זכרתי לטובה ספרים או סרטים על פי הספרים של סקוט טורו מתחילת שנות התשעים (בחזקת חף מפשע ונטל ההוכחה) ואמרתי שננסה גם את ספרו החדש. טורו מוציא ספר כל שלוש שנים בערך ותמיד תמצאו שם את עורך הדין סנדי סטרן. לא זכרתי פרט זה, אבל ככה כתוב באחרית הדבר. הפעם סנדי הוא הגיבור הראשי. הוא עורך דין מבוגר מאד, בן 85, חולה מאד, ויודע שמשפט ארוך ורציני כבר לא בשבילו, אבל כאשר חברו קיריל פאפקו מואשם באוסף עצום של אישומים החל מזוטות ועד רצח(!) הוא מתייצב להגנתו, בעיקר כי הוא מרגיש מחוייב אישית למי שהציל את חייו. הספר הוא בסוגת דרמות בתי המשפט, שדי אהובות על הקורא והצופה בישראל עוד מימי פרקליטי LA, בפרט עם כל קריאות ה OBJECTION במקומות הנכונים והדחייה או הקבלה שלהן על ידי השופטים. נראה לי שביסוד הדבר כולנו רוצים להיות קצת מושבעים ולהחליט בעצמנו על סמך הראיות. בכל אופן, פאפקו מנהל חברת תרופות שפיתחה תרופה מדהימה לסרטן ריאות, אולם בעיות שהועלמו בתקופת הניסוי הבשילו לכתבי אישום חמורים. מה הבעיות? מספר מסוים של חולים מתו והנתונים עליהם פשוט נמחקו ולא דווחו. אכן מצב בעייתי. הספר מגיע בדיוק בתקופה שבה תרופות מקבלות אישורים בזמני שיא, למרות בקרות מחמירות מאד של ה-FDA שגם חלק מדרכיו נידונות בספר (אך…
שנים רבות היה בלצ’לי פארק מקום סודי מאד ואז מקום מוזנח מאד, אולם בשנים האחרונות נפתח שם מוזיאון ומרכז מבקרים (טרם זכיתי לבקר) ולא מעט נכתב עליו. “צופן הוורד” מביא סיפור של שלוש נשים שעבוד וחיו שם בשנות המלחמה, וכפי שמוסבר באחריתה דבר, חלקן מבוססות על דמויות אמיתיות. קראתי כמה ספרי עיון על האניגמה ופיצוחה, אולם רובם עסקו בפרטים הטכניים, ופחות בחיי היום יום של האנשים. קייט קווין, כדרכה גם בספרים אחרים, מחפשת סיפור כלשהו עם גרעין אמת וממנו בונה עולם שלם, שאמנם ברובו בדיוני ועם חירות ספרותית מרובה, אולם בכל זאת מצליח להעביר את חיים היום יום, ובעיקר תוך התמקדות בנשים ופעילותן במלחמה. כך, יש מעט הסברים על שיטות הפענוח אולם לא יותר מדי, אלו נושאים לספרי עיון ולהדגמות שאפשר למצוא באינטרנט, אלא סיפורים אנושיים כולל הפרטים הקטנים, איפה ישנו, מה אכלו, על מה דיברו ואיך בילו. זהו ניסיון להחיות את התקופה ולהכניס את הקורא לעולם של אנשים ונשים, שעבדו במסתורין, בלי שמותר להם לשוחח על עבודתם, אפילו לא זה עם זה, ועל המחירים שעבודה מעין זו גובה מהם. התסכול כאשר יודעים שלא מצליחים לפענח שדרים והדבר גורם לאבידות קשות במלחמה, או התסכול שמצליחים אולם אי אפשר לספר לאף אחד ולחגוג את ההצלחה, או התסכול שחייבים להסתיר סודות מהמשפחה,…
הבוהמה התל-אביבית כמרקחה. בנימין בובק, צייר, שתיין ומעשן, עצלן וגרגרן כמעט נחנק באיזה משתה לילי פרוע. כולם כבר בטוחים שהוא הולך להזדכות על הציוד, ומבחינתם עונת הציד התחילה, מי יזדכה על הירושה. למירוץ על הפרס הנחשק, דירה בתל-אביב ועוד כמה מאות אלפים בבנק וביצירות אומנות מצטרפים גם קרובים שנזכרו בבן דוד הרחוק ושכנה חטטנית המנסה לגלות דאגות אימהיות כנות. בובק לא פראייר ולמרות שהוא בטוח שהוא בריא כמו שור, הוא מחפש לעצמו יורש אחר, אולם מעשה שטן, כל ניסיונותיו נכשלים והמרדף רק הולך ומתעצם. קרובי משפחה מעצבנים, עורכת דין מניפולטיבית, רמאים ושרלטנים, כולם