ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספרו של הרב יוני רוזנצוייג הוא ספר שאלות ותשובות הלכתיות העוסק בבריאות הנפש ומיוד בראש ובראשונה לסובלים ממחלות אלו. כבר בתחילת הספר, ניתן לראות שכיום, ברוח התקופה המעודנת, מכונים אנשים אלו מתמודדי נפש. מאחר וסקירה זו נכתבת בדיוק בימים בהם מתנהל משפט מכוער ביותר, שעוסק בשאלה האם הכינוי “חולה נפש” הוא דיבה וקללה, יש בהחלט מקום לשינוי זה. הסטיגמה גם ככה קשה, והיא רק מחריפה את המחלה ואת ההתמודדות. ספר זה הוא צעד חשוב בתיקון. לכאורה הרב יוני לא מחדש דבר. מקרים של מחלות נפש אפשר למצוא כבר בתנ”ך: נוח היה בדיכאון והתרופה היחידה עבורו הייתה להשתכר. כך גם לוט. את שאול המלך אחזה מלנכוליה, והפתרון היחידי היה השמעת מוזיקה. מה אתם אומרים? האם דוד ניגן לפני שאול גם בשבת? מי יודע. בכל אופן, זו שאלה נפוצה ביותר, ויש עליה גם תשובה בספר ונגיע אליה בהמשך. גם העיסוק ההלכתי בנושא קיים. המושג לכך בהלכה הוא “שוטה” ויש בתלמוד התייחסויות למקרים רבים, כפי מה שהיה בתקופתם. גם למילה שוטה סטיגמות שליליות ולא נכונות, כאילו מדובר בטיפש או אידיוט, אבל זה לא כך, מדובר במעשים שנראים מנוגדים להיגיון. אין להם דבר עם טיפשות. העיסוק בנושאים אלו נמצא גם בספרות שו”ת והיא מובאת בספר. אבל הספר הוא חידוש גדול. קודם כל, העיסוק בפומבי,…

בספר על קצה הלשון עשרות פרקונים קצרים בנושאים שונים בשפה העברית. שלושת חלקיו העיקריים עוסקים במילים סביב לוח השנה, מילים ותולדותיהן, וקשרים בין העברית לשפות קדומות אחרות במרחב הגיאוגרפי. הספר גדוש ומלא כל טוב, ולמרות שפרקיו מחולקים לפי הסדר שמניתי הוא תזזיתי למדי, אם כי בצורה חיננית וחביבה. אמנם, את פרקי לוח השנה אפשר לקרוא כל פעם במועד המתאים, אולם לשאר חלקי הספר נראה כי פתיחה אקראית תהיה האפשרות הנוחה ביותר, מאחר וממילא הנושאים שזורים זה בזה. דרך נוספת היא להשתמש במפתח המילים המפורט בסוף הספר, דרכו ניתן לראות כמו מילים ונושאים נכנסו לספר, ולחפש שם במבחר המילים והשמות. דווקא את שמי שלי, גד, לא מצאתי וחבל. זו הרי מילה עם משמעויות רבות: מזל, צמח, ואפילו כינוי לאל כלשהו ודמיון מסתורי לשמו האנגלי של האל. לא נורא, הרי אין אפשרות לעסוק בכל הנושאים, וצריך להשאיר משהו גם לספרים אחרים. להדגמת נושאי הספר, כמו גם מבנהו נביא בקצרה תיאור של הפרק העוסק בחג השבועות אותו אך חגגנו. עשרה עמודים הוקדשו לחג זה והראשון בהם עוסק במספר שבע. פרקון זה הוא יותר דבר תורה קצר לשבועות מאשר עיסוק בעברית אולם פרקון נוסף המדגיש את ההבדל בין מתן תורה לקבלת התורה, משלב בתוכו את העברית. גם בעמודים הבאים נמצא עניינים כללים של חג…

