ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

“מתופף אחר”, ספר הביכורים של וילאים מלווין קלי שיצא לאור ב-1962 רואה עתה אור בעברית בתרגומה של רעות בן יעקב והוא מציע מבט אחורה מפרספקטיבת דורנו למאבקי שנות השישים. באותן שנים המחאה הייתה לא אלימה ולקראת סוף העשור, הוקמו תנועות מחאה שנקטו פעילות אלימות יותר. עיקר המחאה בדרישה לשיוויון וביטול הפרדות גזעניות במדינות רבות בארצות הברית. ניסיתי ככל יכולתי לקרוא את הספר בהקשר תקופתו ללא התייחסות כלל לאירועי השנים האחרונות בארצות הבריה ולתנועות BLM כדי לראות את התיאור דרך העיניים של קלי ששישים שנה אחורנית.. העלילה מתרחשת בעיירה שלא קיימת במדינה שלא קיימת בדרום העמוק של ארצות הברית. טאקר טאליבן, שחור אך בעל אדמה, הורס את אדמתו, הורג את שתי חיות המשק שלו, שורף את ביתו ועוזב. איש אינו יודע לאן ומדוע. בעקבותיו וכאילו מעצמה, מתחילה תנועה המונית של שחורים שעוזבים את המדינה. זו מחאה לא אלימה לחלוטין שכן הם לא עושים דבר אלא פשוט קמים והולכים. הלבנים, יושבים ומסתכלים ולא מבינים מה קורה, מדוע השחורים עוזבים ומה יצא להם מזה. גם הקורא לא מבין מה קורה ופרק אחרי פרק, המסופר מנקודת מבט אחרת, כולן לבנות, דרך אגב, מבינים את המעשים ואת הייצוג שלהם. העיירה גזענית, אבל במידה הנכונה, כלומר לא יותר מדי. כך היה מקובל באותה תקופה, כמה שזה…

לא הכרתי את ג’ון פאולס, ואולי די מוזר שהספר הראשון שלו שאני קורא הוא ממואר. לממוארים קסם משלהם. הם לכאורה ספרי זכרונות אישיים, אבל רחוקים מאד מביוגרפיה. הם לא אמורים להתנהל בסדר כלשהו, ולרוב הם גם קצרים וממוקדים, ובעיקר מלמדים אותנו על עולמו הפנימי של מחברם. “העץ” נכתב לפני 42 שנה, הסופר היה אז בן 59 וחי עוד 26 שנה אחריו, וקריאה בו היום רק מחריפה את המסר שכן פאולס מקונן על אובדן הקשר בין האדם האורבני לטבע, תהליך שהואץ בשנים האחרונות. כשקראתי את הספר, חשבתי על מה הוא מתלונן. על הגינה הקטנטנה בביתו בפרבר על שפך התמזה, שגודלו רק 400 מטרים רבועים? הלוואי עלי. גם בארצנו המרחק לטבע רק עולה. אי אז לפי 42 שנה, מתל אביב העיר בה גדלתי, היה אפשר לראות בקלות את שביל החלב. אמנם לא מביתי, סמוך לכיכר מלכי ישראל, אבל אם עברת את הירקון, והתמקמת בחולות בינו לבין שדה דב, מקום שלא היה בו אפילו בניין אחד, ראית גם ראית. ואם כבר אז הוא התלונן, מה הוא יגיד עכשיו, שצדק? כנראה. הטבע אכן הולך ונהיה רחוק יותר, למרות שכמעט כל אחד יגיד שהוא אוהב טבע, ואוהב להיות בטבע. לאורך כל הספר המקסים נמצאים איורים (חיתוכי עץ), מקסימים גם, של אהרון גונסון שמוסיפים לו חן…

ההלכה היא אחד הדברים הדומיננטים ביותר בעולמו של יהודי דתי, אם לא הדומיננטי בהם. היהודי הדתי מנסה לחיות את חייו לפי ההלכה, תוך הבנה ולימוד שלו אותה. ההלכה שהחלה בנתינת התורה בסיני, ולמעשה עוד קודם לכך, עברה דרך משמעותית בתורה, בנביאים, במשנה ובחתימת התלמוד. גם לאחר חתימת התלמוד ההלכה הולכת וממשיכה אולם בצורה שונה מעט, ואף שחיבורי הלכה רבים נכתבו, בכל שנה יוצאים חדשים. ספרו של הרב אוהד פיקלסר “מסיני ועד ימינו” מביא פרקים רבים מעולמה של ההלכה ומחלקם לשישה שערים שונים. בספר לא מופיעות ההלכות עצמן, אלא עיסוק בהלכה כמושג, ועניינים פילוסופיים הקשורים להלכה, שלעיתים הם הלכות בפני עצמן, כדוגמת הסוגיה התלמודית האם מצוות צריכות כוונה. במסתעף מכך עוסק השאר הראשון “פורמליות ומשמעות בקיום מצוות”. ההלכה כתובה בתורה בצורה מתומצתת ומופיעה בהרחבה בתורה שבעל פה, אולם גם בתורה נכתב כי הסמכות היא בידי חכמים ואפילו לשנות ההלכה. אולי הדוגמה הדרמטית ביותר לשינוי הלכתי שנעשה על ידי חכמים הוא הלוח העברי המחושב והקבוע, שהחליף את לוח השנה המבוסס על ראיית הירח. אני מתקשה לחשוב על שינוי מהותי יותר וכזה הנוגע לכל יהודי באשר הוא וכולל דינים שהעונש עליהם הוא כרת (אכילה ביום כיפור וחמץ בפסח). אפילו לשינוי זה קדמה התעקשותו לרבן גמליאל על חיזוק וביצור מעמד בית דין, גם כאשר…

