ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

זהב באוזניים, זהב על הידיים, התאווה האנושית לזהב לא נעצרת, אך בטרם ניגש לסקירת הספר עצמו, נביא קצת מוזיקה שתוכלו לשמוע ברקע: הזהב, מלכת המתכות, מאז ומימי קדם. אליעזר עבד אברהם מביא לרבקה נזם וצמידים מזהב. כאשר התורה רוצה לתאר את עושרו של אברהם היא מציגה אותו ככבד מאד במקנה, בכסף ובזהב, ואם תגידו שהזהב הוא דווקא האחרון ברשימה, הרי שזהב מוזכר בתורה כמעט מיד לאחר בריאת האדם בבראשית פרק ב’: “יא שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר-שָׁם הַזָּהָב: יב וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם”. גם פרק במשנה במסכת בבא מציעא מכונה הזהב ועוסק בדיני קניין סבוכים, אולם בתמציתו מכריז בצורה ברורה כי זהב הוא אמצעי התשלום המובחר ביותר (וזאת בניגוד לספר הטעון שזהב נהייה כזה רק הרבה מאוחר יותר). הספר הזהב לוקח אותנו במסע בעקבות הזהב, ממכרה ענק בדרום אפריקה, דרך חדרי בנקים סודיים, כנופיות פשע ושודדים רצחניים, חדרים בבית הלבן, מלחמות ועוד. לצערי המסע לא מתחיל בימי קדם ממש, אלו המתוארים בתנ”ך ובתלמוד, שגם בהם הזהב שימש לתכשיטים, פולחן (עגל הזהב כמובן) והפגנת עושר כללית, ושיטות הפקתו היו שונות ועדיין נכרו כמויות עצומות. אולי אפילו היה עדיף להתחיל במקור הזהב. זהב, מתכת כבדה במיוחד אינו יכול להיווצר בליבות כוכבים ויצירתו דורשת כוכב שיגמור…

נתחיל בתמונות. ספר בישול צריך לעורר את התיאבון והתמונות חייבות להיות כאלו שיגרמו לכם להזיל ריר. התמונות בספר נהדרות. אני מצלם מספיק בעצמי לדעת שמדובר בעבודת סטודיו, תאורה ועיבוד בשימוש תוספים שאתם לא ממש רוצים לאכול הגורמים לברק המיוחד, אבל בספר זה נראה נהדר. שאפו לצלם אנטולי מיכאלו ולקרן ברק האחראית לעיצוב. ולמתכונים עצמם. כמעט כל פעם שאנחנו מתארחים אצל חברים לסעודת שבת וטועמים מהחלות הביתיות, עולה בי הרצון להכין חלות בעצמי. לא אהיה צנוע במיוחד אם אומר שכישורי בתחום האפייה והבישול אינם מרקיעי שחקים. זו פשוט האמת, אבל חלות התחשק לי להכין. רצה הגורל ובשבת הגדול לפני פסח נותרה לנו חצי חבילת קמח. הזדמנות פז לנסות להכין חלות. לא ילך, יהיה מה לשרוף בביעור חמץ. רצה הגורל ושבוע קודם הגיע ספרה של אפרת ליבפרוינד וחלה מעוררת התיאבון מתנוססת על כריכתו. את כל שאר המרכיבים ממילא יש בבית. שלוש ארבע לעבודה. הקמח נופה, המים הוספו (הערה חשובה: כמות המים משתנה בהתאם לתנאי הלחות בעת האפייה. התחילו עם פחות מים מהרשום במתכון והוסיפו לפי הצורך הספציפי), כל השאר גם, הבצק נלוש, חלה לא הופרשה (מעט מדי קמח), תפיחה, רידוד, גלגול, קליעה, ציפוי, תנור ולהצטנן על השיש. אשתי חזרה מסידורים והיו לה שלוש הערות. הראשונה – למה לא השתמשת במיקסר? השנייה – מקווה…

