ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספר חדש בסדרת התרגומים המחודשת לספרי התעלומה של אגתה כריסטי והפעם דוד ריצ’רד הערירי ששכל את בנו יחידו מת ומשאיר ירושה ענקית. שום דבר לא נראה חשוד אולם הערה כלשהי גורמת לתהייה האם מישהו מהיורשים רצה “לזרז” את הטבע? מעבר לכך, כל מילה נוספת (כולל הכיתוב בגב הספר שהפעם אשמיט מהסקירה) תהיה מיותרת ובכל זאת בלי ספויילרים יש בסקירה זו רמז או שניים. בספריה של כריסטי לכל משפט יש חשיבות. בספרים עומס פרטים ורובם חסרי משמעות ורק מהווים הסוואה למשפט או שניים שפותרים את כל התעלומה, משפטים שכמובן מפספסים במהלך הקריאה, אולם בסיומה יש להודות כי הם היו שם כל הזמן. לכו תמצאו מחט בערמת שחת, ושיטה זו של העמסת מידע להסוואת המידע הערכי פועלת היטב גם בימינו. למעשה אחד מספריה הקודמים של כריסטי עוסק בעצמו בכך. כרגיל החקירה תקועה ופונים לפוארו הקשיש, אלא שהפעם פוארו לא מנהל ממש חקירה אלא פועל על בסיס אינטואיציה ומחכה לראות כיצד יתפתחו הדברים ומי יכשל בלשונו. מבחינה זו הספר מעט שונה מספרים אחרים וגם כקורא, שמתי לב להטעיות מרובות, וגם לכמה נתונים שהיו חשובים ומשמעותיים, אולם הייתי צריך לחכות לגראנד פינאלה הקבוע בו פוארו אוסף את כולם, מספר את מה שהוא חושב, עם או בלי הוכחות, והפושע בצורה שקצת פחות משכנעת בימינו, מתוודה…

יערה קסטל מצליחה להדוף תוקף שפורץ לביתו תוך שהוא מאיים עליה ומנסה לאנוס אותו. ההדיפה מתבררת כמוצלחת יותר מדי כך שהתוקף נהרג, ויער המוצאת את עצמה בתסבוכת רצינית, שכן לא רק שהיא יודעת מי התוקף, אלא שהוא מקושר למשפחה שידיה רב לה בעולמות העליונים וגם בתחתונים, מה שהופך את חייה של יערה להיות נתונים בסכנה. העלילה נעה במהירות עצומה, כאשר דווקא כמה דמויות לא צפויות באות לעזור ליערה, אבל הקורא לא יודע אם ועד כמה הוא יכול לסמוך עליהן, ואחת מהן מספרת בהרחבה את סיפורה האישי, מימי מלחמת העולם השנייה, ובכך מבלבל את יערה עוד יותר. מחשש ספויילרים אין אפשרות לפרט יותר מדי, אבל מראש נעיר שהעלילה, לא מאד הגיונית וסבירה, אפילו בעולם המותחנים המהירים והקצביים. מאחר וזהו ספרה המי יודע כמה של קראוס-ויינר, נראה שיש קהל מספיק גדול שזה כלל לא מפריע לו , אז גם לי זה לא הפריע. הספר קריא מאד, הדפים עפים בקצב מהיר והוא אינו ארוך במיוחד, כך שיספק לקוראים כמה שעות של הנאה. עיקרו של הספר מתרחש במהירות תוך ימים בודדים ומשאיר ליערה כמה דילמות לא פשוטות. בנקודה זו היה אפשר לסיים את הספר ולהשאיר סוף פתוח לגבי הדילמות, וגם לגבי סיפור האהבה שנרקם בינתיים ולא ממש התממש אבל קראוס-ויינר חוסכת זאת מהקורא ובפרקים…