הספר “פרשני המקרא” מילא אותי בהרבה שמחה ומעט עצב. שמחה כי הספר מעולה. עשרות ספרים נכתבו על פרשני המקרא אבל ספר כזה המרכז רבים מהם, הוא חידוש. שמחה כי הספר נכתב על ידי תלמידת חכמים גדולה ומהווה תוספת חשובה למדף הספרים המתחדש ובפרט אלו שנכתבו על ידי נשים, ובפרט אלו שמקריאה שלהם אין דרך לדעת שנכתבו על ידי נשים. אך עם השמחה גם מעט עצב על שהרבנית אביגיל ראק ז”ל לא זכתה לראות בצאת ספרה לאור ונפטרה טרם עת והובא לדפוס על ידי בעלה הרב יהודה הי”ו.בספר מעל עשרים פרקים העוסקים בפרשני המקרא הבולטים. כל פרק מתחיל בביוגרפיה קצרה על הפרשן, בעיקר בשביל להבין את הסביבה בה הוא למד וכתב ובעקרונות פירושו. מה היה חשוב לאותו פרשן, איך הוא מתייחס לפרשנים קודמים לו, מה הכללים שהיו לו, אם היו לו וכך הלאה. כל רעיון וכלל מודגם היטב, והקורא יכול להמשיך משם באופן עצמאי בעיון נרחב באותו פרשן.אורך הפרקים אינו אחיד, כצפוי רש”י זוכה לפרק ארוך במיוחד, הכולל גם עיסוק נרחב בפרשנות רש”י הבאה למטרות חינוך והתנגדותו לנצרות על רק גזרות התתנ”ו. פרשנים אחרים מקבלים פרקים קצרים יותר, ובכל אופן, אפשר למצוא הפניות לספרים נוספים ועבים שנכתבו על כל פרשן ופרשן. משרעת הפרשנות מגיעה מאונקלוס, שתרגומו הוא גם פירוש ועד הרב…

תארו לעצמכם שאתם שירה בגיל 21. חזרתם משנת שירות לאומי בניו-יורק, התקבלתם ללימודי ריפוי בעיסוק, תחום שאתם אוהבים, אתם צעירים והחיים נראים מושלמים. ופתאום משום מקום, צונחת עליכם מחלת ריאות נדירה, כזו של 1 למיליון, שמחייבת טיפולים כל שבוע וגוררת איתה אינספור בעיות. למרות כל זאת הצלחתם לסיים את התואר ואפילו להתחתן, אולם די מהר הנישואים לא צולחים, והמחלה מחריפה כך שאת לימודי התואר השני וגם את העבודה במקצוע, צריך להפסיק ופשוט להתמסר לטיפול הרפואי. מה הייתם עושים? אני לא חושב שמישהו יכול להעמיד את עצמו במצב כזה אבל שירה אמסלם, לא רק שלא התייאשה, אלא אף נקטה מעשה ושינתה את שמה לשירה-אמונה. את השיקולים תוכלו לקרוא בספרון שהוציאה ומתאר בכמה עשרות פרקים חוויות מחייה, רגשות, והתלבטויות על נושאים שונים, חלקם מהותיים יותר, ובחלקם גם שירה-אמונה יודעת שפחות (ובמילותיה, בסך הכל חור שני באוזן), אולם היא מסבירה גם מדוע נושאים פעוטים אלו היו בעלי חשיבות באותו רגע, ומי שמתקשה להאמין, שבסך הכל יחשוב קצת על עצמו וימצא לא מעט התלבטויות על זוטות. הספר נולד מתוך טורים או פוסטים בפייסבוק וככזה “סובל” מתופעות הלוואי של הסוגה בכללותה. לעיתים יש אנכורוניזם, פרקים המתייחסים לאירועים שכנראה קרו סמוך לכתיבת הפוסט המקורי אך הקורא יתקשה להיזכר כיום במה מדובר, חלקם נראים כבאים בסדר הלא…

