ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

חטיף מרענן. זו ההגדרה הטובה בעיני לספרה של מאיה דנק “זמן ביניים” סיפורים קצרים הם סוגה הפכפכה. הסיפורים קצרים וקשה לפתח עלילה משמעותית ולא פחות חשוב מהסיפורים עצמם, חשוב גם הדבק שמחבר אותם לכדי ספר אחד. ספרה של מאיה דנק סיקרן אותי בעיקר בגלל הכותרות של הסיפורים, העוסקים בשילוב של מרחב הזמן ומרחב המקום ובגלל שם הספר המהווה היפוך למושג הכל כך מוכר “בין הזמנים”. את התיאור תמצאו למטה, כחלק מהטקסט על גב הספר. כמצופה מאוסף, לא כל הסיפורים באותה רמה, חלקם טובים יותר (ובפרט הראשון המעורר את התיאבון והאחרון המשאיר טעם טוב בפה), מיעוטם פחות. רובם מהנים ומרעננים. חלקם עוסקים ברגעים ובחוויות קטנות, וחלקם בדברים הגדולים. הסיפור הראשון, התנ”ך של איז’ו מספר על בעל מכולת שנהיה אוטודידקט ופוליגלוט על ידי למידת שפות דרך תרגומים של התנ”ך, עד שהוא כותב תנ”ך בעצמו בשפה זרה. הסיפור האחרון, עוסק ביכולת שלנו להשפיע על הגורל, על התאווה האנושית לקבל את הכל ועל האובדן כאשר אנו מבינים שלא נוכל לעשות זאת ושגינו בבחירה שלנו. קיימות אלפי גרסאות לסיפור זה, מהתנ”ך (שאול ובעלת האוב) מהמיתולוגיות (אורפיאוס ואורידי’צה) ועד ימינו (הסיפור שאינו נגמר). גרסתה של דנק טובה ועומדת היטב בזכות עצמה. אם יש חולשה מסוימת בקובץ הסיפורים, הוא הגדרתו כקובץ. אמנם הסיפורים מתקשרים אחד לשני, חלקם…

האם ימי ילדותו ובחרותו של פול אוסטר מעניינים מספיק בשביל להצדיק עוד ממואר שמתרכז בהם? פעם הייתי כותב שבאופן חד משמעי התשובה היא לא, אבל בעידן הרלטביזם אתנסח בזהירות ואומר שבעיני התשובה היא לא. וכך הספר “דוח מן הפנים” מחולק לארבעה חלקים שבכל אחד מהם מצאתי רמת עניין שונה. חלקו הראשון ששמו כשם הספר, הוא מעין מכתב שכותב אוסטר המבוגר לאוסטר הילד והתמים. האדם המבוגר, בן 65, בעל הניסיון כותב אל הילד שהיה פעם, הילד שכל הזמן מגלה את העולם ואת עצמו ולומד דברים חדשים. אין משהו מיוחד בחוויות של אוסטר, רגילות לחלוטין, אבל זהו חלקו המעניין ביותר של הספר, מאחר וכל קורא מבוגר יחשוב כמובן על הילד שהוא היה ויזדהה עם התוכן. סעיף מעניין במיוחד עוסק בגילוי של אוסטר כי הוא יהודי ומה המשמעות של היותו יהודי עבורו ועבור משפחתו. נראה שגם חלק זה יכול לייצג לא רק את אוסטר אלא חלקים נרחבים ביהדות ארצות הברית. חלקו השני של הספר המכונה “מכה לפנים” מתאר שני סרטים שאוסטר ראה והשפיעו עליו רבות. התיאורים ארוכים – לסרט הראשון “האיש המתכווץ” (The Incredible Shrinking Man) משנת 1957 מוקדשים עשרים עמודים ולשני “אני נמלט מחבורת הכבולים” (I Am a Fugitive from a Chain Gang) משנת 1932 למעלה משלושים! אין מדובר בדיון ממושך בסרטים…

