ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

יחיד ומיוחד הוא ספר דברים מבין חומשי התורה, בכך שרובו הגדול, הוא דבריו של משה רבנו. הפסוק הידוע “וידבר ה’ אל משה לאמר” מופיע בו רק פעם אחת (בצורה שונה מעט להדגשת העובדה שזהו יום מותו של משה רבנו). ספרו של הרב גרנות מציע פירוש מעמיק ושיטתי לספר, ובעיקר הצגתו כספר בעל מבנה ברור, שאינו מהווה רק השלמות ופירוט נוסף של עניינים שהופיעו בחומשים הקודמים. בצורה כזו, נעשה ניסיון לפרש את החומש כולו ולא להתמקד בפרשייה בודדת בכל פעם ובהבדלים בינה לבין הופעה של עניין דומה בחומש קודם. הספר יצא לפני כשנה, אולם עקב הקורונה “זכה” למעין השקה מחודשת השנה. קיוויתי להספיק לכתוב עליו בתחילת הקריאה בחומש דברים, אולם מבנה הספר אינו מאפשר זאת והתכונה אותה הקורא מגלה מיד היא אורכו, וכפועל יוצא מכך, משקלו של הספר. אריכות זו הופכת את צימוד הספר לקריאה השבועית בבית הכנסת לבלתי רלוונטית. לכל פרשה מוקדשים עשרות רבות של עמודים, יותר מהאפשרות לקריאה מעמיקה במהלך השבת, אלא אם מייחדים לכך זמן רב. לכן כבר ברור שהספר מיועד ללימוד מעמיק במשך זמן ארוך. אולי אפתח דווקא בדבר שהפתיע אותי מעיון בתוכן, והוא שלא מופיע שום דבר על פרק ל”ג (ברכות משה בפרשת וזאת הברכה). בהערת שוליים, מובאת מעין התנצלות של המחבר על כך שפרק זה…

“טוב וישר ה’ על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח) – שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב”ה: החוטא מהו עונשו, אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו” (פסיקתא דרב כהנא כה ז). מדרש ידוע זה מדגים עד כמה התשובה היא מושג חמקמק ולא ברור. מקורותיה ברורים ומפורשים בתורה, בפרשת ניצבים למשל (דברים ל): “וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ” וכמה פסוקים אחר כך מתוארת המצווה (לחלק מהדעות) “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא … וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם…” כלומר לא כמצווה קשה ובלתי אפשרית אלא כמשהו מושג ואפשרי, והנה לא רק שהנבואה והחכמה לא רואות כל אפשרות לתשובה, אפילו התורה, לא מכירה באפשרות זו, אלא נשנעת על הקורבנות ורק הקב”ה מחדש את האפשרות של התשובה. פער זה קיים עד ימינו. קשה לנו לסלוח, לאחרים ואפילו לעצמנו, ואנו חשדניים מאד כלפי אנשים שביצו פשעים. ידועה העובדה כי עבריינים מגיעים לבית המשפט ופתאום כיפה על ראשם ומהכלא יוצאים עם זקן. אפשר להיות ציניקנים, וחלק מהדברים הם אכן בגדר סוג של ניסיון…

ספרה של עירית קינן מתאר את מסעה בעקבות היומן של אביה אותו קיבלה שנים רבות לאחר מותו. אביה, שהיה אסיר במחנות שבויים בתקופת מלחמת העולם השנייה, מעולם לא דיבר על תקופה זו לאחר מכן, כמו למעשה רוב הניצולים, וכך בתו ידעה רק מעט על עברו. מותו המוקדם של האב בתאונת דרכים, לא איפשר את שמיעת הסיפור ממנו, שכן בשנים האחרונות, אנשים רבים ששתקו שנים נפתחו מתוך ההבנה בחשיבות הסיפור ובכך שהצורך הקיומי לשרוד כבר קרה, כאשר יש להם לא רק ילדים אלא גם נכדים ונינים. היומן כתוב ברובו בסרבית, והוא אינו ארוך במיוחד, שכן כתיבתו החלה רק לאחר מאסרו של האב, ונייר, עיפרון וגם זמן ומקום לכתוב הם מצרך נדיר. בעיקר היה צריך לשמור על היומן מכל משמר בכל מעבר של מקום. לכן, עיקר הספר הוא תיאור מסעה של קינן היוצאת בעקבות פרקי היומן לתחנות שונות במסע החל מביטולה שבמקדוניה, מקום הולדתו של אביה, יעקב ז’אק קלדרון, ועד למחנות השבויים בצרפת ובלגיה (שכמובן אינם קיימים יותר). תולדות המשפחה מתחילות בביטולה, עיירה במקדוניה, שהייתה חלק מישות כלשהי אחרת. לאחר מלחמת העולם הראשונה נוסדה יוגוסלביה, שילוב בלתי אפשרי של סרבים וקרואטים ששנאו אחד את השני לפני, תוך כדי וגם אחרי ולמעשה כנראה עד היום, עם עוד מדינות שונות. הכיבוש הגרמני ביטל מדינה…