את הטריילר לסרט ספר הגו’נגל ראינו במלחמת הכוכבים, בתלת מימד ועל מסך הIMAX הגדול. למרבה הצער המפיצים לא הביאו את הסרט כולו בגירסת IMAX אבל על הגירסה התלת מימדית לא ויתרנו. לרוב אני משווה בין ספר לסרט, אבל לא נראה לי שיש הרבה טעם לחזור לספרו של רודיארד קיפלינג, בו סיפורו של מוגלי הוא רק סיפור קצר אחד מבין סיפורים רבים, על רקע הודו והשלטון הקולניאלי, וההבדלים החדים ביניהם. טוב זה היה בסוף המאה שעברה שעברה (1896) ולהעמיס על אולפני דיסני סוגיות אלו, שממילא לא מוכרות לרוב קהל היעד שהוא צעיר, יהיה מעט יותר ממוגזם. הפעם כמובן צריך להשוות לסרט המצויר משנת 1967 עליו (ועל שיריו) גדלנו כולנו, ואולי ילדים היום פחות רואים אותו אבל נראה שגם לו תחזור העדנה בעקבות סרט זה. הטריילר היה מרהיב, אך לא ידעתי לגמרי למה לצפות וכך הלכנו לסרט החדש מתוך סקרנות. הסרט הוא שילוב מרהיב בין מוגלי הילד (ניל סאטי), הדמות היחידה האמיתית לבין כל שאר חיות היער שהופקו במעבדיהם הקודחים של מחשבי דיסני (ונראים אמיתיים לחלוטין) ומלווים בקולות  מוכרים (ביל מארי כבאלו הדוב, בן קינגסלי כבגירה הפנתר וסקרלט ג’והנסון בהופעה קצרה מדי כנחש המהפנט קא). אפשר לומר שהציפיה השתלמה, וההליכה לסרט כמוה כצפייה באגדת מוגלי המוכרת והשטוחה קמה לתחייה בתלת-מימד מרהיב ורב…

הספר “היום הגיעה אלינו י’” הוא יומן קצר שניהלה מיפ חרוננדייק שהסתירה את י’ (ביומן היא לא מופיעה בשמה המלא) בתקופה השואה בהולנד. לספר ארבעה חלקים. שתי הקדמות המתארות באופן כללי את המאמצים להסתרת יהודים בהולנד על המורכבות הכרוכה בכך ועל סכנת ההלשנות. מבין מדינות מערב אירופה הולנד היא זו שאוכלוסיית היהודים שלה הושמדה באחוזים הגבוהים ביותר ולמרות הדימוי החיובי הכללי שיש לנו על הולנד, בעיית ההלשנות שם הייתה קשה והרבה מהאוכלוסייה המקומית שיתפו פעולה עם הנאצים (מחקר בנושא זה “בין הלשנה להצלה” מאת העורך המדעי של הספר פנחס בר אפרת, התפרסם גם הוא בהוצאת יד ושם). היומן עצמו הוא החלק השלישי של הספר. התיאורים בו קצרים ואפילו מעט יבשים. הכתיבה שלהם לא הייתה לצורך כתיבת פרוזה, אלא רשימות קצרות מהן יהיה ניתן לשחזר את הקורות מאוחר יותר. חשיבותו היא בעיקר אישית ואולי לצרכי מחקר. בשלב מסוים היומן נקטע, כאשר גם כתיבתו נהפכה למסוכנת מדי. חלקו האחרון הוא אלבומי ומכיל תיעוד מסודר יותר וקריא יותר של הקורות. טוב עשתה ההוצאה שהכלילה בספר את שתי ההקדמות. כמו הרבה יומנים אחרים, פרט לבודדים, ערכו הוא בעיקר אישי ולבני המשפחה. לו למשל הייתה כותבת חרוננדייק, ואפילו במבט לאחור, על הקשיים העצומים שלה בהסתרת ילדה יהודיה, היה לספר יותר עניין לציבור הרחב, אך לא…

הפעם אין שום מקום לספק. שתי המילים הראשונות אומרות את הכל. “לידיה מתה”. לא תוכלו להגיד שהטעו אתכם. כך גם פותח הטקסט בגב הספר. משתי מילים אלו ברור שהספר לא שמח ולא צפוי סוף טוב. אפילו מעט נחמה לא צפויה. מרגש וכואב אומרת הכריכה ואני אוסיף אפילו מעט מדכא. לא תוכלו לעצור את הקריאה למרות הסוף הידוע מראש. הספר כתוב בצורה מרתקת וקולחת. התחלתי בשבת בבוקר כאשר למרבה האירוניה סיימתי ספר כבד ורציתי משהו קליל. משהו קליל לא קיבלתי והבנתי את זה במשפט ראשון, אך הייתי כמהופנט וללא יכולת הפסקת הקריאה. הספר הסתיים טרם מוצאי שבת, ולאחר ברכת הנר והבשמים שלחתי לשי הודעה: “איזה דכאון”. לקח לו להבין מה אני רוצה ממנו ואז ענה לי – “אחנו מחפשים ספרים שירגשו אנשים”, עניתי לו שאני כמעט בכיתי מהספר… וקצת מוזיקה שתלווה את הסקירה (למרות שגם הקליפ יפהפה וכדאי לצפות בו). עולם מטורף ככה שרה להקת דמעות לפחדים (אוי שנות השמונים האהובות שלי, בהן התעקשו ברשת גימל לתרגם שמות שירים ולהקות כמו Tears for Fears). הביצוע הקצבי כל כך עבר מתיחת פנים על ידי מייקל אנדרוז וגארי ג’ולס, הואט ושונה לסולם מינורי. הקשיבו. נראה לי שזה מה שעבר על לידיה. אבל מי זו בעצם לידיה? אנחנו אפילו לא יודעים מי זאת לידיה, אבל…

