ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

בתור חובב נלהב של סדרת פנדורין (אם אתם לא מכירים, עזבו את הסקירה הזו ולכו ישר לעזאזל), שמחתי מאד על צאתו של הספר ה-12 בסדרה ושמו הציטוט הנודע של שייקספיר. תמונת הכריכה מציגה תיאטרון ואנחנו כבר יודעים בערך למה לצפות. אם בכרכי הסדרה הראשונים עקבנו אחר התקדמותו של פנדורין בסולם הדרגות האזרחי, כאשר היה לנו ברור שהוא בסופו של דבר יגיע לדרגה הבכירה ביותר, הרי שבערך באמצע הדרך חל מפנה בעלילה. פנדורין נוטש את השירות הציבורי, מסתבך עם הממונים עליו (לא מפתיע) ועובר להרפתקאות פרטיות. גם כרכי הסדרה מאותה נקודה פנו לכיוונים שונים ומשונים, מהעולם החדש ועד ארץ השמש העולה. בתחילת ספרנו, זמן רב עבר מהספר הקודם הכרונולוגי בסדרה ואנו מוצאים את פנדורין מתמודד עם משבר גיל העמידה שנים מעטות לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פנדורין סובל משעמום ועייפות והוא תוהה מה הוא ולמה הוא ומה הוא עושה עם עצמו, ואיך הוא לא משתעמם ועוד כל מיני מחשבות מטופשות כמו שמאסה, משרתו הנאמן בוגד בו. כל אלו באות עקב המחשבה המטופשת ביותר והיא שהוא פתאום, כמו ילד בן 15 עתיר הורמונים, מתאהב, לאחר ששנים לא הרשה זאת לעצמו (ראו עזאזל). וזאת תוך כדי הזמנה לחקירות שונות בתיאטרון נודד עם שם סימבולי ומנהל שאפתני וצוות שחקנים רוחש מזימות אפלות. אנו עוקבים…

לפנינו ספר נוסף בסדרת התרגומים המחודשת לאגתה כריסטי. שמו מתבסס על פסוקים מקהלת ובספר מופיע אחד מהם, על הרעות שנמצאות בכל מקום, ולא תמיד יודעים לזהות את מקורן המדויק.העלילה נפתחת בתיאורו של אי קטן שהפך לאתר נופש ובתיאור קצר של האנשים שהגיעו לנפוש בו וביניהם, הבלש הרקול פוארו. יתר האורחים הם ערבוביה של משפחות עם ילדים, זוגות מבוגרים, אחד מהם עם נערה מתבגרת, זוג צעיר, מייג’ור בדימוס וכומר (דמויות חובה) וכך הלאה. כמובן שלא נראה שיש קשר בין האורחים, אולם פתאום מתברר שכמה מכירים אחרים עוד מהעבר, יש אהבות נסתרות, ויש גם משקעים. חיצי הרוע מכוונים מיד לדמות מסוימות, פאם פטאל, אולם באופן שאינו מפתיע כלל, היא דווקא הנרצחת ומשם מתחיל פתרון התעלומה. המשטרה חוקרת וגם הרקול פוארו מנהל חקירה משלו. כולם נשאלים ומתושאלים, אליביים נבדקים (מעניין מתי יתחיל להיכנס לשימוש נרחב מדע הזיהוי הפלילי בספרי כריסטי), ופרטים רבים נבדקים. יש לי קצת ניסיון עם ספרי כריסטי אבל הפעם החלטתי להתמסר לקריאה ולא לנסות לפענח את הפשע במהלך הספר. הופתעתי מאד שכבר במחצית הספר פחות או יותר מצאתי את הרוצח, גם אם לא הבנתי את כל הפרטים, ושמחתי לגלות שגם פוארו הגיע למסקנות דומות. הפתעה גדולה יותר הייתה לי אחרי שפוארו הכחיש את כל התאוריה הזו ועבר לפתרון האמיתי של…