סיפור העלאת יהודי אתיופיה הוא סיפור מטורף לחלוטין. מכל כיוון שלא תסתכלו עליו. הקיום של קהילה יהודית נידחת, מבודדת וותיקה מאד, ששומרת על יהדותה אלפי שנים וזוכה לשוב לחיק העם. זה הכיוון הגאולי, שגם בו יש לעסוק הרבה, אולם ספרנו עוסק בצד אחר של הנסתרות, פעילות המוסד להעלאת היהודים. העלאת הקהילה במבצע שלמה בשנת 1991 מוכרת יותר, אולם גם לפניה הייתה שפע של פעילות סודית ומסוכנת שעדיין יש דברים רבים שאי אפשר לספר עליה, אך מה שכן מופיע בספר זה של רפי ברג. תחילת הספר סוקר את ההיסטוריה של הקהילה עד שהתקבלה החלטה, גם מסיבות פוליטיות וגם מסיבות שהסיכון לקהילה גבר, להעלות ככל שאפשר מבני הקהילה לישראל. ליהודי אתיופיה עצמם זה היה חלום שהם חלמו עליו במשך מאות שנים אולם בסוף שנות השבעים הוא היה קשה עד בלתי אפשרי להגשמה. המהלכים החשאיים מול אתיופיה נחשפו ונפסקו באחת. אתיופיה, כאז כן היום, הייתה שקועה במלחמות פנימיות וסכסוכי אזרחים ושבטים (אריתריאה לא הייתה קיימת אז), וגם הממשל בסודן היה עוין לישראל (דרום סודן לא הייתה קיימת). ובכל זאת, חיבורים כלשהם, ואיש אמיץ אחד שהצליח לברוח מאתיופיה ולחצות את הגבול לסודן, פרדה אקלום, פתח את השער לאלפים. מכתב שלו הגיע למוסד וסוכן המוסד דניאל לימור, ולמעשה אפשר לומר שכל המבצע הענק הזה רשום…

לעשות מה שאפשר ומה שצריך. זה מה שעשתה סלמה ולמן, שכמו רבים אחרים יהדותה הייתה רק פרט ביוגרפי כמעט חסר חשיבות עבורה ולאחר הכיבוש הנאצי, נהיה הפרט היחיד החשוב. מזל, מקריות או השגחה, לא משנה איך תקראו לזה, אך סלמה הצליחה לחמוק מגירוש ובסופו של דבר הצליחה להסתיר את מוצאה היהודי ולהצטרף למחתרת. לא מדובר בפעולות של לחימה בנשק. המחתרת ההולנדית, כך לפי הספר, דגלה במאבק ללא נשק. אולי מתוך סלידה מאלימות, אולי מחשש כלפי פעולות נקמה באזרחים, או משילוב של השניים. אבל גם פעולות אחרות, העברת הודעות, סיוע בהסתרת יהודים אחרים, זיוף תעודות ופעולות אחרות שכל אחת מהן גררה עונש מוות. גם כאשר נתפסה, היא נאסרה כאסירה פוליטית ולא אסירה יהודית והמשיכה להצליח בהסתרת זהותה. גם כך התנאים במחנה ראוונסבריק היו כאלו שקשה לשרוד בהם והמוות עמד על הסף. מאפיין מעניין של הספר הוא גילה של הכותבת שמתקרב לגיל מאה ואת הספר היא כתבה לאור בקשת אחייניה לשמר את סיפורה, כתיבה שלקחה שנים לא מעטות עד שהספר יצא (במקור האנגלי וההולנדי) בשנת 2020. נקודה זו היא גם החולשה המסוימת של הספר, שניכר עליו כי הוא יותר תמלול של עדות או כתיבת זכרונות אישית מאשר סיפור. כתוצאה מכך, חלק מהפרקים, אלו שלפני המלחמה ואחריה יעניינו בני משפחה ופחות רלוונטיים לספר…