גב הספר מבטיח לנו ש”בלשית כזו עוד לא הכרתם” וזה נכון, שירה שיף בת 18-19 בוגרת אולפנה דתית יוקרתית ומגדירה את עצמה דוסית, אבל בוחרת לשרת בצבא במקום בשירות לאומי. מחוסר תקנים בצבא, היא מגיעה לשירות חליפי במשטרה, בצוות קטן ושכוח אל, משרד בקרוואן בחצר האחורית. אכן מדובר בגיבורה לא שגרתית, וזה נחמד שעוד אפשר לחדש קצת, אבל כפי שנראה בהמשך ייתכן שהחידוש גדול מדי.מה עושים שם בצוות הקטן הזה? חוקרים תיקים של נעדרים שנסגרו. לא פותחים אותם מחדש, אבל קוראים את החומרים שוב, בודקים אולי עלה משהו חדש, מנסים למצוא קצה חוט שאולי יצדיק פתיחה מחודשת והעברה לצוות חקירה. שירה בוחרת ללכת דווקא לשם כי בת מהאולפנה שלה היא נעדרת כזו וגורלה לא ידוע. דמותה של שירה מלאת סתירות. לו שירה הייתה מתלבטת ליחס שלה לעולם הדתי ושוקלת אפשרויות של יציאה ממנו, עוד היה הדבר מובן אבל מאחר ולכל אורך הספר שירה מגדירה את עצמה בעולם הדתי, לא מתלבטת לעזוב אותו ובטח שלא להיות דתייה לשעבר, יש כאן בעייה באפיון הדמות. ניקח לדוגמה את מקום מגוריה בירושליים. מקום מוזנח ושומם שיש בו רק עוד דייר אחד, גבר, וכמה שומרים וכבר ביום הראשון שלה שם שירה רואה אותו עירום, אירוע שאמור להיות מאד טראומתי לבוגרת אולפנה ולגרום לה לברוח מהמקום…

מי לא רוצה להיות טוב? כולם רוצים להיות טובים, ואולי אפילו בטוחים שהם טובים, אולם מה זה בכלל טוב. דווקא על השאלה הזו הספר אינו עונה. תחום המוסר, או האתיקה (אין חפיפה מלאה בין השניים), וההחלטה מה מוסרי ומה לא הוא בפילוסופיה של המוסר, ואילו הספר עוסק דווקא בפסיכולוגיה של המוסר. לא האם התנהגות מסוימת היא הנאותה במצב מסוים, אלא מה הפסיכולוגיה שתגרום לנו לבחור בהתנהגות כזו או אחרת, וזאת בהתייחס לשלל סוגיות, חלקן מהמפורסמות ביותר (שאלת הקרונית, ניסוי האסירים). מאחר ולשאלות אלו יש שייכות למיגוון תחומים כדוגמת פילוסופיה, פסיכולוגיה, כלכלה, סוציולוגיה ועוד, הרי שלפעמים התחומים מתערבבים והעיסוק גולש קצת מהתחום הצר של הפסיכולוגיה. בספר כעשרים פרקים, ובאים לתאר מה ההתנהגות שלנו, מה המנגנון העומד מאחוריה וברוב המקרים לא נוקטים עמדה מוסרית. לפחות לא בצורה גלויה, אבל בצורה סמויה, בהחלט אפשר להבין מה הלך רוחו של כותב הספר (ראו סוף פרק 8, המביא אמירה נאיבית ולדעתי גם שגויה ולא בהכרח מוסרית), ובפרק על שימוש בבעלי חיים, זה אפילו די ברור. אין כמובן מניעה לכותב ספר להכניס את דעתו האישית, אולם במקרים בהם בחר לעשות כך , בספר שרובו אמור להיות נייטרלי, מן הראוי לציין זאת. גם ככה הוויכוחים על מהו המוסר והאם הוא מולד או נרכש לא יסתימו בקרוב. הספר…

