ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

הצרה עם עזים וכבשים. איזה שם מוזר לספר ועוד כזה שמעורר בך ישר אסוציאציות לסטייק. התשובה הגיעה בעמ’ 117 ודווקא מהאוונגליון מתי, והוא משל על ישו שמפריד בין עיזים וכבשים. הכבשים סייעו לו, והעיזים לא. החלוקה הפשוטה לרעים ולטובים, אבל בספר החלוקה שונה מעט ואינה דיכוטומית כל כך. בשפה האנגלית לעתים הביטוי עז משמש למישהו שמואשם שלא בצדק ואילו כבשים הם כאלו שהולכים בעדר.  גם בגמרא (שבת דף עז עמוד ב’) ניתן למצוא הבחנה בין כבשים לעיזים. ר’ זירא שואל מדוע כאשר יש עדר מעורב של עזים וכבשים, העזים הולכות בראש ומקבל תשובות על ההבדל בין עזים לכבשים (מומלץ לקרוא את המאמר המלא מאת משה רענן). ברגע שמגיעים למשל ומחילים על הספר את הנמשל, שם הספר נהייה הרבה יותר ברור. גברת קריזי נעלמה וכולם בבתי השדרה האנגלית האפורה והמנומנמת רק מדברים על זה אבל לא עושים כלום. מי שכן מנסות לעשות משהו הן גרייס וטילי, שתי ילדות צעירות שמחליטות לחפש את גברת קריזי, אולם במהלך המזכיר את דקארט הן מגיעות למסקנה שכדי למצוא אותה צריך למצוא קודם את אלוהים. הספר מתנהל עמוק באווירת שנות השבעים ועם זה אין לי בעייה, אני מכיר את השירים והלהקות שהוזכרו, אבל הוא מתנהל עמוק באנגליה של שנות השבעים וכאן העסק כבר יותר בעייתי. שמות של אנשים,…

סקירה על הספר זיכרונות גנוזים. דרושה מידה לא מועטה של אומץ, יומרה ואפילו קצת “פרשהייט”  להוציא ספר ששמו “A guide for the perplexed”, ובעברית “מורה נבוכים”. אין להתפלא על כך שבתרגום לעברית בחרו לשנות את השם, אולם התעוזה במקומה והתוצאה היא אחד הספרים המעניינים והטובים ביותר שקראתי לאחרונה. “הבאתי לך כתבה על ספר שאתה חייב לקרוא”, שחה לי אמי, כאשר נפגשנו במבואה של המשכן לאומנויות הבמה, טרם נכנסו לצפות באופרה הטרובדור (אחת ההפקות הטובות שראיתי בשנים האחרונות ועניין לסקירה אחרת), ובצירוף מקרים מתבקש כל כך הוצאתי מתיקי בדיוק את הספר הזה להראות לה שאני כבר באמצעו. “הוא באמת כל כך טוב?”, נשאלתי. ועוד איך, הייתה התשובה, ואת הכתבה אקרא לאחר שאסיים לקרוא ולכתוב עליו בעצמי. ג’וזי אשכנזי פיתחה תוכנה ששומרת הכול. שמה של התוכנה הוא “גניזה”. גם היום ייתכן ואתם מרגישים שכל התוכנות, השירותים והאפליקציות שלכם: פייסבוק, גוגל, טוויטר שומרות עליכם יותר מדי מידע. קחו את זה עוד צעד קדימה. המצלמה של הנייד מקליטה ומצלמת כל מה שקרה 24 שעות ביממה וגם כאשר אתם מצולמים בנייד של מישהו אחר התוכנה מזהה אתכם ומוסיפה את הפרטים למאגר שלכם (בהשלכות הפרטיות של תוכנה זו הספר לא דן). עכשיו תחשבו שעוד כמה מאות שנים מישהו נתקל במאגר העצום הזה שכולל ערימות עצומות של נתוני…

