ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

בן שפירו הוא יהודי, דתי ושמרן, צירוף שיכול להיות מאד לא פופולארי במקומות מסוימים, ואכן בהקדמה לספרו (מ-2019 במקור) הוא מפרט כמה וכמה תקריות בהן נתקל בהפגנות אלימות כאשר בא לנאום באוניברסיטאות בפני סטודנטים ונצרך לליווי בטחוני וכל זאת בגלל שהעז לערער על האופנה השולטת הפרוגרסיבית באותו קמפוס, ולהיות מוקע כגזען ושונא כל דבר באשר הוא חוץ מגל”פ (גבר לבן פריבלגי). אמנם בהיותו מבקר גם את מדיניות טראמפ זכה לגינויים ונאצות מהימין הקיצוני בארצות הברית ובספרו זה הוא מנסה לשאול “למה?”. איך הדרדרה אמריקה לכך שאין אפשרות לשום שיח, לשום דיון, וששני הצדדים יכולים לקבול מרות על הצד השני אפילו על מדיניות זהה. הניסיון של שפירו לתשובה מציג את זניחת הערכים המסורתיים של ארצות הברית, ואכן ספר זה מיועד בראש ובראשונה לקוראים אמריקאים, אולם יש לו גם השלכה מסויימת לישראל (ייתכן שלאירופה הרבה פחות). התבונה והמוסר המופיעים בכותרת המשנה מייצגים את אתונה וירושלים. חכמת יוון ומוסר היהדות דרך גלגולו הנוצרי, מרכיבים עליהם הושתתה “הברית” של האבות המייסדים בבואם לכונן אומה חופשית, ומהם מתרחקים כעת אמריקאים רבים, והדיון מתרכז בעיקר באלו שמשמאל. הדברים בספר מופיעים בצורה כזו או אחרת בספרים אחרים שקראתי לאחרונה, אולם שמחתי לראות שספר מעין זה מתפרסם בהוצאה שאינה מזוהה באופן מובהק עם הימין ובשל כך ייתכן ויזכה…

הספר יוסף, מסיים את סדרת ספרי בראשית של פרופ’ יונתן גרוסמן. אודה שבכרך הרביעי בסדרה אין לי כמעט מה לכתוב ולחדש. שיטתו של גרוסמן מוכרת וידועה מהספרים הקודמים וכל מה שכתבתי עליהם (הנה על אברהם ויעקב) יהיה נכון גם כאן. מי שאוהב את שיטתו ואת ספריו הקודמים בוודאי יאהב ספר זה, והסדרה כולה היא תרומה נכבדה וחשובה למדף ספרי היהדות ובכל זאת נעיר בכמה מילים על הספר ועל סדרה : לא קשה לשים לב כי יצחק חסר. הנושא נידון בספר יעקב, בו בפרק יצחק הופיע סיפורו של יעקב, ואילו יוסף תופס את מקום אביו. החלוקה כאן שוברת שתי חלוקת קלאסיות מקובלות. בוודאי החלוקה לשלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב, אבל גם את החלוקה של ספר בראשית לספרי תולדות ובה דווקא לאברהם אין ספר תולדות משלו והוא כלול בתולדות תרח, אם כי איש לא היה חושב לקרוא לכרך על אברהם בשם תרח, ויצחק ויעקב זוכים לתולדות משלהם (יחד עם ישמעאל עשו ועוד תולדות קודמות). גרוסמן מתרץ פער זאת (בספרו על יעקב) בכך שהוא בוחן מי באופן מובהק הוא גיבור הסיפור, ואכן אין הרבה ברירות אלא להסכים איתו. נראה שחלקו של יצחק בספר בראשית מועט מאד וברובו הוא סביל למדי. נוסיף על כך שגם מבחינה פרשנית ליוסף יש תפקיד כפול. מצד אחד…

ספר שאינו אמור להיכתב ביקורת זו לא הייתה אמורה להיכתב  בגלל שהספר בו היא עוסקת, לא היה אמור להיכתב. הרב שטיינזלץ עצמו פתח בכך ש”התוועדות טובה היא התוועדות שאי אפשר לסכם אותה בכתב”. תלמידיו, עורכי הספר, הגדילו לעשות ולא רק שלא החביאו אמירה זו אלא הדגישו אותה בהקדמה לספר והיא חוזרת על עצמה בפעמים שונות. למעשה אין צורך להגיע להקדמה שכן חוסר האפשרות ניכר כבר בתמונת הכריכה, ציור של שחר גזונדהייט, המראה התוועדות טיפוסית וממנה ברור, שאת מה שקורה במפגש האינטימי בין הרב לתלמידיו, בישיבה או בעמידה סביב שולחן, עם קצת אוכל ובעיקר משקה שבשתייתו סיימו כל שיחה, אין אפשרות לשחזר בכתב. גם מי שנכח בהתוועדויות אלו ספק אם יצליח לשחזר ומי שלא היה בהן על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה, לצפייה בהופעה מוזיקלית חיה לעומת שמיעת הדיסק. עיקר ההתוועדות הוא המפגש, החיבור שנוצר, השילוב של הדברים, טון הדיבור, רעשי הרקע, הניגונים ששרים וגם קצת היי”ש המוגר לגרון, ומפגש זה ספר אינו יכול לשחזר. מעבר לריחוק וההזרה שספר יוצר, הרי שאירוע של התוועדות, בדומה לדוגמה של הופעה, הוא אירוע חד-פעמי, וכל התוועדות תהיה שונה, אפילו אם השירים או הדברים הנאמרים זהים. הספר, הדיסק, או ההקלטה, תמיד יישארו אותו דבר. ובכל זאת הספר נכתב בידי תלמידי הרב לציון יום השנה…

