ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

אני נוהג תקופת צינון בין שני ספרים של אותו סופר (כל עוד הם לא המשך ישיר אחד של השני), ולכן חיכיתי קצת אחרי שסיימתי את לפני המקום, ספרו המופתי של באר לפני שקראתי את ספרו האחרון. כנראה שלא חיכיתי מספיק זמן, אבל לא בטוח שאם הייתי מחכה יותר דעתי הייתה משתנה. סופר שהוציא לאור ספר מצוין נמצא בעיה בכל מה שקשור ליתר הספרים שלו ולפני המקום מעמיד רף שכמעט ואי אפשר לעבור אותו. מה סופר צריך לעשות בספריו הבאים? להתרחק מאותו ספר כמה שיותר, לא לתת לקורא שום הזדמנות להשוות, אבל ספרו האחרון של חיים באר, מהווה כמעט רומן תואם ל-“לפני המקום”. סיפור המסגרת מערב את אותם אלמנטים בדיוק. ספר ארס-פואטיקה על ספר שלא נכתב וספר אחר אותו אנו קוראים נכתב תוך כדי, נסיעות מטלטלות לגרמניה – שם לברלין וכאן ללייפציג, סכסוכים ומשברים בין הורים וילדים, צוואיאונצוואנציג של ק. צטניק מול השטיבל וייראונצוואנציג וכו’. גדעון שורק, איש המוסד לשעבר מנסה לכתוב ספר ללא הצלחה, בלי קשר הוא גם לא מצליח להשלים עם אמו שנפטרה לפני שנים וכל מה שהשאירה לו הם סלילי הקלטות ישנים ומזוודה אותה הוא מעולם לא פתח. גדעון התאלמן והקשר עם בתו נותק ופתאום משום מה הסלילים דווקא מעניינים אותו והוא נזקק למעבדה שתמיר אותם לפורמט דיגיטלי….

טובה ינסון זה מומינים, לא? כן, אבל לא רק. נכון שאת ספרי המומינים אנחנו מכירים מהילדות (ולאחרונה גם התבלבלתי קצת בגלל המיניונים שלא קשורים כלל לנושא) מתרגומיו של אוריאל אופק, אבל ינסון כתבה גם למבוגרים. פשוט לא תרגמו את הספרים לעברית. וחבל. ספר הקיץ הוא ספר מהנה ומקסים. כמו ספר סקנדינבי אחר שסקרתי לאחרונה (הבלתי נראים) גם עלילתו מתרחשת על אי קטן ומבודד וגם  עלילת הסיפור היא קודם כל סיפור של משפחה. כל עלילת הספר היא על קיץ אחד ובו סופיה נמצאת עם אביה וסבתה המבוגרת (ועד שלב מאוחר בספר איננו יודעים עד כמה מבוגרת) נמצאים על האי. העלילות חלקן אמיתיות מחייה של ינסון ומשפחתה וחלקן בדויות אבל רובן מאפיינות את אורח החיים הפשוט והמבודד. הניגוד בין הנכדה הצעירונת, בת שש בסך הכל ובין הסבתא בולט. כבר בתחילת הספר שואלת הנכדה את הסבתא בצורה ישירה כל כך האפשרית רק לילדים “מתי תמותי?”, הסבתא עונה כצפוי שזה לא עניינה… ניגודים ניגודים אבל לשתיהן אסור למשל לרדת לרחוץ לבד באיזה מפרץ. לשתיהן זה מסוכן… הנה כך זה כתוב “מתי תמותי?” שאלה הילדה. וסבתא השיבה: “בקרוב. אבל זה לא נוגע לך בכלל.” “למה?” שאלה הנכדה. היא לא ענתה, רק טיפסה על הסלע והמשיכה לעבר הנקיק. “אסור ללכת לשם!” צעקה סופיה. הזקנה ענתה לה…

