אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אולם בעוד שלרוב אנו אומרים ביטוי זה בהקשר החיובי, ובכך שאין גבולות לאן אפשר להתקדם, הרי שחוקי הסימטריה מחייבים גם את ההקשר השלילי, והתהומות אליהם אפשר להגיע באמריקה אכן בלתי מוגבלים בעומקם. לפני שנתחיל קצת מוזיקת רקע בשירם הקלאסי של סיימון וגרפונקל. ראיתי לא מזמן את הסרט “שבעת המופלאים”, ונדמה שימי המערב הפרוע טרם חלפו מאזורים מסוימים של ארצות הברית, אי שם במיד-ווסט, במקומות רחוקים, החצר האחרית של ארצות הברית. יש שריף, ויש מועצה, ויש בית ספר ואפילו מה שמכונה רווחה אבל כל אלו אינם מתפקדים ומה שקיים הוא החוקים הבלתי כתובים של אלו שגרים שם, חוקים שרק המקומיים יודעים, חוקים שאסור להפר אותם. זהו אזור הרי האוזרק, אזור יפהפה על גבול מדינות מיזורי, ארקנסו ואוקלוהומה. מקום שיפה לטייל בו, התמונות נראות נהדר, אבל לחיות בו? כנראה עניין שונה לחלוטין. רי דולי בת ה-16 מכירה את כל החוקים ואת כל הקודים ויודעת שהיא בבעיה קשה. אביה נעלם, אמה לא מתפקדת והיא מטפלת בשני אחיה (למחצה) הקטנים. כולם קוראים לה ילדונת, כי ככה מקובל לקרוא שם לנערה בת 16, אבל חברה טובה שלה באותו גיל היא כבר אמא מהריון לא מתוכנן, מה שמראה שגיל 16 נע בין ילדונת לבין אמא נשואה בנישואי הכרח לא מאושרים….
סדרת התרגומים החדשה והאהובה לספרי אגתה כריסטי מביה עתה תרגום ראשון מחודש לעלילותיה של מיס מארפל. אני משתמש בכינוי האנגלי ולא בתואר גברת, שכן בתואר מיס מסתתר מידע שג’יין מאפרל לא נישאה מעולם. מארפל, שקצת קשה לכתוב עליה היום בלי לחשוב על מיטב הדמויות ששיחקו אותו בטלוויזיה ובקולנוע, היא מעין הזקנה הסקרנית שיודעת הכל. היא לא יוצאת מהבית כמעט, לאן כבר יש לה לצאת, רק נמצאת בגינה כל היום, ובהיותה חובבת צפרות מחזיקה גם משקפת. כך שבמיקום מרכזי בכפר הקטן, מיס מארפל תמיד במקום הנכון לראות או אם צריך לשמוע משהו, שכן שמיעתה מעולה, ואין דבר הנסתר ממנה. גם אם אינכם רואים אותה ומרשים לעצמכם לדבר ליד ביתה, זה פשוט בגלל שהיא התכופפה לגזום איזה שיח וורדים, ודעו לכם שהיא שומעת כל מילה. יכולת ההסקה שלה משובחת וגם הזיכרון לא שוכח שום פרט. הכל היא יודעת. כספר פתיחה לסדרה, המספר הוא הכומר בעיירה הזערורית, אשר בביתו מתרחש רצח. המשטרה מרושלת מעט בחקירתה והכומר מנהל חקירה עצמאית משלו, אולם בסופו של דבר מי שתהיה מהפתח לפתרון התעלומה תהיה מיס מארפל. חובבי כריסטי יזהו תבניות שחוזרות על עצמן. הרצח עצמו, משחקים עם שעות הרצח, רמזים והטעויות שהושארו במקור, שפע חשודים שהיו חפצים במותו של המנוח, שפע של סודות, פשעים ותעלולים אחרים שלא…
אמונה הוא ספרו הרביעי של דרור משעני בסדרת “רב פקד אברהם אברהם”. מצאתי שאין צורך בידע קודם והספר עומד בפני עצמו, ולא הרגשתי פערים בקריאה, אבל כנראה שמי שקראו את כולם ירגישו בטריטוריה מוכרת יותר. הסופר פותח בכך שלאברהם נמאס. הוא רוצה לעבור למקום ותפקיד שישנה את העולם. אם לא במשטרה אז מחוצה לה. נמאס לו מחקירות קטנות כאלו שלא משפיעות על אף אחד חוץ מכמה מעורבים. נמאס לו בכך שכל תיק שהוא סוגר משאיר אחריו רק יותר צער ואנשים מופסדים. המפקד שלו מבטיח לבדוק אפשרויות ובינתיים לפתחו של אברהם וצוותו המצומצם (בהערת