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה. אתם במרחב ציבורי גדול ורועש, שדה תעופה נניח. אתם רואים מישהו שהולך ברחבי האולם, אולי בהיסוס, נעצר ופתאום מוציא מקל הליכה. מה זה, אתם חושבים לעצמכם? עד עכשיו הוא ראה ועכשיו הוא עיוור? איזו הצגה מוזרה. מושכים בכתפים וממשיכים הלאה. סביר להניח שלא תמשכו בכתפים אלא דווקא תשאלו האם הוא צריך עזרה. ככה זה לרוב בישראל. אבל לבטי בן בשט קרה דבר דומה באטלנטה והיא עמדה במקום במשך שלושת רבעי השעה עד שמישהי ניגשה אליה והציעה עזרה. ולמה באמת היא לא השתמשה במקל הליכה מהירידה במטוס וביקשה את עזרת הדיילות? שאלה פשוטה אבל כנראה עד שלא נגיע, חס וחלילה, למצב של ליקוי ראייה חמור, לא נבין עד כמה קשה הוא אובדן העצמאות והצורך לבקש סיוע בכל דבר. יש סוגים רבים של ליקויי ראייה עם דרגות חומרה שונות, וגם אותו אדם יכול לראות טוב יותר או פחות במצבים מסוימים. אבל כנראה שלאחר טיסה ממושכת, בשדה תעופה זר ורועש מאד, בטי בן בשט הרגישה אבודה וגם עם המקל אין לה דרך להתמצא פרט לאפשרות לא להיתקל בעצמים העומדים בדרכה. לפעמים אין ברירה וצריך לבקש עזרה, ואם אתם יכולים, תגישו עזרה. הספר “לאט ומעט” מתאר את ההתמודדות עם ליקויי ראייה, מההתקלות בחפצים שונים בבית, אי ראייה מי בא…

לפני שתמשיכו לקרוא אני אתוודה שלא תהיה כאן סקירה על הספר. אולי מיני-מסה על חווית קריאה אישית שלי. ניסיתי לקרוא אבל אני פשוט לא מסוגל לקרוא אותו. חשדתי שככה יהיה והתלבטתי אם בכלל אני רוצה לקרוא אותו. ניסיתי והגעתי עד כמעט שליש הספר. יש כאלו הגורסים שצריך לנתק את היצירה מהיוצר. אני נוטה לרוב לחבר בין היוצר ליצירה שהרי גם היוצר אינו מנתק את עצמו מהיצירה. אולי עדיף לא לדעת מי היוצר ורק אז אפשר לעשות ניתוק כזה ואכן ספרים בשמות בדויים מתפרסמים מפעם לפעם ומחברם נשאר אלמוני תקופת זמן כזו או אחרת, אבל במקרה הזה מחבר הספר מציב כבר לפני הקריאה הקשר וקונטקסט ברורים מאד. חשדתי שזה יקרה. את יצירתו של רודולף דיטצן, הנס פאלאדה בשם העט שלו, אני מכיר. את לבד בברלין קראתי וגם את איש קטן לאן. בכך אפשר לומר שנחשפתי ליצירתו אחרי המלחמה וליצירתו לפני עליית הנאצים לשלטון. והנה ספר שנכתב תוך כדי התקופה. איני היסטוריון או חוקר ספרות. אני מוכן לקבל את הטענה שדיטצן לא היה נאצי, אבל אני מתקשה מאד לקבל את הטענה שהוא התנגד למשטר בזמן אמת ולא לאחר שגבלס החליט להתעלל גם בו. סופרים אחרים עזבו את גרמניה מזמן ואילו הוא בחר, מסיבותיו להישאר למרות שהיה יכול לעזוב. לגבי הספרים הקודמים שקראתי,…

אז מה פתאום עוד סקירה על פנדורין (הנה הסקירה הראשונה) ? כי בא לי. וגם כי לראשונה אני מאוכזב מפנדורין. מאוכזב מאד אפילו. לא מהספר, אלא מפנדורין עצמו. למה? חכו ותראו במבחר קטעים שאביא מהספר. פנדורין של 1878 הוא עדיין צעיר רומנטיקן. אמנם הוא ניכווה קשות בעבר, כפי שיודע היטב כול מי שקרא את עזאזל אבל הלב עדיין פועם בחוזקה, וכמו כל רומנטיקן גם פנדורין מתלהב מזריחת השמש של יפן, ארץ השמש העולה מתוך הים. אנחנו רגילים לשקיעות בים, וכנראה שמש הצצה מהים היא מראה יפה לא פחות, אם לא יותר. אחח, לחיות על אי קטן ולראות את כל הזריחות והשקיעות בים. וכך מתפייט לו אראסט ידידנו: “הטיילת הריקה מאדם היתה אפופה ערפל שקוף ועדין, אבל היועץ הטיטולרי לא הביט בחזיתות הבניינים המודרות, גם לא בכביש הלח והמבריק – הוא לא הצליח להסיר את מבטו מהפלא הטבעי המכונה “זריחה בים”. האיש הצעיר צעד וחשב בליבו שאם כל אדם היה פותח את יומו בצפייה בעולם ההולך ומתמלא בחיים, באור וביופי, היו חולפים מן העולם העוולה והפשע – בנפש שנשטפה באור הזריחה לא היה נותר מקום בשבילם”. כמה פיוטי ותמים מצד פנדורין שלנו, ומה יהיה לו לעשות אם הפשעים יחלפו מהעולם? גם אני אוהב לצפות  בזריחות (בפרט לאחר תצפית אסטרונומית לילית) ולצלם…