שבוע לפני שהתחלתי לקרוא את הספר טובת הילד, שמעתי שיחה קצרה מאת פרופסור יונתן הלוי, מנהל בית החולים שערי צדק בירושלים, על דילמות אתיות בניהול בית החולים, בהיבטים הכלליים הנמצאים בפרקטיקת המשפטית המערבית ובהיבטים הנהוגים בישראל. בסופו של דבר שמחתי שלא אני הוא זה שצריך לקבל החלטות שמשמעותן היא בין חיים למוות בתדירות של מדי יום ביומו. הספר טובת הילד, שהוא הספר הראשון שיוצא לי לקרוא מאת איאן מקיואן, עוסק בעניינים אלו. כבר באקספוזיציה מובא מקרה קשה ביותר שהובא בפני השופטת פיונה מיי, גיבורת הספר, על תאומים סיאמים שאין אפשרות ששניהם יחיו, וניתוח מורכב שיציל אחד מהם, לא יאפשר לשני לחיות. לבית החולים המלצות משלו, להורים רצונות משלהם, והשופטת נדרשת להכריע. כדי להגביר עוד את המתח בין המשפט לדת, מובא מקרה נוסף, הפעם של זוג יהודים חרדים שהתגרשו ונאבקים באילו מוסדות לימוד ילמדו בנותיהם: האם במוסדות של העדה החרדית או בבתי ספר פתוחים יותר. כל אלו משמשים רק הקדמה למקרה המרכזי של הספר, נער החולה בסרטן שדתו (עדי ה’) אוסרת עליו לקבל עירוי דם וכתוצאה מכך אינו יכול לקבל טיפול שיציל את חייו. הנער עצמו והוריו מתנגדים לטיפול, אולם מהי טובתו של הילד (שהוא כבר כמעט בגיר בן 18)? נציין רק שערך החיים עולה בספר והוא ערך יהודי שלרוב אינו נכלל…

ספרו של לדיסלב פוקס זוכה לתרגום לעברית כיובל לאחר צאתו לאור. הסופר הצ’כי שבארצו ידוע ומפורסם, הוא כמעט אלמוני בישראל. שמו הופיע בעיתונות כבר כשספריו יצאו וגם מפעם לפעם אולם הקורא הישראלי לא היה יכול לקבל התרשמות ראשונה עם כתיבתו עד עתה. באופן כללי הקורא הישראלי שיידרש להיזכר בשמות של סופרים צ’כיים יתקשה למנות יותר מכמה שמות. קפקא בוודאי, ווצלאב האבל שהתמנה לנשיא הרפובליקה, בוהומיל הראבל ומילן קונדרה. אלו השמות שאני הצלחתי לדלות ממעמקי זיכרוני כאשר לדאבוני עלי להודות כי את השמות אני מכיר יותר מאשר את היצירות. מכאן שאין להפחית בחשיבות תרגומים מסוג זה שערכם התרבותי עולה בהרבה על ערכם המסחרי. על רקע חוק הספרים משמח במיוחד שתרגומים כאלו ממשיכים לצאת לאור להנאת חובבי הספרות בארץ. על הספר שמעתי מצור ארליך ששלח לי את התרשמותו אותה מומלץ לקרוא לאחר סקירה זו. שורף הגופות, מספר את סיפורו של קארל (או קרל, או רומן) קופפרקינגל העובד לפרנסתו בקרמטוריום העירוני של פראג. העלילה מתרחשת בשנת 1938 ומתארת את חייו של קופפרקינגל על רקע השתלטות הנאצים על צ’כיה. הקורא הישראלי יבין מיד, ולכן לא יהיה בזה ספוילר, אלו גופות ישרוף קופפרקינגל בסוף הספר, אבל הדרך המחרידה והמזעזעת לשם תטלטל אותו. כתיבתו של פוקס קופצנית עם המון חזרות, כאילו הסופר חי על כדורים. כמעט…