אגב ציפיתי שלרב פקד יהיה צוות יותר גדול ויותר צוותי משנה שהוא מפקד עליהם, אבל כנראה שזה לא כך) מתגלגלות שתי חקירות. שתיהן נראות בדיוק כמו אלו שאברהם לא מעוניין בהן: תינוקת שננטשה ותייר שלא שילם במלון. מחקירת התינוקת אברהם מתרחק. קצה נפשו ממקרים כגון אלו. החקירה דווקא מתקדמת היטב. האשה שנטשה את התינוקת מתגלה במהירות בעקבות טיפ מפתיע אולם היא מכחישה כמעט הכל ומסבנת את המשטרה, כאשר יש לה איזו תוכנית על מוזרה למדי המעידה בעיקר על בעיות נפשיות. למעשה מקומה של עלילה זו אינו ברור. אין בה הרבה מתח, והיא משמשת בעיקר כאיזה רקע. החקירה השנייה נראית שנסגרת לפני שהתחילה אולם מתפתחת בכיוניים היצ’קוקיים של…
אריק אמבלר הוא אחד מהאבות הבולטים של ספרות המתח. עשרות ספריו היו מצליחים מאד, נמכרים, נעשו סרטים על פיהם עם מיטב השחקנים, אך מטבע הדברים, הזמן גורם למעט שיכחה. תרגום חדש לספרים אלו נותן להם חיים חדשים, וייתכן וספר זה הוא רק סנונית ראשונה בתרגום מחודש לעשרות ספריו של אמבלר שרבים מהם קראתי בתור ילד בהוצאות שכבר לא קיימות ושכיום מבט על הכריכות שלהן יעלה בעיקר הרהורי נוסטלגיה ומעט גיחוך. לא נכחיש, לקורא בן ימינו ייראו הספרים (והסרטים), איטיים ומיושנים וגם פחות מתוחכמים. מצד שני יש להם יתרונות. הם לא יהיו טראומתיים מדי, לא יהיו הם מיתות המוניות, מעשי רצח מזוויעים (כאשר רוצים להרוג משיהו יורים בו כדור אחד וזהו) או סצינות מין, דברים שקיימים כיום בצורה מוגזמת להכעיס. ספר זה אינו מהראשונים של אמבלר אולם מעבר לסיפור המתח הוא נותן גם פרספקטיבה על מלחמת העולם השנייה מספר שנכתב ממש בתחילתה, עוד טרם פרצו הקרבות בחזית המערבית. הסיפור מתרחש באונייה. מקום סגור שאין לאן לברוח ממנו ובו הגיבור גם לא מסוגל להתייעץ עם אף אחד. גרהאם הוא איש עסקים המנסה לחזור מאיסטנבול ללונדון לצורך השלמת עסקה. אבל יש כאלו שמעדיפים שהוא לא יחזור. גרהאם נאלץ להיכנס לעולמות החשאיים ומגלה שהוא כמעט תמיד צעד אחד מאחורה וחייו בסכנה עצומה. אין לו…
וילקי קולינס לא זכה למקום בתודעה הישראלית. אמנם הוא נחשב אבי המותחנים וספרו “האשה בלבן” שנחשב המותחן הראשון תורגם לעברית, אבל צירוף נסיבות עלום, ומסתורי כמעט כמו ספריו גרם לו להישכח. לכן יש לשבח את הוצאת מקום לשירה, שנרתמה לתרגם סיפור קצר ומהנה שלו. הסיפור מתאר זוג בורגני ואמיד המעביר את זמנו בין צרפת לאנגליה, המוצא אדם מפוחד הנמלט מגורלו. הזוג מנסה לעזור לו, אך לקורא ברור שכל עזרה רק תקרב את האיש לאותו גורל אומלל שנקבע שנים רבות מראש. יש לנו כאן חזרה על סיפור עתיק יומין, על הניסיונות לברוח מהמוות כאשר כל ניסיון רק מקרב את האומלל אליו. זו מעין הטרגדיה יוונית, שכן הגורל נקבע זמן רב מראש והקורבן גם אם יצעד אליו בעינים פקוחות וגם אם יברח ממנו, אינו מסוגל לשנותו. הספר, ספרונון למעשה, קצר מאד וגם קטן מאד, אפילו בצורה שמעט לא נוח להחזיקו ביד. איני יודע מדוע הפורמט קטן כל כך, אולי לתת הרגשה של נפח ומספר עמודים גודל יותר. בעיני ככל שספרון כזה חשוב, הרי שמחירו הקטלוגי יקר מדי. אמנם כתבתי בעבר על ספרים זולים מדי, אולם כאן, ההרגשה שלי היא הפוכה, שאין מספיק בספר בכדי להצדיק את מחירו הקטלוגי. שוב, יש להעריך את עצם הוצאתו לאור, אולם כספר ישן, אין הוצאות על זכויות…