סקירת הספר המסע אל קצה הארץ. קצה הארץ הוא תרגום שמה הלטיני של אנגליה Angleterre. הספר מציג את מאמציו של רבי מנשה בן ישראל לאפשר את ישיבת היהודים באנגליה. אנגליה הייתה מהמקומות הראשונים שגירשו את היהודים באופן מוחלט וגם פוגרומים קשים (במיוחד ביורק) אירעו בה. העלילה מתרחשת באמצע המאה ה-17. אירופה כרגיל בקלחת ובקדחת של מלכים/רוזנים/קיסרים ומה לא, השרויים בפקעת פוליטית בלתי ניתנת להבנה. במזרח אירופה, פרעות ת”ח ות”ט של חמילנצקי והקוזקים עושים שמות ביהודים. במערב עדיין ניכרות תוצאות גירוש ספרד ופורטוגל ורדיפות האינקוויזיציה, צרפת לא מוזכרת כלל בספר, ורק בארצות השפלה (שהולנד היא רק אחת מהן ובעצמה מחלוקת לשתי מדינות – צפון ודרום) שבעצמן זכו לעצמאות לאחר מלחמות עקובות מדם במשך למעלה ממאה שנה, זוכים היהודים לחיות בצורה בטוחה. יחסית לפחות. רבי מנשה בן ישראל, מראשי הקהילה, עוסק במאמצים כבירים לאפשר את חזרת היהודים לאנגליה, מתוך תקווה שבאי המרוחק מעט מהיבשת, ימצאו יותר ביטחון. לביתו מגיע יוסף, פליט בן 11 מפולין הנאסף לתוך ביתו כבן וכאח לשמואל, בנו השני של הרב ששכל את בנו הבכור. הספר מתאר את קורותיהם, בצורה בדיונית אבל נסמך על קווי העלילה האמתיים. רומן היסטורי צריך להחליט אם הוא יותר רומן או יותר ספר היסטורי. כאשר החלוקה היא שווה נוצרת תוצאה פרווה. נישט אהין, נישט אהער. ספר…

גודל הפונט מרמז שמדובר בספר לבני נוער, אבל התוכן יכול להיות קשה להם מדי. אולי רק בגילאי תיכון היותר מתקדמים, תצטרכו לקרוא בעצמכם ולהחליט לבד. האיזכור של הספר “גברת דאוטפייר” אולי יגורם לכם לחשוב שגם לספר זה תוכן קומי כלשהי. ההיפך הוא הנכון, זהו סיפור קשה, אך משקף את המציאות. הטכניקה של פיין להעביר את הסיפור פשוטה ויעילה. פרקים קצרצרים וכל פרק מנקודת מבט של מישהו אחר, לפעמים בהופעה חד פעמית. כאשר עושים זאת היטב, כמו במקרה זה, התוצאה היא ספר שתתפתו לקרוא עוד פרק ועוד אחד ולהתקדם לאט לאט עד שתגלו שסיימתם אותו. אין כמעט קטעים מיותרים. אין תיאורים ארוכים או דיאלוגים פילוסופיים. הכל מוטח ישר ובמהירות בפרצופו של הקורא שלפעמים נשאר המום. גם אין הקדמות מיותרות. הספר מתחיל במהירות ומשם מגביר את הקצב. דפיקות רמות על הדלת וכח המשטרה פורץ לבית ומשחרר את לוסי ובנה הקטן אדי שהיו כלואים בתוכו במשך שלוש שנים על ידי בן זוגה של האם – האריס האלים. מזל שאיזו שכנה החליטה להתקשר למשטרה (גם אותה נשמע בספר). משם הספר מלווה את צעדי השיקום של אדי (לוסי למרבה הצער, ספגה נזקים קשים ובלתי הפיכים) הנאלץ לבנות מחדש את עצמו ואת עולמו. אדי מועבר למשפחת אומנה ומשם לאימוץ ונראה שהוא מצליח להשתלב, אולם הפחד הגדול השלו, שמא…

לרוב אני לא מצרף שני ספרים לסקירה אחת אבל שניהם יצאו בארץ פחות או יותר באותו זמן, וגם באותה הוצאה, ואני קראתי את שניהם בסופשבוע אחד. שני ספרים משני קצות אירופה. ממדבריות ספרד ועד לשלג של צפון פינלנד. אחד מלפני שנתיים ואחד מלפני שלושים שנה. אחד עם כריכה כחלחלה והשני עם כריכת אדום אש. כבר הכריכה האדומה של תחת כיפת השמיים אינה מבשרת טוב. פתיחתו קודרת. דמות בלי שם, ספק ילד, ספק נער, נאלצת לברוח מהכפר. איש לא יעזור לו ומי שרודף אחריו הוא “השוטר” כינוי לבעל השררה והשלטון במחוז, שאינו כפוף לחוק, אלא הוא עצמו החוק. ברצותו ממית וברצונו מחייה. רק רועה עזים זקן ובודד עוזר לילד ואולי גם לו יש היסטוריה כלשהי עם השוטר. מה פשעו החמור של הילד שהוא נאלץ כך לברוח ולמה אף אחד לא יכול לעזור לו? את זאת נגלה לאט לאט עת נזעום על חוסר הצדק. העלילה מתרחשת במדבריות ספרד. האדמה צחיחה, המים והמזון נדירים והקיום האנושי כולו היה מוטל בספק ללא טוב ליבו של אותו רועה. פרט לדימיון לסיפורי בריחה מתקופת השואה, הספר הזכיר לי במיוחד את הספר הראשון בסאגת המגדל האפל של סטיבן קינג, ובעקבותיו גם את הספר השלישי ארצות השממה הלוקח את שמו מהפואמה של ת.ס. אליוט בשם זה. את ארטו פאסליניה הכרתי…