האם אפשר לעזוב אי? לא בטוח. אולי התרגלנו מדי למותחנים הסקנדינביים הבנויים בקצב מסחרר ועם רמות גדושות במיוחד של אלימות, כך שטוב לגלות שיש גם ספרות נינוחה יותר. משפחה אחת על אי קטן בנורווגיה בתחילת המאה העשרים. רחוק מהרעש וההמולה של העיר. רחוק מכל הקידמה הטכנולוגית ואפילו רחוק מאירועי המלחמה. מנסים רק לשרוד ובקושי. קשים החיים על האי, חצי קילומטר רבוע שטחו הכולל. וכל אי הוא עולם ומלואו והאי מספק את כל הצרכים. ירקות, מעט חיות משק, רציף קטן אליו עוגנת הספינה ומה שהים מביא אוכלים או משתמשים. במציאות זו גדלה אינגריד והזמנים עוברים. חורף ארוך אחרי קיץ ועוד חורף ארוך ועוד קיץ, והחיים מתקדמים בקצב שלהם. ומה קורה יתהה הקורא? כמעט כלום והכל. אנו חיים מאה שנים אחרי הספר בקצב חיים שונה לחלוטין. מבחינה זו מיעוט האירועים המתרחשים באי שייכים לעידן ולמקומות אחרים. כך למשל מתקבלת ידיעה באביב שהחורף עבר בשלום, לא קרה דבר, איש לא נולד ואיש לא מת. לאנשים החיים באי דרישות מועטות. שיהיה מה לאכול, ושיהיה מקום יבש וחם. אין עלילת מתח סוערת, יהיו כאלו שיגידו שאין עלילה כלל, אבל הספר אינו סטטי אלא נמצא בתנועה מתמדת, איטית מאד אך יציבה. הדמויות מתפתחות והדילמה האם לעזוב את האי והאם בכלל אפשר לעזוב את האי צצה ועולה. אין תשובה…

הוצאת סנדיק עברה טלטלות מרובות בחודשים האחרונים . רק כשבועיים אחרי שנתתי סקירה מקדמית על ספר שיצא לקראת סוף השנה (הפרדס – לארי טרמבולה), הודיע שי על הקפאת פעילות ההוצאה. קמפיין הדסטרט מוצלח הצליח לסייע לחזרה למסלול והספר הראשון שיוצא אחריו הוא “שיר לאיזי ברדלי” מאת קריס בריי ובתרגומו של שי עצמו. התוצאה הסופית מצוינת ואנו קבלנו ספר מעולה, סמוך מאד למועד הוצאתו בחו”ל ובהפקה מוקפדת כמיטב המסורת עם אחרית דבר מרחיבת מבט של ד”ר תומר פרסיקו. אני אוהב ספרים שמלמדים אותי דברים חדשים במקרה הזה מדובר על אנשים מורמוניים. איאן וקלייר הם זוג מורמונים החיים באנגליה במסגרת קהילה קטנה למדי של מורמונים. על המורמונים לא ידעתי כמעט כלום והספר פותח צוהר לאמונה זו. איאן הוא מורמוני מלידה אולם קלייר היא “חוזרת בתשובה”. היא התאהבה באיאן ואימצה את דתו תוך שהיא לומדת לאט לאט, בעיקר מחמותה, את עיקרי הדת. קלייר זוכרת היטב את חייה הישנים ולפעמים הייתה רוצה קצת לחזור אליהם. לפנק את עצמה, בעגילים או תספורת. אמנם איאן לא אומר לה שאסור לה לקנות אבל הוא ממליץ לחסוך. ואם יש כסף עודף לתת לתרומות לכנסייה. כנראה כבר הבנתם שתא משפחתי מורמוני הוא תא מאד פטריארכלי ומקומה של האשה הוא מאחורי הקלעים. לזוג ארבעה ילדים. ציפי (ציפורה) בת ה-16, אלמה…