אבנר ארליך נאמן, שם שמתאים יותר למשרד רואי חשבון, הוא סוכן מוסד בכיר למדי באגף המבצעים, ואחד עם הרבה עוצמה וזעם. עוצמה, בסדר, אבל על מה ולמה זעם? זהו למעשה הספר השני בסדרת “אבנר ארליך”, הראשון היה “העוצמה והזעם של אבנר ארליך” אבל הסיבות לזעם נשארות ברובן עלומות. יש הסבר הנובע מפעולה צבאית בעבר, אבל הוא עברף לא הווה. זעם ברור הוא כנגד הדת, והוא מוקצן בצורה מוגזמת עד כדי מועקה לקורא דתי כמוני. לא כל פעם שמוזכר אוכל הוא חייב להיות שיינקין, האם, פרושטו או בייקון. עם גבינה כמובן. מזל שלא ביום כיפור אבל אולי גם זה יגיע. בקיצור, בנושא הזעם מול הדת, צריך להרגיע מעט. הבנו אחרי פעם אחת. זעם נוסף הוא סוג של עצב, בנו נהרג בצבא ואשתו גם נפטרה, ובעבודה שלו הוא נאלץ להתעסק עם טיפוסים מפוקפקים. אולי משם הזעם? אולי עניין של אופי? ארליך מאד אוהב להפר פקודות. מבחינתו כל הפרה כזו היא הפרת פקודה שניתן לחיות איתה. ככה לפחות הבוס שלו צריך להסביר לראש המוסד אחר כך. כתוצאה מכל אותן הפרות, ארליך מסיים את הספר הקודם בחופשה כפויה ולאחריה שחרור מהמוסד. אבל קורה מה שקורה, ואין ברירה והוא צריך, לשמחתו יש לציין, לחזור לעניינים. העלילה והספר יעילים מאד. הכל קורה מאד מהר, כולם מתוחכמים…
אם אתם בערך בגיל שלי, אולי אתם זוכרים את הלהיט הקולנועי משנת 1983 “משחקי מלחמה” או בשמו האנגלי WARGAMES. הלכתי לקולנוע כמה וכמה פעמים לראות אותו. נער צעיר שהוא קצת האקר של אותם ימים ושינה ציונים בבית הספר, מנסה לפרוץ לחברת מחשבים אבל מתברר שהוא פורץ לרשת של מפקדת ההגנה מטילים אטומיים וכמעט מחולל מלחמת עולם.נזכרתי בסרט הזה בקריאה בספר “המרדף אחר הנביא”. העולם עומד על סיפה של מלחמת עולם שלישית. לא ממש ברור למה, אווירת סוף העולם ברקע כולל כתות משונות (מרכיב הכרחי בענייני אפוקליפסה) ומי יכול למנוע את הכל רק הנביא, זה שיודע מה הולך לקרות ועונה על שאלות ותמיד צודק. מי הנביא? איך הוא יודע? כיצד הוא מתמרן את כולנו? התשובה פשוטה ומתגלה די מהר בתחילת הספר. למעשה כבר בכריכה אם רק תתבוננו בה במספיק תשומת לב. אין בכך סוד גדול וגם לא צריך להיות, לא זה עיקר הספר, אלא ההמשך. מסתבר שכל עניין “הנבואה” כמעין שעשוע בתכנות ולאט לאט קם גולם בלתי ניתן לעצירה, כך שלנביא יש גם אויבים מכל הסוגים, טובים ורעים, שרודפים אחריו. בספר משולבים שני סיפורים. אחד המציג שאלות “גדולות” של הליכה כעדר אחרי מקור סמכות לא ברור, או את העובדה שתחזיות מגשימות את עצמן בצורה לא רציונלית, או בסכנות של השתלטות הטכנולוגיה…
אנו מכירים הרבה ספרים בהם הגיבור המבוגר בוחן את עצמו כשהיה צעיר, אבל תארו לעצמכם שבתור צעירים הייתם יכולים לראות את עצמכם 25 שנה קדימה? וואו, ממש כמו BACK TO THE FUTURE. ברור שלא הייתם מרוצים, וזה מה שקורה ליונתן נבות, שמתעורר מהרדמה אחרי תאונה קשה, וזוכר שיצא לדייט ראשון עם עמית, ואז מסתבר לו שהוא תקוע 25 שנה אחורה, עמית איננה כבר מזמן, הוא נשוי, עם ילדים, ואפילו איש סודו של ראש הממשלה. כל מי שנולד בשנות השבעים בילה חלקים גדולים מהחופש הגדול בצפייה בתוכנית האסיר. הנה הפתיחה שלה למי שרוצה להיזכר. פטריק נחטף לאי מבודד. אנחנו רק יודעים שהוא בכיר