מסמכים ישנים שמתגלים פתאום, או שהחליטו להתייחס אליהם מובילים לגילויים מרתקים. כיהודים, אנו רגילים לכך ועשרות סיפורי חיים נחשפו כך בשנים האחרונות (הנה המחקר המשפחתי שלנו – ראו במאמר כאן גרו הבירים). אולם פחות אופייני לקרוא מחקר כזה על גרמני כלשהו. המסמכים מתגלים אולם לרוב אין לצאצאים עניין רב בהם. הסיבות מובנות. יצא לי כמה פעמים לשאול גרמנים ואוסטרים מה סבא שלהם עשה בזמן המלחמה, התשובה המקובלת היא “לחם במזרח” ללא פירוט יתר. יש תיבות פנדורה שלא רוצים לפתוח. ייחודו של ספר זה הוא בפתיחת תיבה כזו, של גרמני-נאצי רגיל לחלוטין, רוברט גרייזינגר. כורסה שנקנתה בפראג מצאה את דרכה לאמסטרדם ובחידוש הריפוד בשנת 2011 נמצאו בה מסמכים רבים, לאחר כעשר שנים יצא ספר זה המשלב גם את סיפור המחקר עצמו והתקדמותו וגם את קורות חיי גרייזינגר בעל המסמכים. גרייזינגר אינו נאצי בכיר אבל גם לא כזה שהתנגד למשטר. להיפך הוא נהנה ממנו ושאף לנצלו להתקדמותו האישית. הוא דומה למיליונים אחרים. אין זה סוד, שרק מיעט שבמיעוט מהפושעים הנאציים קיבלו את עונשם, ומיעוטם נתבעו לתת עונש כלשהו. גרייזינגר מצא את מותו בסיום המלחמה בפראג, כחלק מהנקמה שביצעו הצ’כים, אולם רבים אחרים, דומים לו במעשיהם ובפעולותיהם, המשיכו את חייהם באין מפריע. דניאל לי, שקיבל לידיו את המסמכים יצא במסע חיפוש, ואיתר את…

אנחנו קוראים ושומעים לא מעט דעות פסימיות לגבי גורל העולם. לפעמים נדמה לנו שזה בצדק. מצד אחד, משבר אקלים, בעיות הגירה קשות, טרור עולמי מתחזק, ונכון לשעת כתיבת שורות אלו, מלחמה קשה באוקראינה. מצד שני, העולם נהיה שטוח, תוחלת החיים עולה, מדינות ממשיכות להתפתח, שכבות חדשות של מעמד ביניים צומחות בדרום מזרח אסייה וגם באפריקה. נשאלת השאלה, לאיזה כיוון הולך העולם? טוב יותר או גרוע יותר. התשובה היהודית לנושא היא ברורה, העולם תמיד מתקדם קדימה, אך מפעם לפעם יש ירידות חמורות. לדעה זו מצטרף הנס רוסלינג בספרו “עובדתיות” ועיקרו הוא שרובנו לא ממש מכירים את העולם ואת תושביו. ברובנו הוא מתכוון לרוב למדינות המערב המפותחות, ובכללן ישראל. מדינות אלו הן כשביעית מאוכלוסיית העולם והמושג שלהן לגבי כל היתר, קלוש למדי. מצב העולם לשם הדגמה הספר מתחיל בכמה שאלות הנוגעות למצב העולם, שאלות שהנתונים אליהם זמינים בקלות: מה אחוז הבנות המסיימות בית ספר יסודי, איזה אחוז מאוכלוסיית העולם חי בעוני, כמה מהילדים בעולם מקבלים חיסונים. עשרות פעמים נשאלו שאלות אלו והתוצאות מביכות למדי, פחותות בהרבה מאשר ניחוש אקראי, מה שמראה הטייה עצומה בחשיבה. התחילו את הספר בכך שתקחו את המבחן וראו מה אם חושבים. בכל אופן, הנתונים מראים שהעולם משתפר, ולצורך כך מחלק רוסלינג את המדינות לארבע קבוצות ממדינות נחשלות לגמרי…