בסופו של דבר ההרגשה שלי בסיום קריאת הספר “השלישי” מאת ישי שריד הייתה של פספוס. שריד כותב יפה אבל ההרגשה שהספר נטוע עמוק עמוק באיזור הנוחות האישית שלו, בלי שהוא מסוגל ומוכן לצאת ממנו אפילו מילימטר היא פספוס. כי לא מספיק לכתוב טוב, צריך לדעת גם ליצור קונפליקט עם העולם של עצמך כאשר רוצים לייצר יצירה מרגשת אבל השם על הכריכה גורם לך כבר מההתחלה לחשוד מתי זה יגיע ובשביל המנטרה  “הדתיים/משיחים/קיצונים/מתנחלים/פאשיסטים/לאומיים האלו יהרגו בסוף את כולנו” לא צריך 250 עמודים. ולא שלא חסרות הזדמנויות לצאת ממעגל הנוחות. מיד בתחילת הספר מופצצות תל אביב וחיפה בפצצות (לפי ממדי ההרס כנראה מימן) ומתאיידות להן. רק ירושלים נשארת. הלכו ערי החופש, השיוויון, הסבלנות, הסובלנות והפלורליזם ונשארה רק ירושלים הקנאית, הדתית, החשוכה והסגורה. אבל מי האויב? הוא מכונה עמלקים. ולממשלת ישראל אין תגובה, כי לא יודעים בדיוק מי הפציץ. עמלקים. עם ארכאי שהיה ואיננו אבל הטביע חותם על תולדות ישראל. למה לא לבחור עם ספציפי, אויבים יש בשפע: דעאש, איראן, חיזבאללה, אפילו סתם פלשתינים. לאו דווקא עמלקים. התשובה די ברורה. גם נסיבות אותה הפצצה לא נכתבות כלל ואפילו תמיהה עליהן אין. לא על ההפצצה, לא על כך ששום סיוע לא מגיע משום מקום ולא על כך שלאחר שבועיים כאשר מה שנשאר מצבא ישראל…

“בלי להיות או לא להיות אני פשוט ישנו בלי שום דבר אשר כדאי למות למענו בלי תקוה ובלי יאוש אני פשוט צופה היו לי פעם עקרונות מכרתי את כולם עיסקה מוצלחת בשבילי טובה גם בשבילם” (אני שוכב לי על הגב – יענקלה רוטבליט) ספרו של מישל וולבק, כניעה, זכה לפרסום רב לאחר סדרת הפיגועים בצרפת ומחברו אף נאלץ לרדת למחתרת לתקופה. הספר מתאר  אתצרפת לאחר שנציג מפלגת האיסלם זוכה בבחירות לנשיאות ומפלגתו מקימה את הממשלה ביחד עם מפלגות השמאל. פרנסואה, מרצה באוניברסיטה, פשוט ישנו. אין לו שום דבר למות למענו, אין לו תקווה, גם לא יאוש. הוא אפילו לא טרח להצביע בבחירות. עם הוריו (הגרושים) הוא כבר שנים לא בקשר, אחים ומשפחה אין, חברים גם אין. את עיקר זמנו הוא מבלה באוניברסיטה, מנצל את קסמו על סטודנטיות צעירות, מתמסר בעיקר לאהובתו מרים, סטודנטית צעירה יהודייה, וכשאין ברירה פונה גם למקומות אחרים. עליית האיסלם לא ממש מוצאת חן בעיניו, אבל מה הוא יכול לעשות? לא הרבה. וולבק ירד למחתרת אבל הביקורת על האיסלם אינה קיימת בספר. לפחות לא ברובד הגלוי. ביקורת על הצרפתים לעומת זאת יש בשפע. היו להם פעם עקרונות. הם מכרו את כולם. פרנסואה, כמו וולבק, מעדיף לעזוב את פריז עד שהעניינים יתבהרו וכשהוא חוזר הוא מגלה שדברים השתנו. חנויות מסוימות נסגרו. חנות…