נתן שחם, סופר ותיק ומוערך, כותב בעשור העשירי (!) לחייו על משפחתו. נשמע מעניין. שם הספר מסורבל משהו, וכשהצצתי בדף השני לראות איך מכונה הספר באנגלית, שמו היה קל ופשוט Mum. אולי בנאלי מדי לקרוא לספר בעברית “אימא” אבל יותר מהכול הספר הוא ספר על געגוע. געגוע לאבא, געגוע לאח הבכור ובעיקר געגוע לאימא. הספר אינו אוטוביוגרפיה. יותר ספר זיכרונות בו שחם מעמת את הזיכרונות שלו מאימו, ורדה שטיינמן, עם סיפורים שהוא שמע לראשונה עשרות שנים אחר כך ורק לאחר מות האם, מקרובים שהוא אף לא ידע על קיומם. נעיר כאן לקח חשוב לקוראים. אם יש לכם שאלות ויש את מי לשאול, זה הזמן. אל תחכו רגע. ואם יש לכם מה לספר, ספרו עכשיו. אל תחכו רגע. אחר כך כשרוצים לספר, אין למי וכשרוצים לשאול אין את מי. העניין בהיסטוריה מתפתח תמיד רק בשלב מאוחר. אמי שלי מתרגמת כבר כשנתיים מכתבים ישנים ששלחו סבה וסבתה מגרמניה לארץ. המלאכה קשה ומאחר ולדאבוננו לא נותר איש מהדור הקודם, גם אין את מי לשאול. גם שחם גילה שלאחר מות אחיו הבכור, הוא נשאר ללא מי שאפשר לשאול ומנסה ללקט את פיסות המידע שעוד נותרו ברשותו. הרבה סיפורי כיסוי יש בספר. האם לא סיפרה מעולם את סיפורה האמיתי אלא בדתה סיפורים שונים ואילו בניה פחדו…

“אמה וודהאוז הייתה חכמה יפה ועשירה…”. לכאורה אידאלי, אבל באנגליה של תחילת המאה ה-19 זה אומר שאת מאד, מאד משועממת. בניגוד לגיבורות אחרות של אוסטן שהיו חכמות ויפות (לפחות לפי הליהוק בסדרות ובסרטים המבוססים על ספרי אוסטן) אך עניות למדי ונאלצו לעסוק כל היום בחיפוש אחר בעל שיהיה נאה וחכם לפחות כמותן, ועשיר הרבה יותר. אמה פטורה מכל הדאגות האלו. היא גם צעירה למדי, בת 21 בסך הכל ולכן למרות שהיא אולי חכמה, היא חסרת ניסיון חיים ובכל זאת השעמום גובר. היא גרה לבד עם אביה ההיפוכונדר המבוגר ואין יותר מדי מה לעשות פרט מאשר לדבר ולדבר ולדבר, ולכן אמה מנסה לשנות לאנשים את החיים, ובעיקר לעסוק במלאכתו של הקב”ה לזווג זיווגים. איני יודע עם אוסטן הכירה את המדרש על המטרונה שחשבה שלשדך בין זוגות היא משימה קלה, אבל גם אמה מגלה מיד בתחילת הספר כי מעשי השידוכים שלה רק גורמים נזק. ומה לגבי עצמה שכן היא הגיעה לפירקה ובתור נערה יפה וחכמה ובמיוחד עשירה, היא הרי נחשבת למציאה? אמה לא מעונינת להתחתן כלל. אין לה צורך בזה. מה יוסיף לה גבר בחיים? ולגבי ילדים? היא תסתדר עם הילדים של אחותה (חמישה!) ותהיה להם דודה אוהבת. והשעמום? אין מה לדאוג היא לא תהיה רווקה זקנה כמו ההיא וההיא, בגלל שלה…