הפרולוג לספר, ולכן לא יהיה זה קלקלן, מפתיע עם הטענה (השנויה עד מאד במחלוקת) שלאמריקאים היה מידע ברור על המתקפה בפרל הרבור. משם ואילך הספר עוסק בשאלה כיצד הגיע המידע הזה, לידי מי ומה נעשה, או לא נעשה איתו. אלן ברנבי מגלה שההון המשפחתי ירד לטמיון והוא צריך פרנסה. למזלו, קשרים מהעבר וגרמנית טובה מאפשרים לו קבלת משרה חשאית והוא נדרש לארגן רשת סוכנים בברלין. הקורא מעט מתפלא על תהליך הקבלה המהיר לתפקיד כל כך חשאי והמצריך יכולות גבוהות, אבל מילא. אולי ככה היה פעם, סמכו על תחושות בטן וזהו. אנו רק בתחילת שנת 1936, אבל ארגונים חשאיים תמיד אוהבים לאסוף מידע. שאר עלילת הספר מתאר את בניית הרשת והפעלתה בימים שלפני המלחמה ובעיצומה. העלילה בדיונית, אולם משולבת בצורה נפלאה בעשרות תיאורי אירועים, אישים (אפילו אייכמן ימ”ש מוזכר בדרך אגבית לחלוטין) ומקומות אמיתיים, כך שלקורא קל להאמין כי אלו אכן אירועים שהיו, ואם לא אלו, אז אירועים דומים, בשיטות הפעולה, המסתור, המפגשים הסודיים, דרכי העברת הודעות, חילוץ אנשים וכמובן אימת ההלשנות והגסטפו האורב בכל פינה, ששום דבר לא נעלם מעיניו. הרשת פועלת, אולם כולם עושים טעויות. אין כאן צורת כתיבה הבאה לתאר ג’יימס בונד שהכל מצליח לו. ההיפך הוא הנכון, וכך גם כנראה יותר דומה למציאות. יש כשלונות ויש זעזועים,…

גם אני והבן שלי התפלאנו על הקלישאה של כותרת הספר. נו גופה בספריה. ובטח בספריה של איזה קולונל מזדקן. ממש כך. גופה מתגלה בספרייתו של קולונל בנטרי הקשיש ומטריפה את שגרת יומו ומעמדו. היש קלישאה גדולה מזו? אפילו ב-1942 זו כבר הייתה קלישאה וכריסטי מקדישה הקדמה קצרה כדי להסביר מדוע היא בחרה בקלישאה זו ושהיא מנסה לעשות ממנה משהו אחר לגמרי, בסגנונה הידוע. ולא, המשרת לא עשה את זה. זו כבר באמת קלישאה מוגזמת. אז מה מיוחד בגופה? הקולונל ואשתו כלל לא הכירו את הנערה המתה, ועדיין היא נמצאת בספריה שלהם. הלם מוחלט וכמקובל במקומות הקטנים הכפריים, הבריות ישר מרננות. הרי אין עשן בלי אש. למזלו של הקולונל, מיס מארפל היא ידידת המשפחה, והיא תסייע לגלות מה קרה. גם חקירת המשטרה מתקדמת היטב, ראיות נאספות, עדים נחקרים, ויש שפע של מידע, אולם כפי שמסכם צוות החקירה, אין התקדמות. כמובן צריך לזכור שמדע הפורנזיה רק בתחילתו, אין מחשבים, אין מצלמות אבטחה, אין בדיקות DNA ובאותה תקופה מצבור ראיות נסיבתיות, היה מספיק להשגת הרשעה. השופטים לא התרשמו יותר מיד מטענות “אני חף מפשע” וקצת מדכא לחשוב על מספר האנשים הלא אשמים שישבו בכלא והוצאו להורג בתקופות האלו. בכל אופן, זה כמובן מה שהפושע רוצה. הפללה של מישהו אחר, ואמנם לקורא ברור כי…

“תיק בלוגה” משלב מותחן ריגול עם דרמה משפחתית. עלילת הריגול עוסקת בסיכול נתיב הברחות איראני שמעלה מודיעין על דברים חמורים הרבה יותר, והעלילה המשפחתית היא בכך שאת הסיכול יצטרכו לעשות אב ובנו שהקשר ביניהם נותק לאחר שנים רבות של משקעים. האבא סוכן מוסד וותיק, והבן עם בטן מלאה על המוסד שלקח לו את אבא שלו. אכן מצב עניינים לא שגרתי במוסד, וגם הרוסים, האמריקאים וסתם ארגוני פשע דוחפים ידם לתוך הקלחת. אמנון זנזורי היה רוצה מאד לחדש את הקשר שלו עם בנו כרמל, אבל יודע שזה לא יהיה פשוט ויודע שלמוסד ולשאר הארגונים האוחזים בעניין לא ממש איכפת לא מהקשר ולא מבטחונו של כרמל. כרמל, מגלה שהניתוק הארוך ממשפחתו לא עושה לו טוב וגם הוא כמה לחזור, אבל משקעי העבר חוסמים אותו. שתי העלילות משתלבות היטב יחד. כמותחן הוא יעיל למדי, לא מתפרע על פני כל העולם, אלא נשאר ממקוד באזור הים הכספי. אין יותר מדי טוויסטים ופיתולים, שלרוב רק מורידים מרמת האמינות ומאריכים את הספר, אין עלילות משנה, אין דמויות שמגיעות משום מקום בסוף העלילה ומשנות את הכול וגם אין סצינות מין שבמותחנים הן ממילא מיותרות. מבחינות אלו, למרות שהעלילה דחוסה מאד בזמן היא שומרת על אמינות. כבר למדתי, שבחיים כנראה קרו דברים כבר הרבה יותר מוזרים, ודי סביר…