מאיה גלפנד מחזירה את הכבוד למקצוע המכונה “עקרת בית”, מקצוע שליחו נס מעט, אם מפני שגברים חושבים שזו אשה שבמקום לעבוד נחה בבית או בידי נשים, לרוב פמניסטיות שגם הן רואות בכך עיסוק לא מספיק טוב עבור אשה. ובכן למאיה כל זה לא מפריע וכך היא כותבת: “אם תשאלו אותי מהו המקצוע, אענה לכם שלא תמצאו אותו באף רשימת מקצועות. אל לדעתי, זהו המקצוע החשוב ביותר. המקצוע האבוד, המוזנח והמזולזל. המקצוע שרק מעטות מעזות לעסוק בו, המקצוע שנחשב למיושן, לא ראוי ולא מכובד. אבל אין לו תחליף. זהו המקצוע שבורא ובונה את החיים. זהו המקצוע שלי. אני רואה את עצמי כיוצרת הבית שלי וכשומרת בשעריו, אני מוקדת על המשפחה שלי ועל החיים המשותפים שלנו בית. אני אחראית על השלום, האושר והשוע של בני הבית, ואני זאת שאחראית על טיפוחו של כישרון גדול בשם בוריס גלפנד, בעלי, אלוף בין-לאומי בשחמט”. עד כאן מניפסט הפתיחה, ומה בספר עצמו? עם גלפנד מתארת את עצמה כדואגת לשובע, חלקו העיקרי של הספר הוא ספר המתכונים שלה, הכולל מבחר מתכונים (כולם מותאמים לשומרי כשרות) האהובים עליה עם הסברים על המטבח הרוסי ואורחותיו. בין המתכונים נמצאים שלושים קטעי קריאה קצרים, המסודרים בערך בסדר כרונולוגי המתארים את עלייתה ארצה, היכרותה עם בוריס וקריירת השחמט שלו ובעיקר הדו קרב הגדול מול אנאנד. הספר בהוצאת…

הספר נצור הוא דוגמה טובה לספרים איכותיים שיוצאים בהוצאה עצמית ושוברים את הכלל כאילו ספרים עצמאיים יצאו כך רק כי שום הוצאה לא רצתה להוציא אותם. רמת ההפקה של הספר גבוהה: תמונת כריכה מקסימה, שם הספר מופיע בקליגרפיה מיוחדת. ההדפסה והעימוד איכותיים. הספר נפתח בציטוט שיר “עץ הזית” של אלתרמן בתוספת הזמנה להיכנס לאתר הספר ולהקשיב להלחנה וביצוע חדשים של השיר. האתר מכונה אתר המחקר. גם כינוי זה סיקרן אותי ותיכף נגיע אליו. הספר מתאר את הלילה הגורלי של משה, אולי הלילה האחרון של חייו, המתחבא על הגבעה בהרי יהודה. הוא שולח שליח לחמדן, שכנו הערבי מהכפר צוריף, ומזמין אותו לבוא אליו לבירור ואורב לו בחשיכה. למשה אין אשליות. מישהו לא יצא חי מהלילה והוא עושה את הכול  כדי שזה לא יהיה הוא אבל מתכונן לגרוע ביותר. זוהי עלילת הספר המתרחשת בליל י”ד באייר תשמ”ה 4 במאי 1985, כאשר יש ליקוי ירח מלא. אהה-אהה חשבתי לעצמי, הנה כבר נתפוס את הסופר, בטח לא היה ליקוי באותו לילה. בדקתי, היה גם היה ואפילו השעות נכונות. אז הבנתי מה משמעותו של אתר המחקר. ליאור כוריאל עשה עבודה רצינית. כל עובדה וכל פרט שאתה כותב בספר אתה צריך לבדוק. אין כזה דבר להמציא. באתר המחקר אפשר לקבל מידע נוסף על כמה דברים המוזכרים בכל פרק. בהחלט מראה על עבודה רצינית ביותר שנעשתה…