עשרה אנשים מקבלים הוראות להיעלם, כאשר חברת תוכנה שהחוברת – CIA ופחות או יותר שולטת על כל מאגרי המידע בעולם מנסה לחפש אותם. מי שלא יתגלה במשך חודש, יקבל פרס כספי עצום, אבל לא הרבה תהילה שכן כל פרטי הניסוי צריכים להישמר בסוד. עד כאן נשמע כמו עוד גרסה של הספר משחקי הרעב, בעצמו גרסה של ספרים ישנים מאד של סטיבן קינג, אולם לפחות גרסה בה אף אחד לא אמור למות, והחיים שלך אינם הפרס הגדול. בכל אופן זה המצב, עד שהעסק מתחיל להשתבש. מתוך עשרת המטרות, אחת נראית קלה במיוחד, ספרנית בספרייה של בוסטון, שעושה כבר בהתחלה המון טעויות אבל איכשהו חומקת. לא יכול להיות שהכל מזל, והשאלה איך דווקא היא מצליחה, ומה בכלל המטרה שלה, כי הכסף אינו העניין היחידי, יתבררו רק בהמשך. גם מנהל הניסוי, יאבד את שפיותו ככל שהוא לא מצליח לאתר אותה, והעניינים יהיו מהר מאד אישיים ויתחילו לצאת משליטה. לפחות בספר זה, המכונות עצמן רק נותנות מידע ועדיין לא לוקחות החלטות בעצמן, נושא שגם הוא נהיה נפוץ בספרים ובסרטים. על הדרך, נלמד שאין לנו אפשרות להתחבא, אולי לא עכשיו אבל העתיד הולך לשם. אנחנו מצולמים בכל מקום, תוכנות זיהוי פנים יזהו אותנו, את צורת ההליכה שלנו, כל טלפון נייד בסביבה יכול להיות מיקרופון שמקליט…

לאייברי מייסון יש סיפור מהעבר שצריך לסגור איתו, אחרת אי אפשר להתקדם בחיים. אמנם הקריירה בנסיקה, מנחת תוכנית תחקירים עם רייטינג גבוה, אבל הזוגיות ברצפה ואפילו נמוך יותר, כי איך אפשר לבנות מערכת יחסים לטווח ארוך שמתחילה עם שקרים? גם וולט ג’נקינס לא מצליח לפתור את עברו כמה שנים. קרה מה שקרה וקריירה ב-FBI נקטעה לטובת מעין גלות מרצון בג’מייקה. בלי שום קשר, מעבדת זיהוי מצליחה לזהות שרידים של אחת מקורבנות פיגוע התאומים, ומייסון מזהה שם הזדמנות לסיפור חביב ומגלה לפתע סיפור בקנה מידה שונה לחלוטין, שכן הקורבן כמעט והואשם ברצח לפני הפיגוע, ומאז התיק נשכח מהלב. מייסון מזהה את ההזדמנות, אבל היא לא היחידה שמזהה שם הזדמנויות וכך מתחיל מחול בו מייסון וג’נקינס מנסים למצוא את האמת אבל כל אחד מהם מנסה לעשות עוד כמה דברים. הקצב גבוה, ויש פיתולים רבים בעלילה ולפחות שלושה טוויסטים משמעותיים שמשנים את כל מה שחשבנו קודם. כאזהרת טריגר אומר שיש קצת תיאורים גראפיים של הרצח שקדם לו מין ביזארי. ניסיתי להתעלם מכך ככל האפשר, ממילא אין בכך תרומה לעלילה ולפחות במקרה הזה יש לתמוה מדוע הסופר ראה צורך בכך. הספר היה שומר על אותה רמת מתח ואיכות גם בלי זה, כך שאם אינכם רגישים במיוחד לנושאים אלו , תוכלו להנות ממותחן מרתק ומהיר….