שלומית עוזיאל אספה מבחר מטוריה באינטרנט לתוך ספר. הטורים כולם עוסקים בשפה העברית על שלל מכמניה והתוצאה מרנינת נפש ומרחיבת דעת. זהו ספרון קצר ודק, מעט המחזיק את המרובה ואמנם יש בשפה העברית שפע של חומרים לעוד כמה וכמה ספרונים כאלו, אולם להרגשתי, הבחירה להוציא ספר קטן יחסית היא נכונה ומדוייקת, בכך שהיא דווקא מקרבת קוראים ולא מפחידה אותם עם ספר עב כרס. הפרקים מגוונים מאד ומחולקים לנושאים כלליים, למרות שמטבע הדברים יש אקלקטיות מסוימת (קופצניות) ועוברים בין נושאים במהירות גם בתוך אותו פרק. הנושאים הכלליים הם: מקורות מילים, מקורות ביטויים, יחסי גומלין עם שפות זרות, טעויות נפוצות וגם מעט על ענייני עריכה ותרגום. כתבתי בעבר על כמה ספרים בנושא העברית (ראו למשל, תנ”ך שרואים מכאן, מדברים בשפת התנ”ך) במקרה שניהם היו דווקא בהקשר התנ”כי, אולם העברית גדולה ורחבה ובהחלט יש מקום לעוד ספרים. הפרקים בכל ספר קצרים ולכן מומלץ לצרוך את הספר לאט ובמתינות. כך, בכל פעם שיש כמה דקות פנויות לומדים משהו חדש על העברית. אין צורך לקרוא לפי הסדר, אפשר לפתוח באופן אקראי ודי בטוח שתגלו משהו מעניין. בצורה כזו, ההנאה מהספר אף תימשך יותר זמן. לצורך הדוגמה אעשה זאת בעצמי ממש בזמן כתיבת הסקירה ואפתח במקום כלשהו. יצא עמוד 85 הדן בביטוי מגדל השן. מעבר לענייני…

מי סובב את מי מפעם לפעם קורה שבהרצאה שאני מעביר, בחלק העוסק בתנועת הארץ סביב השמש, קם מישהו ומעיר שהכול טוב ויפה אבל כדאי לדייק והשמש היא זו שסובבת את הארץ כי כך כתוב בתלמוד. במצבים אלו עומדות בפני כמה אפשרויות ולרוב אני חורק שיניים וממשיך אולם לעיתים מתפתח דיון ואף ויכוח קטן, ובסופו מאן דהוא אחר אומר שממילא לפי איינשטיין הכול יחסי ולכן לא באמת משנה, או שאי אפשר לדעת מי סובב את מי. אמנם גם טיעון זה שגוי לחלוטין אולם הוא לפחות מאפשר להמשיך בהרצאה כאשר כל אחד מהצדדים נשאר בעמדתו. תקריות מעין אלו מראות שלמרות שעברו כמעט חמש מאות שנים מאז פרסם קופרניקוס את ספרו, עדיין קשה לשנות אמונות ישנות ובפרט שנמצאים להן סמכים בכתבי הקודש. באופן דומה, רבים מחזיקים עד היום בתורת האסטרולוגיה, שגם היא ספגה מכה אנושה מתורת קופרניקוס אך למרות שנכשלה באופן מוחלט בכל מבחן מדעי תופסת מקום נרחב בעיתונות ומפרנסת בכבוד רב שרלטנים אין ספור. שנת 1543 המופלאה קשה יהיה להפריז בחשיבותה של המפכה הקופרניקאית בהיותה מבשרת את תחילתו של העידן המדעי המודרני, כזה המתבסס על השערות, תצפיות, ראיות, אישוש והפרכה ולא על רעיונות בלבד. אמנם יש להעיר שקופרניקוס עצמו לא מצא הוכחות ואישושים לתורתו – התאוריה ההליוצנטרית (השמש במרכז), החישובים לפיה היו…