מאד, כועס מאד, התפטר מאד, וכמובן שאסור שיספר כלום לאף אחד. כך הוא מוצא את עצמו על אי בודד ללא יכולת לברוח. ליונתן נבות קורה דבר דומה. הוא יודע המון סודות ותוכניות חשובות, טונה של מידע מסווג, הוא הלוחש על אזנו של ראש הממשלה. הוא המעכאר שמזיז את המדינה בעסקאות סיבוביות של קח ותן. כולם חייבים לו. ועכשיו הוא לא זוכר כלום, ולכו תדעו מה הוא יגיד מתי ולמי. למעשה האשפוז והטיפול בו מתבצע כאילו הוא בכלא וגם זה לא ממש מוצא חן בעיניו. גם יונתן עצמו מנסה להבין מה הוא ומי הוא ואיך הוה נהיה מה שנהיה,…
זואי ווקר היא אישה רגילה לגמרי, מנסה להחזיק את הראש מעל המים, שני מתבגרים שילדה בגיל צעיר מאד, עבודה לא משהו, גירושים לא פשוטים, מגורים בבית קטן בפרבר, קשר זוגי חדש, בקיצור חיים. החיים משתנים כאשר היא רואה תמונה של עצמה במודעה מפוקפקת למדי, וכאשר כמה ימים אחרי היא רואה תמונה נוספת, של אשה שנפגעה באירוע פלילי. נורות האזהרה נדלקות, והיא חוששת שגם אחריה עוקבים. הספר מוגדר מותחן, אבל הוא כבר גולש לתחום האימה, גם בנושא שלו וגם במחשבה שהתנועות שלה נחשפות לכל אחד והיא למעשה כלי משחק בידיו של מישהו, אבל מי הפסיכופת? קלי מתקשה בכלל לשכנע מישהו שכך שלתמונות במודעות יש קשר לפשעים אבל לעזרתה מתייצבת קלי, בלשית לשעבר שהסתבכה במשטרה ועברה למשטרת התחבורה, תחום נחשק פחות, ופרט לרצונה לעזור, רואה בכך גם הזדמנות לעצמה לחזור לתפקיד נומרלי ולסגור כמה פינות מהעבר.גם את העוקב אנחנו פוגשים כל כמה עמודים, והוא בעיקר משאיר עלינו רושם מאיים, להגברת הפחד. הספר יעיל וקצבי, ומצריך עצבים חזקים, וסופו מפתיע. יותר מדי מפתיע, בצורה שכבר עוברת את גבול הסבירות. גם החקירה עצמה מתנהלת בעצלתיים וכיוון חקירה מבטיח, מעקב אחרי חיובי האשראי, שאפילו חוקר הסייבר אומר שיניב תוצאות במהירות, נזנח, למרות שהיה מאפשר להגיע לפושע מהר יותר. אפשר גם לראות בספר, מעין תמונת מצב…
התרגשות נרשמה בבית עם הגעת הספר, הבא בסדרת התרגומים המחודשת של כריטסי. גם בגלל שהספר התעכב מעל חודש בדואר, וגם בגלל שהבן שלי חיכה לספר האדום בשביל לסדר את כל הסדרה בהתאם לצבעי הקשת, הנה כך. בספר זה, הרקול פוארו נאלץ להתמודד עם יריב חדש, כזה המתגרה בו ומודיע לו מראש במכתב על רציחותיו. נראה אם תתפוס אותי הוא אומר. למכתב הראשון פחות מתייחסים, הודעות מסג זה מתקבלות כל הזמן, אולם לאחר שהרצח אכן מתרחש ובעקבותיו עוד אחד, מבין פוארו כי יש כאן יריב רציני, שדורש מאבק. אבל מה המניע? סתם משוגע (רציחות ופשעים מבוססי א’-ב’ היו גם בניו יורק וגם בקליפורניה בשנות השבעים ואולי בעוד מקומות)? ומיהם הקורבנות ולמה דווקא הם? ומה הטעם ללכת לפי האלף בית? והאם הרוצח הסדרתי (ובניגוד לכתוב בגוף הספר, כבר היו דוגמאות לפני הספר, למשל בדמותו של ג’ק המרטש), יצליח להגיע חלילה עד לאות Z? כדרכה של כריסטי הספר כולל הטעיות רבות בדרך לפתרון, חלקן ברורות כהסחת הדעת וחלקן נחבאות יותר, והקוראים המיומנים, כאלו היודעים לזהות את הרמזים שכריסטי עצמה שותלת, יצליחו לזהות את הרוצח באמצע הספר, אולם לא רק זהות הרוצח היא החשובה, אלא גם הדרך, המניעים והסיבות, ואלו ייפתרו בשיטת פוארו הרגילה, בסוף הספר. התרגום מוצלח, ומצליח גם להיות עדכני וגם לשמר…