מיצתה את עצמה לאחר שני ספרים (הסופר בראיון ישן איתו אמר שיש לו עוד חומר גם לעשרים ספרים ואכן יצאו כבר עוד כמה באנגלית). אבל הנה יוצא הכרך השלישי לאחר הפסקה ארוכה וטוב שכך, כי אתם בטח לא זוכרים מה כתבתי בסקירה על הספר השני, ותאכלס אין סיבה לא להעתיק אותה משם כמעט במלואה. רק נציין שאין קשר בין עלילות הספרים וניתן לקרוא את הספר גם בלי לקרוא את הקודמים. הספר הוא שוב ולחלוטין more of the same. אמנם יש יתרון שמרחק הזמן עובד מאחר והספקתי לשכות את הספרים הקודמים אבל העיקרון זהה. מתחיל בפרשה בעבר, והפעם, בכירים אמריקאים ורוסים נפגשים ומאשרים תקנון סודי שיאפשר השמדת עם (לא אותנו למרבה המזל) תוך עקיפת והטעיית נשיא ארה”ב, וכמובן נוקטים אמצעי זהירות שאיש לא יבגוד בהם. זה קורה בשנת 1995 ומנהל את העניין קצין לשעבר בשטאזי. עשרים שנה חולפות ומישהו מתחרט ורוצה לפתוח את הפה. סוכנים לשעבר בוגדים ומחליפים צדדים, כולם מתוחכמים, כולם צופים שני מהלכים קדימה וכולם לא יהססו ללחוץ על ההדק. העלילה זזה בין עשרות ערים, כשהפעם…

הרב קוק נודע בסגנון כתיבתו הייחודי, לעתים אניגמטי, והבנת דבריו מצריכה קריאה איטית ומדוקדקת ובעיקר לימוד של הז’רגון, כי העברית של הרב קוק שונה מהעברית הרגילה שלנו, ואפילו שונה מהעברית המשמשת לכתיבה תורנית. משנתו של הרב קו נמצאת בתנופה ודי אם נזכיר את ספרוניו (הדומים לספרון זה) של הרב יובל פרוינד או את מפעלו של הרב חגי לונדין המוציא כרכים רבים מכתבי הרב במהדורות חדשות. שתי דוגמאות אלו מהוות את קצות הסקאלה. מחד, הוצאה מחודשת של כתבים מלאים, שלמרות שיש בהם פירוש הרי הם דורשים התמסרות מהקורא ולימוד מעמיק ומאידך, ספרונים, מנות קטנות בלבד המתאימות לתזזיתיות של ימינו בהם יכולת הריכוז בכל מה שלא נכנס לסטטוס פייסבוק אחד ודורש לחיצה על “הצג עוד” הוא ארוך מדי. תחילתו של ספר זה אכן בעמוד פייסבוק. אסף פאסי, מומחה למדיה דיגיטלית, יודע איפה הקהל נמצא ואיך להגיע אליו. הכל בקטן, ובמרוכז. אמנם, צר לי אישית על אובדן העומק (ואני אף חווה אותו בעצמי, כאשר וורטים קצרים זוכים לתפוצה נרחבת, ואילו מאמר ארוך מעט יותר הדורש עשר דקות קריאה כמעט חסר תפוצה), אולם כנראה שאין ברירה אלא לקצר. זה מה שהקהל רוצה, ולמרות שבספר יש מקום להרחיב, פורמט הקיצור נשאר ונשמר. נביא שני עמודי דוגמה, שנבחרו על ידי באקראי.   אפשר להתרשם מהתמונות היפות…

בשביל לדעת על מה הספר אתם אינכם צריכים אותי. תקראו מה שכתוב על הכריכה (ראו בתחתית הסקירה), הפעם אפילו התיאור די מדויק. ננסה לבחון את הספר בצורה שונה. בספר לא מופיע תאריך. המיקום הוא סיני כך שטווח הזמנים די מצומצם והספר מתייחס לביקורו של המלך חוסיין בארץ לקדם שלום עם ראש הממשלה בגין. אוקיי. הסופר בחר לשנות את ההיסטוריה ואת ביקור סאדאת ב-1977 שינה לביקור חוסיין. למה לעשות כזה דבר, ברור שזו אינה טעות אלא שינוי מכוון. מה עומד מאחוריו? פעמים רבות בספר, מוזכר הספר “המאהב”. הרבה פעמים. לא כאזכור אגבי אלא כאזכור בעל משמעות. שנת צאתו של הספר היא 1977 מה שסוגר לחלוטין את שאלת הזמן, אולם מה משמעות ההופעה? האם זה אחד הספרים האהובים על אופנהיימר? האם הוא מעריך במיוחד את אב יהושע, האם הוא דמות חיקוי בעיניו? האם בספר זה יש קשרים והקשרים ברורים למאהב? אם קראתם את כריכת הספר, תראו שדדה מתקומם נגד אחד ממפקדיו שכופה את עצמו על החיילות בבסיס, לא משהו מפתיע במיוחד לצערנו, בטח לא בתקופה ההיא. בכל מקרה דווקא אותו מפקד הוא אדם חובש כיפה. אז נכון שבספר שעוסק גם בחיילים רוצים להכניס הכל: עולים וצברים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, קצינים וחוגרים וכמובן גם לעמת אותם אחד עם השני. אבל למה דווקא…

ספרו של יזהר דוד, רכז שטח לשעבר בשב”כ, לוקח אותנו למקומות שאותם אנו מבקשים לפעמים להדחיק. לא רק בשמים, אלא גם בארץ יש מישהו שדואג לנו ושומר עלינו, ויש גם מישהו שמשלם על זה מחיר. לפעמים המחיר הוא רק בשעות עבודה רבות ואינסופיות, ואחריות גדולה הרבה יותר ממה שיש לרובנו שלא נדרשים לקבל יום יום החלטות הקשורות לחיים ומוות, ולפעמים המחיר חמור הרבה יותר. דמותו של יזהר בספר, אלון היא דוגמה למישהו ששילם את המחיר. דמות מושלמת לתפקיד: יוזם, נמרץ, יצירתי, זיכרון טוב, אולם בפנים משהו נסדק. החלטות שהוא פחות שלם איתן, פיגועים שהוא אינו מצליח למנוע, פעולות בהם נהרגים חפים מפשע, והאשמות פנימיות כאילו הוא האשם בכול. כלפי חוץ אלון מפגין שליטה אך בפנים מתחולל תהליך של התפרקות שמקצין מטראומות ולבטים ומגיע למחוזות חמורים בהרבה של הזיות, התקפי חרדה, טראומה ומחשבות אובדניות. למרות שאת אלון סובבים אנשים רבים – חברים למקצוע ובני משפחה, הרי שהוא אינו יכול הוא אינו רוצה לשתף איש מה שעובר עליו וגם כאשר הוא מנסה לשתף, עזרה לא מגיעה ונפשו של אלון מתערערת יותר ויותר, עד נקודת ההחלטה האם לקבל קידום בשב”כ או לפרוש פרישה מוקדמת, כאשר למען בריאתו הוא מחליט לפרוש ולהתחיל מסע שיקום. הספר מתרכז בעיקר בתיאור ההידרדרות, כאשר תהליך השיקום עצמו מתואר פחות….