הספר “היסטוריה גדולה” מציב לעצמו משימה מאתגרת – ההיסטוריה מהמפץ הגדול ועד ימינו ואפילו לתוך העתיד, וכל זה בספר יחסית קצר ונגיש. שיטת העבודה היא לזהות מקומות בהם הייתה קפיצת מדרגה כלשהי, כזו ששינתה את הכל, כך לא ממש משנה מה קרה בפרקי הזמן בין קפיצות המדרגה, אלא השינויים עצמם. לכל מעבר כזה קורא המחבר “סף” והוא מציין תשעה כאלו, שלמרבה הנוחות מופיעים כולם בטבלה כבר בפתיחה. מתודולוגיית הכתיבה משלבת תחומי מדע שונים. שלושת הספים הראשונים הם אסטרופיזיקליים לחלוטין. הרי לא היה משהו אחר, אבל בשלב שכדור הארץ כבר נוצר, נכנסת גם הכימיה והגיאולוגיה לתמונה ובסף המציין את החיים, אנו נכנסים לתחום מדעי הביולוגיה. מכאן והלאה ייעשה שימוש בתחומי מדע נוספים. בערך באמצע הספר, מופיע השלב בו התפתח המין המכונה “אדם” לראשונה, בערך לפני 7 מיליון שנים. בשלב זה המאמץ מתמקד בהסברת איך הגענו למצב אותו אנו מכירים כיום, או יותר נכון המצב בו אנו מכירים את תחילת ההיסטוריה הקרובה (לפני כ-5000-6000 שנים). זהו פער גדול מאד ואכן יש צורך להסבירו, כאשר גם פער זה מחולק לתקופות משנה. ומשלב בין הופעת המינים השונים של “אדם”, הופעת “האדם החושב” ותקופת הקרח האחרונה, שלאחריה מין זה, אנחנו, התפשט על פני כל כדור הארץ ומשם הפרה-היסטוריה היא כבר היסטוריה. בחלקו האחרון של הספר…

מאד נהנתי, כמו כולם כמעט, מספרו הקודם של ביל ברייסון – “ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל“, שמיהרתי לקרוא את הספר החדש שלו על גוף האדם. ברייסון כתב עוד ספרים, וזה האחרון שבהם שירד לדפוס באנגלית בשנה שעברה ממש בתחילת הקורונה. משמח שתרגמו אותו מהר עבור קהל הקוראים ונקווה שיתרגמו עוד ספרים קודמים שלו. הנושא של גוף האדם מרתק וסקרתי ספרים לא מעטים בנושא, רובם התמקדו בנושא אחד או שניים ואילו ברייסון, כדרכו, עוסק בכמעט הכול והספר עוסק בגוף מכף רגל ועד ראש, בין אם עיסוק באיברים ובין אם עיסוק בתפקודים השונים, ועושה זאת בדרך כתיבתו המיוחדת. מאד בתמצות, תוך ערבוב של היסטוריה, מחקרים, עובדות טריוויה ופיקנטריה והחדשות העדכניות בתחום ועם הרבה שאלות פתוחות כי יש עוד הרבה מה לחקור ובהמון דברים פשוט אין לנו מושג (זה ספר נהדר אחר). גם הרבה הומור משולב בספר ומפעם לפעם תמצאו את עצמכם מחייכים וצוחקים. מצד שני לכתוב על כל הגוף ובספר שאינו ארוך במיוחד דורש גם הרבה ויתורים וצריך לחתוך באכזריות. כך תמצאו המון מידע, אולם לפעמים סקרנותכם לא תבוא על סיפוקה. למשל יש פסקה קצרה מאד שעוסקת ב-ATP, הסוללה לזמן קצר של הגוף שיש לנו כמה עשרות גרמים ממנה בסך הכל והיא חלק משרשת תגובות כימיות. רק על מולוקלה כזו אפשר לכתוב…