מנסים לשים יד על הירושה, וכולם גם “ממש דואגים” לבובק. ובובק, אכן היה יכול להשתדל קצת יותר לשמור על בריאותו, או לפחות לשפר מעט את מצבו הגופני, אבל למות הוא עדיין לא רוצה. אלא אם זה בשביל להימנע מבירוקרטיה שהרי חתימה על טפסים ומסמכים היא עבורו עינוי וטוב מותו מחייו. אמנם הספר מצחיק, מאד אפילו, וגם נוקב, אבל הוא גם מעורר מעט רחמים, על אנשים שבחרו בבדידות, ולמעשה הגיעו למצב שאין להם קרוב או חברים מובהקים שלהם הם יכולים לחלק את רכושם, או בכלל לדאוג מעט למה שיקרה אחרי מותם, או אפילו להרגיש מספיק קרובים אליהם בשביל לדעת שהם מעוניינים בחברה עצמה ולא בכסף. תחושת הניכור והבדידות…
על הכריכה אמא ובת, מחובקות, וכך גם בספר, אמא ובת. הילה מגילה שהיא בהריון ולמרות שחשבה להפסיק אותו ולעבור הפלה, ההריון נמשך עקב אי הסכמתו של בעלה ונולדת ליבי. ליבי אינה מתפתחת כראוי והאבחון מעלה שהיא לוקה בשיתוק מוחין. נזכיר ששיתוק מוחין אינו מחלה גנטית, אלא הפרעה באספקת החמצן לתינוק במהלך ההריון/לידה שגורמים לנזקים בלתי הפיכים בדרגות חומרה שונות. גילוי זה גורם להכחשה גדולה עוד יותר אצל הבעל, שלא מוכן לקבל את העבודה שבתו נכה ולקשיים גדולים יותר אצל האם שמרגישה שהיא לבד בכל הסיפור הזה. סיפור זה ממוקם בעבר, בתחילה חשבתי שהדבר כך בשביל לנתק את האפשרות של חיפוש מידע באינטרנט ולמקם את העלילה בזמן שבו מידע היה פחות נגיש וכך גם קבוצות שיתוף ותמיכה, מה שמחזק את קשייה של הילה, שהיא אכן לבד לחלוטין ונעדרת תמיכה. אולם הילה מבינה שאין לה ברירה ובסופו של דב רמוצאת רופא עם יחס נחמד יותר, שאמנם אינו ממשלה אותה, אולם מאפשר לה פתח תקווה, עם הרבה השקעה וטיפול, ובעיקר ההכרה שזה המצב ואי אפשר להכחיש אותו. אבל ייתכן שהקדמת הסיפור הראשון הוא רק לאפשר לסיפור של ליבי, המדלג שלושים שנה קדימה להיות בהווה. ליבי הצליחה להתפתח ולהתקדם, ללמוד ואפילו להתחתן, אולם כדומה לאשה השונמית, בן אין לה. היא כמהה לילד משלה, דבר…
בספר זה מבחר סיפורים של גבריאל גרסיה מארקס. אעיר כבר בהתחלה שהוצאה של מבחר סיפורים קצרים מלפני 40-60 שנה, מחייבת הסבר בהקדמה או מבוא של העורכים. למה בכלל להוציא לאור את הסיפורים האלו? למה דווקא עכשיו? מי בחר אותם? מה היו השיקולים? כיצד הם מייצגים את כתיבתו של מארקס בין שתי יצירותיו הגדולות ביותר – מאה שנים של בדידות ואהבה בימי כולרה? מה בכלל מאפיים את הסיפורים הקצרים האלו? אני נאלץ לספר באכזבה שאין דבר מכל זה והסיפורים מוגשים כמות שהם, ללא הסבר ואפילו ללא ציון שנה. כל קובץ סיפורים הוא בערך מעשור אחר, ואפשר לזהות שינויים בכתיבה, בסגנון וגם בנושאים, אולם בכולם חוזר המאפיין של רגע שהיה ואבד לעד ואשר מנסים לחזור אליו. תהיה זו האמא הגדולה, שאיבדה את השליטה שהייתה לה ובה החזיקה עד מותה, או גנרל דרום אמריקאי מודח המסתובב לו חסר מעש באירופה, או אפילו הטבוע היפה ביותר בעולם, ומה עוזר לו להיות יפה כאשר הוא מת, וכך הלאה. ישנים סיפורים קצרים מדי שלא מספיקים להתפתח ונשארים עלומים ואחרים ארוכים יותר. ככל שהדבר יכול להיות מפתיע, מארקס לא היה סופר פורה במיוחד. ששה רומנים בלבד ועוד מספר דומה של נובלות, קבצי סיפורים קצרים וספרים תיעודיים. אמנם שתי יצירותיו הכבירות מצדיקות לחלוטין את פרס הנובל לספרות. יצירת…