יחסי ישראל-ארה”ב ידעו עליות ומורדות אולם היה נדמה שלפחות בעבר יהודי ארה”ב תמכו בישראל. כיום לא ניתן להתעלם מהקרע רק הולך ומתרחב, בין יהודי ישראל לבין יהודי ארצות הברית ובקרע זו עוסק ספרו של דניאל גורדיס. לפני שנתחיל את הדיון בספר כדאי להדגיש שהקרע אינו עם כלל יהדות ארצות הברית, ולשמעשה יש יותר מקרע אחד וכל קרע וסיבתו הוא. הציבור החרדי קיצוני התנגד למדינה ולציונות מזה שנים, ושם לא נראה שיש בכלל אפשרות לקשר כלשהו וגם הספר אינו עוסק בהם. הציבור האורתודוכסי הרגיל מחוייב עמוקות ומזדהה כמעט לחלוטין עם מדינת ישראל. הם אלו שצועדים בכל יום העצמאות עם עשרות דגלי ישראל בשדרה החמישית בניו יורק ובמקומות נוספים. עם ציבור זה אין קרע כלל אך חלקם באוכלוסייה היהודית הוא קטן למדי. יש חלקים אחרים שהם יחסית אדישים לנושא וגם איתם אין קרע אך אין גם יחסי קירבה מיוחדים. הקרע המשמעותי הוא עם שתי קבוצות נפרדות אולם כאלו שיש ביניהן חפיפה מסוימת. הקבוצה הראשונה היא יהודי השמאל בארה”ב. גם שם מדובר בעיקר בקצה הפרוגרסיבי, לרוב צעירים, שהם כבר בפירוש אנטי-ישראליים כמעט לגמרי. הקבוצה השנייה הן הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות שלהן דרישות משלהן ותרעומת על היחס שהן זוכות אליו ממדינת ישראל. בספר לפעמים דנים בפערים אלו בנפרד ולפעמים כמיקשה, אולם ישנם הבדלים. בעוד שנראה…

קרקע חרושה מגילת אסתר היא קרקע חרושה בפירושים וביאורים עליה. לאורך השנים נכתבו מאות כאלו ונראה שדנו בה מכל כיוון וזווית אפשריים. נזכיר רק כמה ספרים מהשנים האחרונות  “אסתר – מגילת סתרים” מאת הרב יונתן גרוסמן (מגיד 2013) מציע ניתוח ספרותי דקדקני של המגילה. הספר “אסתר קריאה במגילה” מאת הרב בנימין לאו (ידיעת ספרים 2011) ולהבדיל “מאחורי המסכה” מאת ד”ר תמר עילם גינדין (הוצאת זרש 2015) מתמקדים בצד ההיסטורי-ריאלי בסיפור, ואילו הספר “אם לעת כזאת” מאת הרב דוד סילבר בשיתוף בן ציון עובדיה (מגיד 2017) מחפש הקשרים ודמיון בין המגילה לספרי תנ”ך אחרים. גם מדרש אסתר רבה זכה למהדורה מדעית (פרופסור יוסף תבורי וד”ר ארנון עצמון, הוצאת שכטר 2015). בהתחשב בהיצע, נראה שמשימתו של הרב לונדין וכתיבת פירוש חדש הם משימה קשה, ואמנם תמיד יש מה לחדש, אולם לעשות משהו חדש לגמרי כפי שהשורה הראשונה מגב הספר מבטיחה הוא עניין סבוך יותר. אפשר לומר שהרב לונדין לקח “הימור” מסוים ובחר לכתוב את פירושו למגילה על דרך הרמז בלבד. בעבר נכתבו פירושים רבים יותר על דרך הרמז והסוד, אולם כיום רובם לא מוכרים לציבור והרב לונדין מציין שהרעיון לכתיבת הפירוש הגיע אליו לאחר לימוד כתבי הרב משה דוד וואלי (1697-1776) שאף הם זכו לצאת לאור בדפוס לראשונה לפני כשלושים שנה. נראה…