פיליס דורותי ג’יימס זכתה בצדק במקומה בקאנון ספרי הבלש בזכות דמותו של המפקח דלגליש. סדרת ספרי דלגליש היא הציר המרכזי של עבודתה החל מתחילת שנות השישים ועד מעט לאחר תחילת המאה ה-21, אולם בספר זה היא לוקחת כיוון חדש ומציגה לנו את קורדליה גריי, במה שאולי היה אמור להיות סדרה מקבילה לדלגליש, אך בסופו של דבר נכתבו בה רק שני ספרים ובהפרש של עשור. בתחילת הספר מגלה קורדליה, צעירה בת 22 בלבד, שהמעסיק/שותף שלה התאבד והוריש לה את סוכנות הבילוש שלו וכן את שאר נכסיו, שמתגלים בעיקר כחובות ושאר מגדלים פורחים באוויר. קורדליה נחושה לשמור על העסק, למרות שכולם אומרים לה שהוא “לא עסק לאשה”, משפט שילווה אותה לאורך כל הספר. אנו בשנות השבעים, ואמנם רוח הסבנטיז העליזה מנשבת בספר, ובמיוחד בחבורת הסטודנטים העליזה של קיימברידג’, אבל עדיין אשה בתפקיד חוקר פרטי הוא עניין מוזר, למרות שהדגם של מיס מארפל למשל, גיבורתה של כריסטי, כבר קיים שנים רבות, אולם שם היא אך ורק קשישה חביבה. בכל אופן, לגריי מגיעה הצעת עבודה של חוקר מסתורי שבנו התאבד ונחוש לגלות למה וכך נפתחת לה חקירה שתוביל לגילויים מטרידים. כאשר קוראים את הספר חשוב לזכור שהוא בן יובל שנים ושדי הרבה השתנה מאז בעולם ספרות המתח, אולם הספר מצליח להחזיק, גם בעלילה, גם…

זכרתי לטובה ספרים או סרטים על פי הספרים של סקוט טורו מתחילת שנות התשעים (בחזקת חף מפשע ונטל ההוכחה) ואמרתי שננסה גם את ספרו החדש. טורו מוציא ספר כל שלוש שנים בערך ותמיד תמצאו שם את עורך הדין סנדי סטרן. לא זכרתי פרט זה, אבל ככה כתוב באחרית הדבר. הפעם סנדי הוא הגיבור הראשי. הוא עורך דין מבוגר מאד, בן 85, חולה מאד, ויודע שמשפט ארוך ורציני כבר לא בשבילו, אבל כאשר חברו קיריל פאפקו מואשם באוסף עצום של אישומים החל מזוטות ועד רצח(!) הוא מתייצב להגנתו, בעיקר כי הוא מרגיש מחוייב אישית למי שהציל את חייו. הספר הוא בסוגת דרמות בתי המשפט, שדי אהובות על הקורא והצופה בישראל עוד מימי פרקליטי LA, בפרט עם כל קריאות ה OBJECTION במקומות הנכונים והדחייה או הקבלה שלהן על ידי השופטים. נראה לי שביסוד הדבר כולנו רוצים להיות קצת מושבעים ולהחליט בעצמנו על סמך הראיות. בכל אופן, פאפקו מנהל חברת תרופות שפיתחה תרופה מדהימה לסרטן ריאות, אולם בעיות שהועלמו בתקופת הניסוי הבשילו לכתבי אישום חמורים. מה הבעיות? מספר מסוים של חולים מתו והנתונים עליהם פשוט נמחקו ולא דווחו. אכן מצב בעייתי. הספר מגיע בדיוק בתקופה שבה תרופות מקבלות אישורים בזמני שיא, למרות בקרות מחמירות מאד של ה-FDA שגם חלק מדרכיו נידונות בספר (אך…