אם שם הספר מזכיר לכם שיר של עידן רייכל וכברה קסאי הדבר בהחלט מכוון ושם זה נבחר בכוונה (וכמובן קיבל את אישור של רייכל), לכן נביא כבר כעת עת הקליפ לו תוכלו להאזין תוך כדי הקריאה. ספרה של דקל מבוסס על תגלית משפחתית שגילתה במפתיע, משפחה שלא ידעה על קיומה כלל, בארץ זרה, ולמרבה התדהמה גם בדת אחרת. אין ספק שגילוי כזה אינו פשוט כלל וכלל וגורם לשינוי באדם. גם ככה דקל חוותה שינויים לא מעטים, בתור דתייה מתנחלת מישוב בבנימין, יצאב בשאלה, עברה צד פוליטית, התחנתה עם חילוני שמצידו חזר בתשובה, והכניסה את כל המתח הזה ישירות לחיי גיבורת הסיפור. ואם כל זה לא מספיק מסובך, הרי שנוחתת עליה תגלית כזו מרעישה, ומה עושים עם כל זה? מתחילים לכתוב ואחרי תהליך ארוך רואה ספר, שאמנם דקל מופיעה בו, אך לוקחת ממנו מעט ריחוק, ומנסה לראות את הסיפור כסיפור כללי וככזה, משלבת לא מעט בדיון על רוח התקופה, שהרי מי יודע, איפה ישנם עוד מקרים כאלו. עיקרו של הספר הוא הגילוי, מה שקרה בעבר, וכך העלילה נעה בשני צירים. הצירה הווה בו ליאורה מגלה את סודות עברה, תוך כדי השבעה על מות סבתה, ובעבר הרחוק, עשרות שנים קודם לכן, האירועים שהובילו למציאות זו. הספר עצמו קצר ורובו מביא את הסיפור…
על כריכת הספר רואים יד לוחצת יד, אבל אולי מה שצריך היה להיות זה “יד רוחצת יד”, ובספרו של אברהם קושניר, שהוא במקצועו מתחום הקולנוע, כל מי שרק יכול, רוחץ יד למי שרק אפשר. רוחץ, או לוחץ, כל האמצעים כשרים. כך רוצה קושניר להציג לנו תמונה מפחידה למדי של קשרי הון שטלון כאשר הם מוקצנים לרמה הגבוהה ביותר האפשרית, או שמא זו בכלל המציאות? מי יודע. כמו בספר, יש מסמכים החתומים עמוק בתוך כספות כאשר מטרתם היא לא לראות אור יום לעולם, וכולם מעדיפים שכך המצב יישאר, וגם יפעלו בהתאם. תחילת העלילה – המפקח על הבנקים, מיכאל חרל”פ, נמצא מת בשעת עבודתו, באירוע שנראה כמו התקף לב, אולם כבר בזירת האירוע צצים סימני שאלה, שהודחקו מיד, מאחר וקצינת המשטרה המגיעה לבדוק את הנושא היא גם חברה אישית של המנוח. אפילו בבית הלוויות, ממש טרם הלוויה יש איזה ספק, שגם הוא נעלם מייד ובכל זאת הקורא יודע, כי כך גם אמר לו המספר יודע הכול, שיש כאן רצח. והנה כאן כבר מתחילה הבעיה, אי אפשר לחקור על רצח, המת כבר נטמן באדמה, ראיות אין, ואפילו החשד שבכלל היה רצח, יהיה מביך מאד ליותר מדי אנשים. על כן רב פקד שושנה זבולוני מנהלת חקירה שקטה בנושא. גם רב המשטרה, וחברו מנהל החברא…
אין חדש תחת השמש. כאילו מדובר בשעשוע ריאלטי או דיסטופיה סטייל משחקי הדיונון (שהם סוג של משחקי הרעב שהם בעצמם חיקוי של סטיבן קינג), הרי שגם אצל כריסטי נעשים דברים דומים. שוכני הכפר השקט צ’יפינג קלגהורן מתבשרים במודעה חידתית כי באחד הבתים ייערך רצח! לא פחות ולא יותר. ברור שכל השכנים מוצאים אמתלות שונות להתייצב באותו מקום בשעה היעודה מתוך הנחה כי צפויה להם מהתלה משעשעת כלשהי, אך למרבה זוועתם מתברר כי העניין רציני. נורות יריות ובסופו של דבר יש גם גופה. החקירה הראשונה מראה כי זהו ניסיון שוד שביקש לכנס תושבים רבים במקום אחד, שהסתבך והסתיים בהתאבדות, אבל כל מיני דברים לא מסתדרים לחוקר המשטרה ויש לנהל חקירה נמרצת. בצירוף מקרים מושלם מזדמנת גם