יש מילה שאני ממש לא סובל והיא המילה “מיצווש”. תוסיפו לה בר או בת בהתחלה וקיבלתם איזה מסיבה אווילית וחסרת משמעות, משהו נחמד כזה אבל ריק מתוכן עליו אפשר לשאול “וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה”. חגיגת בר ובת המצווה הם אירועים משמעותיים, המציינים את כניסת הילדים לעולם המבוגרים על כל המשתמע מכך, פיזית ונפשית, דרך שלב הנעורים. אם אצל בנים העניין יותר מוגדר ומובנה, וגם ילדים חילוניים עורכים פעמים רבות טקס דתי קצר, עלייה לתורה, הנחת תפילין, ביקור בכותל וכדומה, הרי שקשה יותר למצוא תוכן מסורתי לחגיגות “בת מצווה” לנערות. נראה שגם עליזה לביא, מסתייגת מהמיצווש ומבקשת לצקת תכנים ומשמעות באירוע וכך ספרה מציע אפשרויות רבות. בטרם נעסוק מעט בספר, אביע את ההסתייגות הכמעט יחידה שיש לי והיא שאפילו ספר שקהל היעד המובהק שלו הוא ילדות בנות 11, יכול להיות עם מעט פחות וורוד, שנתפס קצת ילדותי בעיני, והרי כל המטרה היא לצאת לאט מהילדות לתוך הנערות והבגרות. קהל היעד של הספר הוא הילדות עצמן, לא האימא והאבא (והסבתא), וכך גם שם הספר “עכשיו תורך”. ההבנה הראשונית היא שהילדה צריכה להיות אחראית על תכנון בת המצווה שלה, ועל מה שמבחינתה היא רוצה לעשות ולהכין לקראת האירוע ולצקת לתוכו את המשמעות שמעניינת אותה. גישתה של לביא היא להתחבר, והרי הרבה דברים בעולמנו…

לפני כמה שנים הזדמנתי לארמון בלנהיים, ביתו של הדוכס ממרלבורו ומקום הולדתו (ומותו) של צ’רציל. תערוכת ענק משטח הארמון הוקדשה אליו ושם נחשפתי לפער בין ההיכרות עם דמותו בישראל, היכרות המסתכמת כמעט אך ורק בשנות מלחמת העולם השנייה, ואולי בזכות הסרטים וסדרות כגון “הכתר” גם מעט לאחריה. אם אתם ליד העיר אוקספורד הקדישו לפחות מחצית היום לביקור בארמון מיוחד זה. ולא שלא נכתבו ספרים על צ’רצ’יל ואפילו בפרובינציה הקטנה שלנו בלבנט תורגמו לא מעט מהם, אבל איכשהו עשרות שנותיו הראשונות של צ’רצ’יל, למעט אולי תפקודו כשר המושבות, אינם זוכים לידי ביטוי מלא בהם. כמו כן לא ידעתי עד כמה ראש ממשלת בריטניה הגדולה, הוא סופר פורה. אמנם ספר זה נכתב לפני כהונתו כראש ממשלת הוד מלכותה, אבל שמועות עיקשות טוענות שחלק מכשלונו בטיפול במגפת הקורונה הוא בגלל התמסרותו לכתיבת הביוגרפיה של אנגלי אחר שנערץ עליו – שייקספיר. ג’ונסון עצמו בהקדמה מפרט מדוע ראה צורך להוסיף עוד ספר על צ’רצ’יל וגישתו משכנעת. הוא בא לספר סיפור. הוא לא נצמד לזוטות ורשאי גם לקפוץ בזמנים ולסדר הת העלילה כרצונו. מטרתו להציג את צ’רצ’יל כמנהיג הגדול ביותא של אנגליה אם לא של העולם כולו. נחזור לצ’רצ’יל – האיש עם הכובע, הטומיגן והסיגר הנצחי. ספר זה לא ימלא את כלל הפערים, שכן הוא אינו…