שם הספר הצביע מיד שיש כאן זיקה ל – “זקן בן מאה שיצא מהחלון”. זיקה זו התבררה כמכוונות  וראו את צילום הספר המופיע למטה, גם בעיצוב הכריכה הדומה ובפרט בחבק שצורף למען לא נוכל לפספס. שמו של הספר במקור הוא Kaffe med rån  שמשמעותו “קפה עם שוד” על משקל קפה עם שני סוכר. האם באמת יש זיקה בין שני הספרים? לא חקרתי עד כדי כך אבל ספר זה יצא במקור שנה אחרי “הזקן” אז לכו תדעו. לי נראה שהזיקה נוצרה במכוון לקורא הישראלי. בפועל דווקא הזקן, אם אתם זוכרים, שיגע את כל העולם (ובמיוחד את מנהיגיו -סטלין, מאו וטרומן), ובספר זה הזקנה משגעת בעיקר את האחות האחראית בבית האבות ואת פקד המשטרה שלא מבין מה נחת עליו, אבל ניחא. סיימתי שני ספרים כבדים ורציניים והייתי חייב משהו קליל יותר. קריאה מהירה ומהנה, עם הומור, אך אחד שבאמת נפגע. לא איזו יצירה ספרותית גדולה אלא משהו בשביל הכיף, ספר שגם אפשר לדלג שורות פה ושם, ולקרוא במהירות ולהנות. קיבלתי את מה שרציתי ואין שום תלונות, ההיפך. אז הנה מעט תיאור למרתה נמאס. בית האבות הולך מדחי אל דחי, הצוות מתעמר בהם, מקצץ בתנאים ומחלק המון תרופות. חלקן שיהיו רגועים וילכו לישון מוקדם וחלקן שיהיו פחות רעבים ועלות התחזוקה תרד. אפילו את כוסות…

סדרות של ספרי מדע לילדים יוצאות מדי כמה שנים. בסדרה החדשה כרגע שני ספרים – בנושא החלל ובנושא הדינוזאורים. לפחות בתחום החלל הספר עדכני. מופיעות תמונות של משימות עדכניות (כדוגמת חללית גאיה -GAIA המזכירה כובע). פלוטו הוא כוכב לכת ננסי, ולחלל מגיעים לא עם מעבורת חלל שיצאה כבר משימוש אלא עם חללית סויוז רוסית (השם לא מופיע, אבל מזהים לפי הציור). הערה אחת חשובה, בתרגום ספרים מאנגלית הופכים את הספר משמאל לימין, הרבה פעמים עושים גם לתמונות היפוך מראה. היפוך זה הוא שגוי. למרבה המזל אין מספרים או כיתוב בתמונות, שאז ההיפוך זועק, אבל תסתכלו על תמונת כדור הארץ המשונה מעט ונסו לראות מה בעצם רואים? לא הצלחתם? נסו עכשיו. כך צריכה התמונה להיראות ופתאום זה ברור. גם קבוצות הכוכבים המופיעות הן הפוכות ולא נראות כך בשמים אלא בתמונת ראי. צריך להקפיד יותר על דברים אלו בתרגום עמודים לדוגמה מהספרים:   הספר הראשון שלי – חלל – אמילי בון איורים: לי קוסגרוב הספר הראשון שלי דינוזאורים – אלכס פרית איורים: לי קוסגרוב מאנגלית חגי ברקת דני ספרים 2016 (2015 ו- 2016 במקור)   מגב הספרים “החלל” מאת אמילי בון, בהוצאת “דני ספרים”, הוא ספר נוסף בסדרת “הספר הראשון שלי”. זהו הספר המושלם עבור ילדים הרוצים לדעת הכול על החלל. הוא מלא בתמונות…