ג’יין מארפל לכפר ומתוך הרגלה לשים לב לפרטים קטנים ולשאול שאלות רבות וממילא אף אחד לא חושש בגברת זקנה, להגיע גם למסקנות מתיעות בחקירה, ויש עוד שמנסים לחקור. ככל שהחקירות מתקדמות, ממשיכות גם הרציחות ועצבי האנשים הופכים להיות רופפים. העלילה מתרחשת כמה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה והכפר, מקום בו כולם הכירו את כולם מזה שנים נהיה מקום שונה לחלוטין. פליטים זרים מאירופה, אלמנות מלחמה שמחפשות עבודה, חיילים משוחררים, מתיישבים מהקולוניות שאבדו ועוד טיפוסים שונים, כולם מוצאים את מקומם בכפר כך שלמעשה, כמעט אף אחד…
לפני כמה שנים הזדמנתי לארמון בלנהיים, ביתו של הדוכס ממרלבורו ומקום הולדתו (ומותו) של צ’רציל. תערוכת ענק משטח הארמון הוקדשה אליו ושם נחשפתי לפער בין ההיכרות עם דמותו בישראל, היכרות המסתכמת כמעט אך ורק בשנות מלחמת העולם השנייה, ואולי בזכות הסרטים וסדרות כגון “הכתר” גם מעט לאחריה. אם אתם ליד העיר אוקספורד הקדישו לפחות מחצית היום לביקור בארמון מיוחד זה. ולא שלא נכתבו ספרים על צ’רצ’יל ואפילו בפרובינציה הקטנה שלנו בלבנט תורגמו לא מעט מהם, אבל איכשהו עשרות שנותיו הראשונות של צ’רצ’יל, למעט אולי תפקודו כשר המושבות, אינם זוכים לידי ביטוי מלא בהם. כמו כן לא ידעתי עד כמה ראש ממשלת בריטניה הגדולה, הוא סופר פורה. אמנם ספר זה נכתב לפני כהונתו כראש ממשלת הוד מלכותה, אבל שמועות עיקשות טוענות שחלק מכשלונו בטיפול במגפת הקורונה הוא בגלל התמסרותו לכתיבת הביוגרפיה של אנגלי אחר שנערץ עליו – שייקספיר. ג’ונסון עצמו בהקדמה מפרט מדוע ראה צורך להוסיף עוד ספר על צ’רצ’יל וגישתו משכנעת. הוא בא לספר סיפור. הוא לא נצמד לזוטות ורשאי גם לקפוץ בזמנים ולסדר הת העלילה כרצונו. מטרתו להציג את צ’רצ’יל כמנהיג הגדול ביותא של אנגליה אם לא של העולם כולו. נחזור לצ’רצ’יל – האיש עם הכובע, הטומיגן והסיגר הנצחי. ספר זה לא ימלא את כלל הפערים, שכן הוא אינו…
ביקור של עטרה אצל אביה המצוי על ערש דווי, חושף פרט ביוגרפי לא ידוע בחייו. אביה, ממנו היא די מרוחקת, היה נשוי והתגרש בטרם התחתן בשנית. עטרה מאתרת את אשתו הראשונה, רחל, שגם היא מאז התחנתה והולידה ילדים, ורוצה להיפגש עימה. הצורך של עטרה די ברור, ילדים רוצים לדעת על הוריהם. אך רחל, נחרדת מהאפשרות של המפגש, מסיבות שלא לגמרי ברורות. עד כדי כך שהיא חושבת שהמפגש יסכן אותה, כאילו שבגיל מעל 90, זה כבר ישנה משהו. הרי אין קשרי דם, אין ילדים משותפים או אחים נסתרים, ולכאורה למה לא, אלא שהקשיים הם קשיים בלב, קשיים להתגבר על אירועים כואבים וקשים גם ממרחק של עשרות שנים, ובעיקר הצורך לחשוב “מה היה אילו”. מחשבות הגורמות קשיים מרובים לשתי הנשים. זו על נישואיה שהתפרקו שלא באשמתה, וזו על נישואיה שהיא פירקה במעין גחמה, שבהיותי שמרן ורואה ערך חשוב במוסד המשפחה, די הכעיסה אותי. הדישה בעבר יכולה להיות מעניינת בפני עצמה, אבל שלו לא חסה על גיבוריה ומטילה עוד מערבולות לחייהם, עד כדי כך שנראה שההיסטוריה שבעצמה אינה כל כך משמעותית, אולי מעט פרטי טריוויה שבעים שנה אחר האירועים, למעשה מולידה את עצמה מחדש למעין מעגל נוסף, של קשרים בין שתי הנשים ומשפחותיהן. חיבורים נוצרים ומתפרקים ומשקפים מגוון גדול של ההוויה הישראלית. לוחמי…