ספר זה על מגילת קהלת מצטרף לקודמיו ומאחר וכבר הרעפתי מחמאות בעבר על סדרה זו (למשל: יונה, איכה, רות) אני מתקשה לחדש וכל מה שאמרתי תקף גם כאן. ספר קהלת הוא אחד מהחביבים עלי ואני לומד בו הרבה ואף התחלתי לכתוב פירוש עליו. ספר זה שונה מיתר המגילות בהיותו פילוסופי ומעלה הרהורים רבים ואינו מכיל כלל אלמנטים של סיפור על של אירוע המתייחסים אליו. ככזה הוא נתפס כספר מסובך יחסית, ארוך, לא תמיד ברור וגם מכיל סתירות פנימיות ביחסו של קהלת לעניינים שונים. בכל הנושאים האלו דן שנאן כבר בהקדמה החל מהקביעה המקובלת באקדמיה, שקהלת אינו שלמה המלך, ושהיתלותו באילן גבוה נועדה לקדם את ספרו. גם בכך אין חדש תחת השמש, ושיטות שיווק שונות היו קיימות תמיד. שנאן גם דן בנושא הסתירות ומראה שרובן אינן ביחידה ספרותית אחת של קהלת אלא ביחידות שונות, ולכן אין להתרגש מהן, אולם מכך עולה שאלה אחרת, כיצד יש לחלק את קהלת ובעוד אני מעדיף לראות את קהלת כספר אחד ולא כאסופת יחידות בוודאי לא כאסופת פרגמנטים שצורפו להם יחדיו ואם כבר מעדיף את חלוקתו של מרדכי זר-כבוד (בפירושו בסדרת דעת מקרא) שנאן מציע חלוקה שונה מעט ומביא את נימוקיו עמו. לאחר ההקדמות מאירות העיניים מגיע הפירוש, המורכב מדברי קודמים ומפירושים חדשים של שנאן עצמו,….

ספר יחזקאל הוא אחד מספרי המקרא הקשים. אולי אתם חושבים שאני מתכוון לפרק א’, הידוע בכינוי – מעשה מרכבה (ואותו תמצאו בפרקי הדוגמה לספר), אולם דווקא פרק זה אינו קשה כל כך, על אף שתיאוריו הם בעולמות העליונים. המשך הספר קשה הרבה יותר. המילה קשה מתפרשת בשני מובניה. ההיפך מרך וההיפך מקל. נבואות התוכחה המתחילים במשל האסופית בפרק ט”ז וממשיכים בפרקים שלאחר מכן ובפרט בפרקים כ’ וכ”ב הן מנבואות התוכחה הקשות ביותר שיש, כאלו שקשה לקרוא אותן בלי להרגיש מחנק. בפרקים אלו אף ישנה דעה בגמרא, שנדחתה להלכה, שאין לקרוא בהם להפטרות. בפועל כל הפרקים האלו נקראים בהפטרות (ואצרף את מאמרי להפטרות אלו: משל האסופית למנהג תימן בהפטרת פרשת שמות, פרק כ”ב בהפטרת אחרי מות ופרק כ’ בהפטרת קדושים). פרקי הסיום של ספר יחזקאל המתארים את בית המקדש לעתיד לבוא ועבודת הקורבנות שם, כוללים קשיים עצומים, בכך שפרטיהם אינם מובנים ואלו שכן מובנים, סותרים גם את הפרטים בתורה, וגם את הפרטים המוכרים לנו מימי בית שני. פרשנים רבים לא פירשו כלל פרקים אלו ובמקומות אחרים מופיע שפרקים אלו נועדו לאליהו הנביא לפרשם. סתירות אלו היו חמורות עד כדי כך שחכמים ביקשו לגנוז את הספר כולו. בגמרא מסכת חגיגה יג, א נאמר: “אמר רב יהודה: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה…

רופא של יד ימין פעם הייתה לי בעיה כלשהי שמצריכה ייעוץ של רופא, אבל לא סתם רופא אלא כירורג, אבל לא סתם כירורג אלא כירורג של כלי דם. התקשרתי לאחד היועצים של הביטוח המשלים, על מנת לקבוע תור והמזכירה אמרה שלי שצר לה, אבל הפרופסור הוא מומחה לעורקים ואילו הבעייה שלי היא בעייה בורידים, סליחה ולהתראות. נראה, שתסמונת המומחיות הזו שמן הסתם תמשיך למומחי ורידים ברגל לעומת אלו של הייד ואז לאלו של יד ימין לעומת יד שמאל היא המניע מאחורי כתיבת הספר “מולטי טאלנט” שבא להציג את היתרונות הגלומים בידע רחב יותר ובנושאים שונים מאשר בהתמחות ספציפית מדי. כמובן, אינכם רוצים שעורך דין שגם מנגן נפלא בצ’לו ונהנה לרכוב על אופניים יבצע בכם ניתוח לב פתוח למרות שפע התחומים בהם יש לו יד ורגל, אולם מצד שני, כאשר יש לכם בעיה רפואית ואתם הולכים למומחה שבמשך שנים מתמחה רק בטיפול אחד, הרי שייתכן שדווקא אותו טיפול אינו מיטבי עבורכם ורצוי רופא שאולי קצת פחות מומחה, אך עם ראייה יותר רחבה. י שלמצוא את נקודת האיזון בין העומק לגובה. אני מקבל ברצון ובשמחה את הטיעון. ידע כללי הוא דבר חשוב, וגם שפע של תחביבים שונים ומתחומים שונים יכולים להעשיר כל אדם ובעצמי נתקלתי במקרים בהם ידע בתחום אחד הביא לרעיונות…