מה נשתנה הלילה הזה. כולנו כמובן מכירים את השיר, אולם משמעות השם בספרו החדש של דוד הנשקה, אינו מה שונה ליל הסדר משאר הלילות, אלא איך השתנה ליל הסדר עצמו במהלך הדורות. לכאורה אפשר לבחון שאלה זו מימי יציאת מרצים ועד היום. לגבי הסדר בתקופת המקרא אנו יודעים מעט מאד. חמישה פסחים בלבד מתוארים בתנ”ך. בפסח מצרים לא היה עוד מה לספר, וגם בשאר הפסחים (בימי יהושע, חזקיהו, יאשיהו ועולי בבל), נראה שבאופן טבעי, קורבן הפסח הוא העיקר ועל ההגדה אנו לא מוצאים דבר, וגם מקורות מימי הבית השני אין תיאורים. גם לימינו אנו אין הספר מגיע והוא מתרכז בתקופת העיצוב הראשוני של ליל הסדר וההגדה. הספר מחולק לשני חלקים עיקריים, דיון בליל הסדר עצמו ובכל מנהגיו, ודיון בהגדה ובמדרשים השונים המרכיבים אותם, תוך הצגת המחלוקות והדעות השונות של התנאים והאמוראים. נעיר כי ההגדה כפי שהיא מוכרת לנו כיום נכתבה מאוחר יותר ודין מעמיק בהתפתחותה אפשר למצוא בספרו החשוב של דניאל גולדשמידט (הוצאת מוסד ביאליק). מבחינה זו ספרו של הנשקה מקדים את גולדשמידט ומתרכז אך ורק בתקופת המשנה והתלמוד. הספר יוצא סמוך לפסח, אך הוא אינו הגדה לפסח ואינו פירוש על ההגדה לפסח. זהו ספר מחקרי ומקיף ולמרות שהוא ספר אקדמי (ומטבע הדברים עמוס במקורות, ציטוטים והערות שוליים), ולמרות עוביו…

סיפור העלילה פחות או יותר כבר קיים. נשאר רק לקחת אותו ולעבד אותו למשהו מעט שונה. לפעמים זה עובד נהדר (סיפור הפרברים ואפוקליפסה החדשה) לפעמים קצת פחות והתוצאה נהיית שמאלץ קיטשי (יומנה של ברידג’ט גונס ובפרט המשכיו…). אולם כאן, לקח על עצמו דרור בורשטיין משימה אפילו קשה יותר, מאחר וקפיצה בזמן של 2500 שנה אינה פשוטה. עולמות מתנגשים. מה שייכת הרכבת הקלה לירמיהו ולמה בעולם של טנקים ומסוקים צריך לבנות דייק ולצור על עיר שנה וחצי? בספרו טיט, לוקח בורשטיין את סיפורו של ירמיהו הנביא לעולמנו אנו ובכל זאת מצליח להתרחק מהקלישאה ומהאילוץ. והקורא צריך לשאול את עצמו, מה בכלל רוצה בורשטיין לומר ומה הוא רוצה ומצפה מאיתנו הקוראים? האם רק לתת נופך לסיפורי ירמיהו וכמעשה הרב בני לאו, להפוך את התנ”ך למחזה (בהערת אגב נעיר כי השניים ישוחחו בדיוק על כך ביריד הסופרים הבינלאומי)? האם לומר משהו על מציאות ימינו אנו? זו השאלה הנשאלת על הכריכה בניסוח שונה ותשובה מוחלטת אין – גם וגם. ציר עלילת הספר הוא כציר המלכים האחרונים של ממלכת יהודה, צאצאי יאשיהו. המלך יאשיהו היה המלך הצדיק האחרון, שניסה לחולל מהפכה דתית ולמנוע את החורבן, נסיון שלא צלח. ארבעת ממשיכיו – שלושה בנים ונכד – עשו את הרע בעיני ה’. גם המצב החברתי בעיר לא היה…

הסקירה פורסמה לראשונה במדור הספרות של מוסף שבת (מקור ראשון) ומובאת כאן בשינויים ומעט הוספות. אחת המשניות המצוטטות ביותר היא של התנא ר’ יהודה בן תימא, אבות פרק ה’ כא: “הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד…”, והיא מפרטת את תוכנית הלימודים לנער. המשנה אינה מפרטת מה יש ללמוד לאחר גיל חמש עשרה אולם המעבר ההדרגתי מהמקרא למשנה ומשם לתלמוד, לא מיושם כמעט בפועל. לימוד הגמרא תופס את רוב רובו של הלימוד התורני ומתחיל בגיל צעיר בהרבה מהמפורט במשנה, ואילו לימוד המשנה נזנח כמעט לחלוטין. אמנם גם דברי ר יהושע בן חנניה (קידושין ל.) “לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד…” מתקיימים בלימוד התלמוד הבבלי שלפי ר’ יוחנן (סנהדרין כד.): “אמר רבי יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד” כולל בתוכו את הכול ולכן ניתן ללמוד רק אותו. נכון שבגמרא יש גם משנה ופסוקים, אולם בוודאי היקפם נמוך בהרבה מהנדרש לפי פשט דבריו של רבי יהושע. לימוד התלמוד זוכה לעדנה חסרת תקדים. בישיבות לימוד בעיון של התלמוד הוא העיקר כבר שנים, אבל שיעורי דף יומי, טעימת תלמוד יומית, נפוצים בכל מקום ישוב. גם לימוד התנ”ך כלימוד עצמאי זכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות בעקבות אישים כדוגמת נחמה…