לא היה הרבה סיכוי שבכלל אגיע לספר הזה. השם שלו, שם של ספר מדע בדיוני מוזר, הכריכה שלו הזכירה לי ספר מדע בדיוני אחר (הכרונוליתים – ספר טוב), על הסופר לא שמעתי כלום (וזה אכן ספרו הראשון) ובאופן כללי ספר שעושה הכול כדי להתחמק ממך שלא תרים אותו מהמדף. למזלו של הספר, הוא דווקא תפס את תשומת ליבו של צור ארליך שכתב עליו סקירה אוהדת . וכשצור ממליץ, כדאי לקרוא (רק נזהיר שיש מעט ספויילרים בסקירה שלו), ולהמלצתו אוסיף גם את זו שלי. מה אתם יודעים על צ’צ’ניה? בואו נתחיל מאיפה היא נמצאת. את זה דווקא ידעתי. וגם עוד כמה פרטים, שהיא קיוותה לקבל עצמאות מרוסיה ולא לגמרי הלך לה והייתה מלחמה ופיגועים וטרור. אבל זהו בערך. פעמים רבות אנו מתלוננים שבעולם לא מבינים בכלל מה קורה כאן בפינה הקטנה שלנו על הגלובוס, אבל גם אנחנו לא יודעים מה קורה בפינות אחרות. ולפחות לפי המסופר בספר, אולי באמת עדיף לא לדעת. שתי מלחמות כבר היו בצ’צניה מאז התפרקות ברית המועצות ובשתיהן דוכאו כוחות המורדים שרצו עצמאות ביד קשה בידי הצבא הרוסי המכונה הפדרלים. אז מה משמעות השם המוזר הזה של הספר? את התשובה נגלה רק בעמוד 174. במילים מסורבלות אלו בחר המילון הרפואי של איגוד הרופאים הסובייטי להגדיר את המילה חיים. חיים: קונסטלציה של תופעות…

אמנון שמוש כותב מהלב וישר ללב. אאוץ’. שמוש מתאר בצורה מדויקת כנה ואישית מאד את חייו עם אשתו, חנה, אשר לקתה במחלת האלצהיימר ואת ההדרדרות האיטית מחלה עד שהגיעה לשלבים הקשים בהם אשתו בקשוי זוכרת אותו (אחרי שהנינים, הנכדים ואפילו הילדים כבר נשכחו מזמן).  אמנון שמוש בעצמו בגיל מבוגר ואיבד את כושר הראייה שלו וההתמודדות שלו אינה פשוטה. אפילו עובדת זרה מתקשה לסייע. חנה לא מזהה אותה, לא רוצה שהיא תהיה שם ומנסה לעשות הכל בעצמה. אמנון מבין שלטובת אשתו הוא זה שצריך לסייע לה למרות שהפעולות קשות מאד גם עבורו. אמנון שמוש (המוכר מאד בארץ ובמיוחד בספרו מישל עזרא ספרא ובניו) לא רצה לייאש ולהעציב אותנו. בדיוק ההפך. הוא רצה לכתוב את הספר מנקודת מבט אופטימית, להדגיש את הטוב ואת האפשרויות השונות, את התרופות שמסייעות רבות למניעת ההחמרה, את רגעי האושר הקטנים, ואת האהבה שעדיין קיימת ואת החשיבות העצומה לתמיכה בחולה על ידי בן משפחה אהוב, בעיקר בן זוג. כטריק פסיכולוגי, התעמת שמוש עם הדמות הבדיונית אלץ היימר, שתקף את אשתו. הפרדה זו גם סייעה בידו מעט להתמודדות. סקרנו כאן בעבר את אליזבת איננה, רומן בנושא האלצהיימר (אף הוא מבוסס על חוויות של הסופרת ממחלתה של סבתה). יש קווי דמיון רבים בין הספרים. ספרו של שמוש הוא מעין יומן,…

הספר ילדותו של ישו מנסה להציג חיים של מהגרים בארץ חדשה. הנושא נראה רלוונטי מאד לימינו בעולם וגם לישראל כמדינה שקלטה מהגרים במשך עשרות שנים וכעת מתמודדת עם הגירה מסוג חדש שלא היה קיים בעבר. במרכז הספר גבר וילד המגיעים חסרי כל לארץ חדשה. אנו לומדים מהר מאד שהארץ החדשה היא ספרד אבל על האיש והילד, שאינו בנו, אין אנו יודעים דבר, לא את שמם האמיתי, כי כשהם הגיעו נתנו להם שם חדש, לא את ארץ מוצאם, אפילו לא את האזור, לא את מקצועם, לא למה באו. . כלום. הגיעו חסרי כל. זהות מחוקה ומתחילים דף חלק מאפס לגמרי. הגבר מכונה סימון והילד דויד. נראה שהקליטה עוברת כשורה. שירותי הרווחה מוצאים להם מקום לינה, אמנם לאחר בירוקרטיה, וסימון מוצא עבודת כפיים קשה אך לא מנסה למצוא עבודה טובה יותר ולא מפרט גם אם יש לו כישורים כלשהם. יש גם מרכז השכלה עירוני שאפשר להירשם בו ללימודים בחינם ואפילו לקבל ארוחה. סך הכל נשמע שהתנאים לא רעים כלל, גם אף אחד לא מתלונן. סימון ודויד מחפשים את אימו של הילד, אבל לילד אין שום מסמכי זיהוי, אין הוא יודע מה שמו של אמו ואיך היא נראית. החיפוש הוא מטאפורי בלבד ולמעשה, סימון פשוט בוחר לילד אמא – אינס, שבאופן מפתיע מכונה…