לב שחור כמו דיו (להלן לשכ”ד) הוא הספר השישי בסדרת ספרי הבלש של ג.ק. רולינג, תחת שם העט רוברט גלבריית. אמנם לפי אורכו הוא גם הספר השביעי והשמיני ואפילו התשיעי, שכן הוא מחזיק לא פחות מ-960 עמודים בגופן קטנטן. אני בספק אם ספר כזה היה מתאפשר לכותבת קצת פחות מפורסמת, אולם נראה לי שרולינג יודעת שיש קהל מעריצים לסדרה שלא יהיה אכפת להם בכלל מהאורך, אלא ההיפך. מי שלא מכירים כלל את הסדרה יכולים להתחיל ישר עם ספר זה ולהכיר את הדמיות המרכזיות תוך כדי העלילה. יש התייחסות להיסטוריה שלהם, אולם היא אינה קריטית להנאה מהספר. בספר זה רובין אלקוט היא כבר שותפה במשרד החקירות של קורמורן סטרייק. הספר נפתח בשני השותפים היוצאים לחגוג את יום ההולדת של רובין וכנראה לראשונה בסדרה (עכשיו שאין יחסי עובד ומעביד) נהיה גם מתח מיני ביניהם, שנזרק מיד הצידה כי לשניהם ברור שזה לא יוביל לשום מקום טוב. לאחר מכן מותנעת העלילה. למשרד מגיעה אדי לדוול, יוצרת סדרת הרשת לשכ”ד. סדרת אנימציה מקאברית ומשונה למדי המתרחשת בבית קברות שהצליחה מעבר למצופה. אדי ומבקשת עזרה אך רובין לא מקבלת אותה כלקוחה עקב חוסר התאמת החקירה הנדרשת לאופי המשרד. אולם לאחר כמה זמן אדי נרצחת וכך הם מוצאים את עצמם מעורבים בחקירה, ירצו או לא. החקירה…

טוב, זה כבר טקס קבוע. מגיע הספר הטרי בסדרת התרגומים המחודשת לאגתה כריסטי, אני מפנה את כל הספרים מהשולחן, ומתפנה לספר החדש בעיון רב, תוך הבטחה לעצמי שהפעם אקפיד לקרוא בזהירות, אשים לב לכל רמז והטעייה ואצליח לעלות על הרוצח, רק בשביל לגלות ששוב כריסטי הביסה אותי לחלוטין. ואמנם הצלחתי לזהות כמה הטעיות וכמה רמזים חשובים והיו חשדות מבוססים, אולם לכדי פיענוח מלא של התעלומה, נו, בשביל זה מחכים לפוארו ושיחת הסיכום המסורתית שלו. ניתוח לאחור של הקריאה שלי הוביל למסקנה שהאשמה נעוצה אולי בכך שלאחר שאני אכן מתחיל לקרוא בהקפדה יותר, אני מתישהו מתמסר לסיפור ונותן לו להוביל אותי, ולמעשה מפסיק את הקריאה הביקורתית. נראה שעל כך כריסטי בונה בהכירה את אופי הקריאה ואולי אפילו מפזרת את רמזיה והטעיותיה בהתאם. תמיד אפשר לטעון שהקורא נכשל כי לבלש יש יותר מידע ממנו, זה יהיה כמעט תמיד נכון בספרי שרלוק הולמס, וגם אצל כריסטי עצמה יש דוגמאות מעין אלו, אולם בספר זה הדבר אינו ייתכן. פוארו מתבקש לחקור תעלומה מלפני 16 שנה. בניגוד לאירועים שהוא במקרה נוכח בהם, וכך יכול לראות דמות כלשהי ולזהותה בלי שהקורא ידע על כך, או במהלך הליכה להבחין באיזה פרט, הפעם זה בלתי אפשרי. המידע כולו מגיע מסדרה של ראיונות ועדויות כתובות ולכן אין לפוארו שום…