על כריכת הספר רואים יד לוחצת יד, אבל אולי מה שצריך היה להיות זה “יד רוחצת יד”, ובספרו של אברהם קושניר, שהוא במקצועו מתחום הקולנוע, כל מי שרק יכול, רוחץ יד למי שרק אפשר. רוחץ, או לוחץ, כל האמצעים כשרים. כך רוצה קושניר להציג לנו תמונה מפחידה למדי של קשרי הון שטלון כאשר הם מוקצנים לרמה הגבוהה ביותר האפשרית, או שמא זו בכלל המציאות? מי יודע. כמו בספר, יש מסמכים החתומים עמוק בתוך כספות כאשר מטרתם היא לא לראות אור יום לעולם, וכולם מעדיפים שכך המצב יישאר, וגם יפעלו בהתאם. תחילת העלילה – המפקח על הבנקים, מיכאל חרל”פ, נמצא מת בשעת עבודתו, באירוע שנראה כמו התקף לב, אולם כבר בזירת האירוע צצים סימני שאלה, שהודחקו מיד, מאחר וקצינת המשטרה המגיעה לבדוק את הנושא היא גם חברה אישית של המנוח. אפילו בבית הלוויות, ממש טרם הלוויה יש איזה ספק, שגם הוא נעלם מייד ובכל זאת הקורא יודע, כי כך גם אמר לו המספר יודע הכול, שיש כאן רצח. והנה כאן כבר מתחילה הבעיה, אי אפשר לחקור על רצח, המת כבר נטמן באדמה, ראיות אין, ואפילו החשד שבכלל היה רצח, יהיה מביך מאד ליותר מדי אנשים. על כן רב פקד שושנה זבולוני מנהלת חקירה שקטה בנושא. גם רב המשטרה, וחברו מנהל החברא…

אין חדש תחת השמש. כאילו מדובר בשעשוע ריאלטי או דיסטופיה סטייל משחקי הדיונון (שהם סוג של משחקי הרעב שהם בעצמם חיקוי של סטיבן קינג), הרי שגם אצל כריסטי נעשים דברים דומים. שוכני הכפר השקט צ’יפינג קלגהורן מתבשרים במודעה חידתית כי באחד הבתים ייערך רצח! לא פחות ולא יותר. ברור שכל השכנים מוצאים אמתלות שונות להתייצב באותו מקום בשעה היעודה מתוך הנחה כי צפויה להם מהתלה משעשעת כלשהי, אך למרבה זוועתם מתברר כי העניין רציני. נורות יריות ובסופו של דבר יש גם גופה. החקירה הראשונה מראה כי זהו ניסיון שוד שביקש לכנס תושבים רבים במקום אחד, שהסתבך והסתיים בהתאבדות, אבל כל מיני דברים לא מסתדרים לחוקר המשטרה ויש לנהל חקירה נמרצת. בצירוף מקרים מושלם מזדמנת גם ג’יין מארפל לכפר ומתוך הרגלה לשים לב לפרטים קטנים ולשאול שאלות רבות וממילא אף אחד לא חושש בגברת זקנה, להגיע גם למסקנות מתיעות בחקירה, ויש עוד שמנסים לחקור. ככל שהחקירות מתקדמות, ממשיכות גם הרציחות ועצבי האנשים הופכים להיות רופפים. העלילה מתרחשת כמה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה והכפר, מקום בו כולם הכירו את כולם מזה שנים נהיה מקום שונה לחלוטין. פליטים זרים מאירופה, אלמנות מלחמה שמחפשות עבודה, חיילים משוחררים, מתיישבים מהקולוניות שאבדו ועוד טיפוסים שונים, כולם מוצאים את מקומם בכפר כך שלמעשה, כמעט אף אחד…

דין קונץ התחיל לכתוב ספרים לפני שנולדתי ואת הספר האחרון שלו קראתי לפני יותר מ-30 שנה (Lightning למי ששאל ואז הוא היה דין ר. קונץ). הוא מוציא כל שנה לפחות שני ספרים ובטח כבר עבר את המאה (בדקתי – לפחות 157. מהם 8 רק השנה – 2021 קצב של אחד בחודש, כנראה פרקים של ספר בהמשכים). גם בעשור השמיני לחייו לא נראה שהוא מאט את הקצב אולי אפילו מגביר. מאז טעמי בספרים השתנה, אולם מאחר וספרו האחרון בעברית הגיע אלי, אמרתי למה לא. אפשר לומר ששלושים שנה וכלום לא השתנה, או שהרגשתי כמי שעובר במנהרת זמן (Pun intended) אבל נראה שקונץ ממשיך לעשות את מה שהוא יודע במשך עשרות שנים ורק משתפר בזה. הספרים הם ספרי מתח, אולם כאלו המשלבים גם פנטזיה וגם אימה במינון כמעט שווה. כתוצאה מכך, אין כל כך טעם לנסות לנחש את סוף העלילה, עולם הפנטזיה מאפשר המצאות לפי הצורך בכל רגע נתון, ואין דבר שאינו אפשרי. נהפוך הוא, הבלתי אפשרי הוא זה המושך את הסיפור. אנו יכולים להביות בטוחים שהרעים יבואו על עונשם אבל שיהיה לזה מחיר לא קטן. בספר אנו פוגשים את ג’יין הוק שיוצאת להבין מה קרה לבעלה, איש צבא עם קריירה מבטיחה שבלי שום סיבה התאבד. הוא השאיר מכתב התאבדות הגיוני כמו…