סקירה זו התפרסמה במוסף שבת של מקור ראשון לפרשת פנחס תשפ”א. כמו כל סוקר ספרים שמקבל לביתו חבילות רבות, אין דרך לדעת מראש מה הן יכילו. וכאשר החבילה מהוצאת מגיד הגיעה ובתוכה הספר מאת הרב זקס הרגשתי כמי שקיבל מכתב מאליהו. כיום הביטוי מוכר כשם ספריו של הרב אליהו דסלר, אולם משמעותו המקורית (מתוך דברי הימים ב כ”א יב) היא מסר המגיע לאחר הסתלקותו של אדם (נעיר שגם ספרי “מכתב מאליהו” הוצאו לאחר פטירת הרב דסלר). כבר מקבלת הספר הרגשתי שלפני מסר מעולם האמת, מסר מאת אדם גדול שהסתלק מעמנו טרם זמן, מסר שרק הלך והתחזק במהלך הקריאה. אמנם הספר נכתב לפני כעשור ורק התרגום הוא לאחר מותו של הרב, אלא שהתהליכים המתוארים החריפו והחמירו, וקריאתו של הרב נדרשת אף יותר. בהיותי נשוי לעולה מאנגליה, שמו של הרב זקס היה לי מוכר עוד בטרם יצא שמעו בארץ. היה נראה שלרב זקס קשה “להיתפס” בארץ, ולמעשה פער זה קיים עד היום עם השאלה שכבר לא תקבל מענה: “מדוע הרב זקס לא עלה לארץ”. הייתי בכמה הרצאות של הרב ושאלה זו נשאלת תמיד ונראה שהיא גרמה אי נוחות רבה לרב שכמעט תמיד יש מילים בפיו, אך נאלץ להתפתל בתשובה. לא מפני שאין לו תשובה, אלא מפני שזו תשובה שייתכן וקשה לאומרה בצורה…

העובדה שאנו יכולים לקרוא די בקלות את התנ”ך אינה מובנת מאליה כאשר מדובר בטקסטים מלפני אלפי שנים. לשם השוואה נסו לקרוא טקסטים באנגלית (או שפה אחרת שאתם שולטים בה) מימי הביניים. אולם גם בתנ”ך יהיו הרבה שאלות על עברית והרבה מילים לא מובנות. בספרי על ההפטרות, נתקלתי פעמים רבות במילים קשות, או יחידאיות, שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ”ך, ויש להבינן רק לפי ההקשר או שימוש במקורות חוץ תנכיים ושפות אחרות. גם לאחר ניסונות אלו, יש מילים שקשה מאוד לדעת את משמעותן. משה אקשטיין מביא בספרו תופעה אחרת, שדווקא העברית שאנו מכירים, מפריעה לנו לעיתים בקריאת התנ”ך ומכנה תופעה זה “העברית כמכשול”. מילים שכיום יש להן משמעות שונה לגמרי מהמשמעות המקורית, ואנו רגילים כל כך אליה עד שטועים בהבנת הכתוב. לא תמיד, הרבה פעמים אנו נדע שהמשמעות היא אחרת או שנדע שיש כמה משמעויות, אך לפעמים העברית שלנו תטעה אותנו. מעט הופתעתי שהספר מסודר לפי פרשות השבוע. הדבר מהווה אילוץ לא פשוט בבחירת החומר. התנ”ך גדול ורחב ידיים ובעצמו מכיל שלבים שונים של התפתחות העברית. ספר איוב החידתי, ספר אסתר המשופע במילים מפרסית, ועוד ניבים שונים שאולי נובעים מהשתייכות שבטית שונה לממלכות יהודה, ישראל ושבטי עבר הירדן. הדוגמה המפורסמת מספר שופטים היא הגיית המילה שיבולת/סיבולת ואין סיבה להניח שההבדלים היו רק…

הזמן הוא רציף, אולם משחר ההיסטוריה שם האדם את ליבו לתופעות מחזוריות המתרחשות בעולם. התופעות הברורות ביותר נובעות מגרמי השמיים. התופעה של האור והחושך המתחלפים, לה אנו קוראים יום, התופעה של הירח שמשנה מופעיו מנעלם ועד מלא ושוב נעלם, לה אנו קוראים חודש, ותופעות של עונות השנה החוזרות על עצמן, לה אנו קוראים שנה. מכל אלו ביחד אפשר לייצר לוח שנה. לוח שבו יכולים להיות תאריכים שחוזרים על עצמם, והם בעלי משמעות משל עצמם, משמעות שאינה אפשרית ברצף לינארי. ללוח העברי היסטוריה ארוכה מאז פרשת בא והוא עבר שינויים רבים עד שהפך מלוח המבוסס על ראייה וחשבון אפשרות ראיית הירח, ללוח מחושב על בסיס מולד הירח. בלוח מחושב זה וכלליו עוסק ספרם של מרצבך ורביב החוקרים את התחום כבר שנים רבות, ותורמים בצורות רבות להפצת ידע בנושא. בשנים האחרונות ההתעניינות בתחום הולכת וגוברת ורבים מבקשים ללומדו לעומק וספר זה נועד לסייע בידם. את הסקירה נלווה בתמונות שמש וירח שצילמתי במהלך השנים. עובדה מפתיעה בלוח העברי היא שכלליו פשוטים מאד, אפשר להעמידם על שבעה בלבד וללמוד את השימוש בהם תוך שעות בודדות. אולם הבנה מעמיקה יותר של הכללים, של מה עומד מאחוריהם, גם מבחינה מתמטית וגם מבחינה אסטרונומית, היא עניין מורכב בהרבה, הדורש זמן ויגיעה. חלקו הראשון של הספר הוא פרק…