לאחר תרגום הספר “לא עסק לאישה” מאת הסופרת פ”ד ג’יימס, תורגם ספר נוסף פרי עטה וכזה שעסוק בגיבור הראשי שלה הרב פקד אדם דלגליש. ג’יימס פרסמה את ספריה תחת ראשי התיבות של שמה בעיקר על מנת לטשטש את העבודה שאשה כתבה את הספרים, למרות שלאחר כמה עשורים בהם ספריה של אגתה כריסטי זכו להצלחה רבה, קשה לי להבין, מדוע היה בכך עניין. בספר, דלגליש הוא כבר בדרגת תת ניצב, ומשכך הנחתי שהספר הוא מהאחרונים בסדרה, אולם הוא יחסית בין הראשונים, ואולי הדרגה המתאימה יותר, אם ננסה להקביל לסולם הדרגות המקובלת במשטרת ישראל, תהיה דווקא סגן ניצב, אולם לאחר בחינה של סולם הדרגות במשטרת אנגליה, לא הגעתי למסקנה ברורה בנושא וממילא הדבר אינו חשוב במיוחד. בית נייטינגייל שוכן בבית החולים על שם ג’ון קרפנדר לא הרחק מלונדון, ובו מתלמדות האחיות. ביום בו מגיעה אחות בכירה ממערכת הבריאות לבצע ביקורת על תהליך ההכשרה, קורית תאונה מצערת במיוחד, והאחות שנבחרה לשמש כפציינט המדומה בהדגמה של הכנסת צינור להזנה דרך הגרון, מתה במהלך ההדגמה. מתברר שבקבוק החלב ששימש להדגמה הכיל, לא עלינו, ליזול, חומר קוראסיבי. אמנם כל הנוכחים רוצים לקטלג את האירוע כתאונה , אולם מקרה מוות נוסף מערער תאוריה זו למרות שגם אותו מנסים לסווג כתאונה או התאבדות. בכל אופן, שני מקרי מוות…

סוכן על הכוונת הוא מעין המשך לספר “סוכן בברלין“. אין קשר עליליתי אולם מדובר על אותן דמויות שחוזרים לעוד הרפתקאות שלהן. בטרם נצלול נעיר שהספר אמנם מכיל כמה דמיות שוליים שהיו וכמה אירועים שאכן קרו אבל ליבת עלילתו בידיונית לחלוטין. עיקר הספר מתרחש בשנת 1943, רשת “הזאבים” שהכרנו בספר הקודם, נחשפה ברובה ואחרוני סוכניה ששרדו את הגסטאפו מנסים להימלט משטחי הרייך השלישי, אולם חלקם יגלו שהם צריכים לשוב פנימה למשימות נוספות הקשורות למלחמה. מדען יהודי שהגיע לגטו ורשה, מחזיק בידיו תוכניות טכנולוגיות לפיתוח שיכול לאפשר דיוק רב בהרבה להפצצות, והבריטים מנסים להגיע להמצאה זו וגם לבחון אותה. המתח בסיפור נשמר לכל אורכו. מספריו הקודמים של גרליס אחנו יודעים שלא הכל נגמר בסוף טוב, וגם כאן לאחר הצלחות רבות מגיעה כמות זהה של כישלונות. חלק ההצלחות והכישלונות נראים שרירותיים לחלוטין ותלויים במזל בלבד. לפעמים דברים תוכננו היטב אך משתבשים בגלל שטות ולפעמים דברים שלא תוכננו כמעט כלל, הצליחו. כתיבה מכוונת זו מדגימה היטב את עבודת הסוכנים שאכן מנסים לתכן כפי יכולתם, אולם לא יכולים לצפות כל אירוע וכל שיבוש, ומצד שני לפעמים נדרשים לצאת למשימה בלי תוכניות מוגדרות עד הסוף תוך הסתמכות על יכולות אלתור ובעיקר הרבה תקווה שיצליחו. לפחות במקרה זה, לקורא ברור די מההתחלה כי אותה המצאה טכנולוגית שתהפוך…