סקירה על מרכבת היהלום ובה תזכו לקרוא שני הייקו ללבן סוגיות עקרוניות וחשובות עד מאד בנושא סדרת “תיבת פנדורין” ואם תגיעו עד הסוף (או קפצו עכשיו) לקרוא את הפרק הראשון מהספר החדש: החורף אכזר פנדורין שוב בשטח רכבות שטות רבים שואלים אותי, גדי, אם אתה כל כך אוהב את סדרת פנדורין, מדוע אתה לא קורא את כל הספרים באנגלית וזהו? ואני עונה: אני מאד אוהב את סדרת פנדורין, זה אלף, ונו (ונו, איך תתרגמו את כל הנו לאנגלית??), מילא אם פנדורין היה באנגלית והייתי קורא במקור אבל לקרוא באנגלית תרגום מרוסית זה בית. ומי מבטיח לי שהתרגום לאנגלית יגיע לרמת התרגום של יגאל ליברנט הפנטסטי המיטיב לבטא את כל דקויות השפה זה גימל. ולוותר על ההערות וההארות המחכימות,הקשרים ספרותיים ועוד מידע רב ערך בסוף הספר זה דלת. בקיצור מה פתאום לקרוא באנגלית? לא יעלה על הדעת כן במקומותינו. נחכה בסבלנות. ועדיין אנחנו בפער עצום של שלוש עשרה שנה ויש עוד ארבעה ספרים! קדימה יגאל, קדימה!! ועדיין רבים, שואלים אותי, גדי, למה בכלל אתה אוהב כל כך את סדרת פנדורין? ואני עונה: למה אתם חושבים שאני אוהב את סדרת פנדורין? האם זה בגלל שבמשך שנים לא ידעו מי המחבר של הספרים האלו ?? האם זה בגלל שכל פעם שיוצא ספר חדש בסדרה…

סקירה על הספר הארה. הספר נפתח בפרופסור ארנסט וויל העולה להציג את ממצאי מחקרו האחרון. מה הממצאים? איש אינו יודע אולם הם חשובים דים לעריכת כינוס מיוחד של האוניברסיטה ולהזמנתם של צוותי תקשורת רבים. לאחר הקדמה זו הבונה מתח וציפיה אצל הקורא, חוזר הספר שנתיים אחורה. מוטיב המתח נשמר, איש מסתורי מגיע לפרופסור וויל עם מידע על כתבים ישנים בעברית במעמקי האמזונס… איך הגיעו יהודים לאמזונס? לאחר גירוש פורטוגל ברחו יהודים רבים גם לברזיל, אבל כאשר השלטון הפורטוגלי והאינקווזיציה הגיעה גם לשם, חלקם עזבו לאמסטרדם וחלקם ברחו לג’ונגל. מעט על כך מופיע בספר אחר שקראתי לא מזמן – המסע אל קצה הארץ. פרופסור וויל יוצא למשימה ומגלה… תגלו בסוף הספר. בספר מופיעות שתי דמויות ראשיות  -הפרופסור ועוזר המחקר שלו, יונתן, שנהיה שותפו למסע. לכל אחד מהם מערכת יחסים בעייתית עם הוריו ובעיות עם מערכות יחסים גם בהווה. גם נושאים אלו יפותחו ויפתרו באופן חלקי. הספר יצא בהוצאת אוריון, הוצאה המתמחה בסיוע לסופרים עצמאיים ובהוצאה שלא דרך הוצאות מסחריות ובמתן שירותים נלווים לסופר (עריכה, הגהה, עימוד וכו’). אין זה סוד שלספרים בהוצאה עצמית קשה יותר להצליח. מעבר לדיון בנושא האיכות אין מאחורי הספר והסופר גב של הוצאה גדולה, ולכן חשוב לי, כסוקר, להגיע גם אליהם ואם הם מספיק טובים גם לסקר. את…

סקירה על האיש משם. אם לא הייתי יודע שהספר הוא הוצאה מחודשת של ספר בן חמישים, יכול להיות שלא הייתי שם לזה לב. וזו בדיוק הסיבה להוציא אותו מחדש, כי בכריכתו הישנה והדפים הצהובים, מי יקרא הספר המקורי שנעלם מזמן מהחנויות ומהמחסנים? ולמה להוציאו מחדש? כי הוא רלוונטי לימינו, ועוסק בשאלות המטרידות אותנו גם כיום. עלילת הסיפור שנכתב לפני מלחמת ששת הימים מתרחשת לפני ובתוך מלחמת העצמאות. איש חסר שם, אבל אינו פליט כמצופה, אלא דווקא חייל משוחרר ונכה מהצבא הבריטי, שנתקע על הרכבת ולא מצליח לעבור את הגבול בין מצרים לארץ ישראל ונשאר תקוע במשך זמן רב בכפר עלוב ומוזנח. משפחה ערבית מארחת אותו ודואגת למחסורו אבל חשיפתו לסביבה מסכנת אותו ואותם. הוא אינו יכול להיות כל היום ספון בביתם ולכן יוצא החוצה וכל יציאה כזו מסכנת אותו, גם יצרו מקשה עליו. מלחמות דווקא לא מטרידות אותו. הוא את שלו כבר עשה ואין לו עניין במלחמה המתחוללת רק קילומטרים בודדים צפונה. אותנו מעסיקה בעיקר השאלה, מדוע הוא לא מנסה לעבור את הגבול, או לחזור לקהיר וכחייל בריטי לצאת משם למדינה אחרת. הוא האיש משם, אבל איפה זה שם? הוא כבר היה בארץ ישראל (ויצא להילחם בנאצים) אבל אין לו מישהו או מישהי שמחכה לו שם, אין לו משפחה שם,…