וילקי קולינס לא זכה למקום בתודעה הישראלית. אמנם הוא נחשב אבי המותחנים וספרו “האשה בלבן” שנחשב המותחן הראשון תורגם לעברית, אבל צירוף נסיבות עלום, ומסתורי כמעט כמו ספריו גרם לו להישכח. לכן יש לשבח את הוצאת מקום לשירה, שנרתמה לתרגם סיפור קצר ומהנה שלו. הסיפור מתאר זוג בורגני ואמיד המעביר את זמנו בין צרפת לאנגליה, המוצא אדם מפוחד הנמלט מגורלו. הזוג מנסה לעזור לו, אך לקורא ברור שכל עזרה רק תקרב את האיש לאותו גורל אומלל שנקבע שנים רבות מראש. יש לנו כאן חזרה על סיפור עתיק יומין, על הניסיונות לברוח מהמוות כאשר כל ניסיון רק מקרב את האומלל אליו. זו מעין הטרגדיה יוונית, שכן הגורל נקבע זמן רב מראש והקורבן גם אם יצעד אליו בעינים פקוחות וגם אם יברח ממנו, אינו מסוגל לשנותו. הספר, ספרונון למעשה, קצר מאד וגם קטן מאד, אפילו בצורה שמעט לא נוח להחזיקו ביד. איני יודע מדוע הפורמט קטן כל כך, אולי לתת הרגשה של נפח ומספר עמודים גודל יותר. בעיני ככל שספרון כזה חשוב, הרי שמחירו הקטלוגי יקר מדי. אמנם כתבתי בעבר על ספרים זולים מדי, אולם כאן, ההרגשה שלי היא הפוכה, שאין מספיק בספר בכדי להצדיק את מחירו הקטלוגי. שוב, יש להעריך את עצם הוצאתו לאור, אולם כספר ישן, אין הוצאות על זכויות…

סיפורה של משפחת אלטר, משפחה לא מתפקדת בעליל, יהודית כמובן, אבל לא בצורה מעשית, משמש כסאטירה מבריקה ומשובחת לאמריקה של ימינו על שלל התנהגויותיה. הדבק שעוד החזיק את המשפחה איכשהו, פרנסין, הלכה לעולמה, הילדים שגם ככה לא היו קשורים לאב רק ברחו ממנו, והאבא, מרצה באוניברסיטה, ללא קביעות, ללא קידום וללא אופק תעסוקתי, רוקם מזימה להביא אותם הבייתה רק בשביל לקבל מהם את הכסף שאשתו הורישה ישירות להם, בשביל לא לאבד את הבית בתשלומי משכנתא שהוא לא מסוגל לעמוד בהם. יש כאן את החלום האמריקאי ושברו, ארתור, פרופסור להנדסה, מגיע לאוניברסיטה יוקרתית, אמנם בסנט-לואיס, שנחשבת לחור באמצע אמריקה, אבל משם רק דועך. בילדיו הוא לא מגלה שום עניין, למעשה הם רק מפריעים לו. הקריירה של אשתו שמצליחה הרבה יותר ממנו, תמיד במקום השני וכמעט נגדעת בעקבות המעבר. דווקא אחותה של אשתו, מייצגת את הצד הנדוש של החלום. התחתנה עם מיליארדר ושופכת כספים כמו מים על ימין ועל שמאל. הבן אית’ן לא מצליח לעשות כלום והוא גם בעל זהות מינית מבולבלת, דבר שקצת נהייה גוזמה, אבל משמש כחלק ממהקצנה של הספר כולו, והבת מגי רק רוצה לעשות טוב לכולם כאילו היא באיזו קומונה של ילדי הפרחים בשנות השישים. בפועל לא ממש הולך לה, וגם לא בטוח עד מכה היא באמת רוצה,…

קודם כל אני חייבת לפרגן להוצאה על הכריכה והשם בעברית. כשיש שינויים גדולים מדי זה משנה את המשמעות המקורית ומאבד מחשיבות השם, וכאן יש היצמדות למקור. סטאר בת ה-16 נקרעת כל הזמן בין השכונה והעולם של השחורים בו היא חיה והוא חלק ממנה, לבין בית הספר היוקרתי שאליו היא הולכת בו רוב התלמידים לבנים. אלה שני עולמות שונים מבחינתה, והם לא נפגשים. פשוט לא. עד שלילה אחד חבר ילדות שלה נרצח בידי שוטר לבן, והיא העדה היחידה למעשה. סטאר צריכה להחליט אם להתחיל לדבר ולהשמיע את קולה, או לתת לשוטר להצדיק את עצמו ואת הרצח. כל הזמן תוך כדי קריאה, חשבתי לעצמי שזה חייב להפוך לסרט. כנראה שמישהו כבר הקדים אותי וזה מעולה. לדעתי זה ספר חובה לנוער, ומקווה שהסרט לא מאוד שונה ממנו. לקח לי קצת זמן להתחבר לסלנג של הדמויות ולדינמיקה, אבל ברגע שכן הספר זורם. והוא מדבר על כל כך הרבה נושאים בוערים! החל מגזענות וסטיגמות, ועד לערכים ומשפחה. את הדמות של סטאר לא כל כך אהבתי. יש בה משהו מאוד פסיבי, ולמרות שהיא מוחה על סטיגמות וגזענות כלפיה כשחורה, היא בעצמה קצת גזענית כלפי החבר הלבן שלה. לעיתים הכל בראש שלה, היא לא מבינה שלמי שסביבה בכלל לא אכפת מה צבע העור שלה או באיזו שכונה…