הספר ציידת היתומים מתרחש .על רקע השפעת הספרדית, מלחמת העולם הראשונה, כאוס כללי ברחובות ושנאה גלויה כלפי זרים באשר הם. חייה של פיה שהיגרה עם הוריה בגיל ארבע מגרמניה היו די מסודרים. אמנם בצמצום ובעוני אבל היה את כל מה שצריך. תוך פרק זמן קצר, אביה מתגייס למלחמה, על מנת להוכיח את הפטריוטיות שלו למודלתו החדשה, ואמה מתה מהשפעת הספרדית. פיה חייבת לחפש מזון לאחיה התאומים, בני ארבעה חודשים בסך הכל, ושכנה חטטנית, ברניס, פשוט גונבת לה את האחים. כמו בספר של דיקנס פיה מתגלגלת לבית יתומים, ששם אף אחד לא מוכן לשמוע על שום תאומים, אולם פיה לא מתייאשת בדרך למציאת משפחתה. הפרקים עוברים מדמות לדמות. הדמות של פיה כמובן מעוררת אהדה מוחלטת. נערה צעירה עם מחויבות עצומה למשפחתה הנקלעת למצב בלתי אפשרי, פועלת כפי הבנתה ומאשימה את עצמה ללא הפסק בתוצאות שלא בטוח שהיו שונות אם הייתה פועלת אחרת. גם מתוך בית היתומים היא מנסה למצוא רמזים לאחיה, אולם כל מה שהיא מנסה לעשות נתקע בקירות והיא אפילו סופגת עונשים.הדמות של ברניז נראית לי מוגזמת. בספר עצמו היא מתוארת בתור נוצרייה אדוקה, מה שלא מפריע לה לחשוב מחשבות לא ממש נוצריות, כהגדרתה היא, ואז לבצע פשעים מכל הסוגים. מדמות שספגה בעצמה אובדן ומחפשת פיצוי כלשהו, דמות שעוד יכולה…

קצת קשה לקרוא ספר המשך כמעט עשרים שנה לאחר שראת את הספר הראשון. חוץ מהשם, ובאופן כללי שנהנתי ממנו לא זכרתי כלום וכך נכנסתי לקריאת ספר זה. לכן נמליץ למי שטרם קרא את “רציחות נוסח אוקספורד” לגשת קודם לספר הראשון. אמנם אין קשר ישיר בין הספרים, אבל שתי הדמויות הראשיות זהות. גיבור הספר, הלוא הוא הסופר עצמו, שאכן למד באוקספורד ושם את עצמו שם כדמות האמתית היחידה מנסה להשלים את המחקר שלו עבורו קיבל מלגה. אירועי הספר הקודם מתרחשים בשנה הראשונה לשהותו שם, וכעת בשענה השנייה, מתחוללים אירועי הספר, והם כפי שאפשר להבין מהכותרות כוללים כמה מעשי רצח. הרקע הוא חבורת חוקרים של כתיב לואיס קרול, כאשר דווקא הצעירה ביותר מביניהם, קריסטן שהיא עדיין סטודנטית טוענת שגילתה תגלית חשובה, “כזו שמשנה את הכל”, אבל היא לא רוצה לתת שום מידע מחשש שהקרדיט האקדמאי לגילוי לא יגיע אליה. בנקודה זו הספר משלב בסיפור את הרקע האמתי פחות או יותר לטובת הקורא שלא יודע על קרול הרבה מעבר לכך שכתיב את “אליס בארץ הפלאות” והמשכו. קרול, או בשמו האמתי צ’רלס דודג’סון כתב יומנים רבים, אולם חלקם נעלמו. כנראה בידי בני משפחה שחששו לשמו הטוב. מה שמו הטוב, ובכן, קשריו של גבר צעיר עם ילדות קטנות, הוא משהו שבימינו הדעת אינה יכולה לסבול…