סקירה על הספר והסרט חדר. את הספר קראתי לפני שהתחלתי לסקר ספרים, אבל יציאת הסרט היא הזדמנות טובה להשלים פערים. “חדר” הוא כל העולם. יש בו כיור ומראה וצוהר קטן שממנו רואים לפעמים מטוסים. יש גם חרק או שניים ואפילו עכבר אבל כל השאר: כל שאר האנשים, המקומות והדברים הם לא אמיתיים. הם קיימים רק בטלוויזיה. רק אמא אמיתית, וניק שבא לפעמים ומביא להם אוכל ושאר דברים. לג’ק למעשה לא חסר כלום. אם אתה לא יודע שאתה מפסיד משהו, אתה לא מפסיד כלום, אבל אמא יודעת ולא מסוגלת יותר… מכאן מתחיל הספר/הסרט. זהו סיפור על אומץ, על הקרבה, על היאחזות בחיים, על תמימות ילדותית, על אהבה. הנושא קשה, אבל לאחר צאת הספר (וכנראה גם לפניו) נחשפו סיפורים דומים, מזעזעים אפילו יותר. זו המציאות, וספרות טובה וקולנוע טוב, לא עושים הנחות. מומלץ לקרוא ולראות. בין ספר לסרט השאלה הזו עולה כמעט בכל עיבוד קולנועי ולרוב מלווה באמירה שהספר היה יותר טוב. יש לכך כמה סיבות, מעבר ליכולת של הספר להציג יותר תוכן ונפח ולעסוק במבחר נושאים הוא משאיר לנו הרבה מקום לדמיון והסבירות שהדמיון שלך והדמיון של הבמאי, שממילא גם ביצע עיבודים ומתבסס על תסריט שאינו חייב להיות זהה לספר (ולרוב רצוי שלא יהיה), היא כמובן אפסית. כך גם במקרה שלנו….

סקירה על הר האושר. קצת קשה לכתוב סקירה על ספר שמחברו נפטר לאחרונה בנסיבות טרגיות והספר משמש לו כמעין מצבה. והספר עוד מכונה בשם “הר האושר” ואותו כתב אמיר גוטפרוינד כאשר כבר לא היו לו אשליות לגבי חומרת מחלתו. הספר חובק עולם – שבדיה וישראל הם המקומות המרכזיים אולם גם ליוון, צרפת, פאראגוואי ושוויץ יש חשיבות בסיפור. שירי וסמואל – שתי דמויות שלא היו אמורות להיפגש, קל וחומר לפתח רומן נפגשות, והרומן מתפתח גם הוא למרות הבדלי תרבויות, דת (למרות שמו סמואל הוא נוצרי), גיל, שפות ומיקום. דמויות המשנה בספר מרתקות לא פחות. דורין – הבוסית הקריזיונירית של שירי, בנימין – עוזר הרב בסטוקהולם ודויד – המדען הגאון אביה של שירי. דווקא דמויות המשנה הן אלו שיש להן יותר אמירה משמעותית בספר. סמואל הוא היסטוריון עם התמתחות בנושא גזענות וחקר תנועות נאציות הוא גם מתעניין בגזענות בישראל ובדרכי הביטוי שלה, אולם דווקא דויד, אביה של שירי הוא זה המתבטא בחריפות כלפי הגזענות והאנטישמיות באירופה ובעיקר בגלל הצביעות שלהם: “ופתאום חשבתי…את זה האנגלים עוד יכולים להחזיר. הרי האבנים האלו לא נכרו מתוך אדמת אנגליה….הם אינם יכולים להחזיר את כבוד הנאנסים, המשועבדים, המושפלים, הנרדפים, הנכלאים, המעונים. מאות מיליוניו אנשים שסבלו כל כך הרבה כדי לפאר את אנגליה ורצונותיה. אבל האבנים, היהלומים, האזמרגדים… אותם שיחזירו!…