האסופה “נוסח עברי” מביאה מבחר מגוון של שירים מתורגמים בידי צור ארליך שטרם קובצו בספר משלהם. יש לקורא השירה, בפרט לזה המתחיל, יתרון באסופת שירים, לעומת ספר המוקדש כולו למשורר אחד, בכך שמישהו כבר ביצע עבורו את מלאכת הבחירה והחליט שאלו שירים הראויים שיבואו לפניו וראוי גם להשקיע את המאמץ בתרגומם. בנוסף, האסופה מאפשרת מיגוון של שירים ומשוררים ממקומות ותקופות שונים. את ההפתעה הראשונה חוויתי כבר בכותרת של ההקדמה – “סוד העיבור”. בדיוק בזמן הקריאה עסקתי רבות בסוגיית “סוד העיבור” במסגרת הלימוד של הדף היומי במסכת ראש השנה. מה לביטוי זה המייצג את סודות עיבור החודשים ולוח השנה העברי לשירה? התשובה התבררה מיד, שכן במונח עיבור התייחס ארליך לתהליך אותו עובר שיר במהלך התרגום עד שהוא נהיה שיר בעברית. דבר מדגים את יכולתה של השירה והמתרגם לקחת ביטויים ולצקת לתוכם משמעות חדשה. מאחר ומדובר באחת הסוגיות הסבוכות בש”ס מצלח ארליך, בנוסף למשחק המילים, להעביר לקורא עד כמה עניין התרגום הוא מסובך ואת זאת לעשות עוד בכותרת של ההקדמה לפני שקראנו ממנה ולו מילה אחת. ההקדמה עזרה לי לרבות להבין את תהליך התרגום וגם הקלה עלי את עבודת הביקורת, שכן ארליך מפרט מה בדיוק מטרתו וכן את השיטות להשגת מטרה זו ולי לא נותר אלא לבדוק זאת בספר עצמו. למעשה ארליך…

סידור התפילה הוא אחד מספרי היסוד ביהדות. אלפי מהדורות סידורים הודפסו, בנוסחים שונים, עם פירושים שונים ומגמות שונות, אולם ספרים המתמקדים בהסברים על התפילות השונות ואינם חלק מהסידור עצמו יש פחות, וספר זה מאת שלמה ברק, משלים את החוסר. בתחילת הספר פרקי מבוא על התפילה והתפתחותה ואחר כך פירושים והסברים לתפילות לפי סדר התפילה: תפילות החול , קראית התורה וההפטרה, ותפילות שבת ומועדים. הניסיון לכלל בכרך אחד את כל התפילות גורם בהכרח ליצירת ספר עבה, וגם הטקסט עצמו מודפס בקופן מעט קטן וצפוף. אולם לרוב, בכל נושא יש רק מספר מועט של דפים, ובהם תמצות של העניינים העיקריים. יוצאת דופן מבחינה זו היא תפילת העמידה, שמפאת מרכזיותה, היא הרי עיקר התפילה, מוקדשים לה כמאה עמודים. לצורך הדוגמה נתאר את הפרק העוסק בתפילת הסיום – עלינו לשבח. לאחר תיאור קצר של התפילה עוסק ברק בעניינים שונים בתפילה זו ונתמקד בקצרה בכמה מהם. מתי חוברה התפילה – ברק מדייק מהנוסח שהתפילה כנראה חוברה עוד בימי בית שני ובכך היא מוקדמת למדי, ומביא את הפירושים שהתפילה אפילו מוקדמת יותר ומיוחסת ליהושע בן נון דרך רמזים שונים, אולם דווקא רמז שהכרתי אני המייחס את חלקה השני לעכן (“על כן נקווה…” – ר”ת עכן) אינו מובא. מקומה של התפילה – התפילה במקורה היא תפילה לסדר…