הסקירה הופיעה לראשונה במוסף שבת במדבר בעיתון מקור ראשון במדור ספרים בעריכת ד”ר שמואל פאוסט ומובאת כאן בשינויים קלים המשימה שלקחתי על עצמי בבואי לכתוב סקירה על ספרו של ד”ר אורי אהרון היא מאתגרת. כיצד אפשר לכתוב סקירה על ספר שאת רובו איני יודע לקרוא? גם לו ידעתי לקרוא תווים, בהם כתוב רוב רובו של הספר, הרי שלכאורה ניתן לסכמו במשפט האחד המופיע על הכריכה: ‘אנתולוגיה של שבעים ואחד ניגונים ל”שיר המעלות” ‘. אך מאחר וגישתי היא שמאמר סקירה על ספר חייב לספק תובנות נוספות על עניינים היוצאים מהספר ולא להיות תקציר מורחב של עלילתו אעשה את המאמץ ואנסה להסביר מדוע לספר זה חשיבות רבה בעיני, אתאר את החוויות והרגשות שהוא מעורר בי לי ואדון גם במנהגים ישנים ודרכים לשמרם. אך לא מזמן חגגנו את חג הפסח ואבקש מכם הקוראים לחשוב, מה הרגע בו אתם הכי מרגישים את פסח בליל הסדר? אולי כבר בבית הכנסת בהלל, או בקידוש, בשירת מה נשתנה, באכילת המצה והמרור? כל אלו הם רגעים משמעותיים בערב, אבל איכשהו, אצלנו במשפחה ההבנה וההכרה שאנחנו ממש כבר בפסח מגיעה רק בשלב מאוחר הרבה יותר. אמירת ההגדה הסתיימה, הארוחה תמה, ואכלנו את האפיקומן על השובע. שעת חצות קרבה, אך הסדר עוד רחוק מסיום ואנו עוברים לסימן ברך ופוצחים בשירת…

ספרו של עומר ברטוב הוא מהחשובים שקראתי בנושא חקר השואה בשנים האחרונות ומבין אלו שמכילים תובנות והסברים ומאפשרים ללהגיע להבנה, ולו חלקית, ולא רק לדעת ולקבל מידע. גדולתו הראשונית היא שהוא עדיין מנסה להסתכל על מכלול כלשהו ואינו מהווה סיפור פרטי, וכמו כן בהתמקדותו במבצעי הפשעים ובקורבנות. בעידן בו, כפי שכתב אלווין רוזלנפד בספרו המופתי “קץ השואה“, יש התמקדות בסיפורי מצילים וניצולים. מעבר לכך ספרות השואה עברה לתחום הפופוליסטי. רבו ספרים על הנושא שלקחו גרעין סיפור ויצרו ממנו בדיה הגובלת ואף עוברת למחוזות הקיטש. אני עדיין מתפלא איך דבר כזה ייתכן אבל זו עובדה קיימת שבשלה יש להעריך עוד יותר, כתיבה אקדמאית רהוטה וברורה, שווה לכל נפש מתעניינת. ציינתי מכלול, כי אכן אין אפשרות להקיף את כלל השואה. הספר עוסק בעיירה בוצ’אץ’, שמוכרת בעיקר או אולי אפילו רק, כעיר הולדתו של עגנון, שגם כתב עליה יצירת ענק שמעולם לא השלים (עיר ומלואה), והעניין של ברטוב בעיירה קטנה זו נובע מסיבות משפחתיות, אימו היא ילידת העיירה. איפה היא בוצ’אץ’? שאלה זו בה פותח הספר היא שאלת מפתח והתשובה עליה מהווה את ההתחלה של ההבנה של השואה בכל אוקראינה ופולין בכלל ובגליציה כפרט. בוצ’אץ’ והאיזור כולו עברו ידיים פעם אחר פעם כאשר התושבים, חלקם פולנים, חלקם רותניים (אוקראיניים) וחלקם יהודים נשארים במקומם….