ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

לא צריך להיות אנגלי מלידה בשביל להנות מבית טרלוני. מספיק לראות כמה עונות של הכתר או אחוזת דאונטאון, או את הסדרות הישנות יותר כדי להנות מהפרודיה על משפחת אצילים שנתקעה לגמרי בתפיסתה המיושנת שהשמש זורחת להם מה… ולא הבינה שהעולם השתנה. מילא אם זה קורה למשפחות האצילים העשירות שיכולות להרשות זאת לעצמן, אבל כמה החלטות גרועות, ובנים יורשים כסילים שבזבזו את כל הנכסים, גרמו למשפחה להגיע לכדי פשיטת רגל, כאשר האחוזה הצטמצמה בשטחה, והטירה עצמה מתפוררת ואפילו כסף לאוכל אין. ובכל זאת, אנגלים המכירים היטב את כל נושא האצילות ובית המלוכה יבחינו בעוד דקויות שונות, ולהערכתי אף בהקבלות מרובות לאישים ולמשפחות אצלוה קיימות, ואולי אף למשפחת המלוכה. עוד טרם נתחיל את הסקירה כדאי לשים קצת מוזיקת רקע ואין מתאים יותר מהשיר Common People של Pulp. אצילי טרלוני מפחדים עד אימה מהאנשים הפשוטים. הם כמובן מתנשאים מעליהם ורואים את עצמם טובים יותר, מנופחים מחשיבות עצמית שטופחה במשך דורות רבים. בעברית של ימינו נקרא להם פשוט פוצים. הספר עצמו, הזכיר לי לא מעט ספרים אחרים. את בית בודנברוק כמודל לשקיעת הדורות, את גטסבי הגדול כמודל של כסף ישן מול כסף חדש וראוותנות חסרת מעצורים, את הרוזן ממונטה כריסטו על סיפורי הנקמה שבו ואפילו את הארי פוטר עם דמותו של אמברוז שהיא ללא…

יצחק בר יוסף לוקח אותנו למסע משפחתי על פני דורות רבים המחבר בין העולמות העליונים לתחתונים, אלו שהיו ואינם ואלו שעוד יהיו, מערבות רומניה והישוב הישן ועד תל-אביב של ימינו ומה שיהיה אחר כך, מי יודע. לאחר הפתיחה בה הוא מתנצל על מה שהוא הולך לעשות, ובהמשך הקורא גם יבין למה, מגיע הסיפור הראשון והמשעשע איך הוא רוכש מתנה איי-רובוט לבהו וסבתו במאה שערים. החיבור הבלתי אפשרי בין אותם אנשים מפעם לבין ההמצאה החדשה יוצר מצבים קומיים, שעצם הכתיבה הרצינית עליהם תצחיק עוד יותר את הקורא. וכך סיפור אחר סיפור נתקלים בעוד דמות ובעוד סיפור משעשע ובעיקר בחיבורים הנעשים בין העולמות העליונים, המלאכים ואלו שמתו מזמן, ואפילו ריבונו של עולם מציץ לו לאלו שלמטה. ההתיחסות לכך נעשית בטוב טעם ובאהבה, כך שגם כקורא דתי לא מצאתי בהתייחסויות והאנשות אלו בעיה או פגיעה. ההומור לא עוזב לרגע, וכאשר אחד ששיחק שחמט ותמיד השוויץ ליריבו שאפילו אליוכין (אלכסנדר אלכין, אלוף העולם בשנים 1927-1935) לא היה עוזר לו במצב זה , מגיע מיד אלכין, מסדר את הלוח ומכה את המתרברב הגאוותן שוק על ירך בכל אותם מצבים אבודים לכאורה. אבל לא לצחוק באנו, ובספר משפחתי ועוד של בר יוסף, הרי ברור שאנו מחכים לדובדבן והוא סיפורים על האבא, יהושע בר יוסף, אולי האפיקורס…

קודם כל עושים סדר. מה זה קריאת מחשבות? לא מה שרואים בהוליווד. אתם לא מסתכלים על מישהו ואז ושמעים בקול שלו או שלה מה הוא חושב, בדיוק בנושא שאתם רוצים לשמוע. זה ממש לא עובד ככה. אתם לא קוראים כלום ואפילו לא שומעים כלום. אתם פשוט חושבים את המחשבה שאחרים חשבו. אין לכם מושג אפילו שזו לא המחשבה שלכם. אם יש קבוצה גדולה של אנשים לידכם, לא תדעו מי חשב את זה, אם הקבצה גדולה מדי, המוח שלכם לא יעמוד בעומס העיבוד הנדרש ויקרוס.. בהתחלה לא תשימו לב לזה, אבל מתישהו יהיו חשדות שמשהו מוזר קורה. למשל מחשבה במין שאינו שלכם. או בנושא שאין לכם בו שום הבנה. או שזה יקרה כאשר אתם מתקרבים למישהו וכאשר מתרחקים יש פתאום שקט. זה ללא ספק יבלבל אתכם, ואולי אפילו תתחילו לפקפק בעצמכם. מי אתם? מה הזהות שלכם? מה אתם בכלל חושבים? זה יכול להיות מועיל. אם תשלטו על זה כמו שצריך, יהיה לכם יתרון מסביב לשולחן הפוקר. זה יכול להיות מסוכן מאד. בכביש למשל, אם אתם חושבים שצריך לפנות שמאלה, זה יכול להיות בכלל רכב אחר ואתם תחצו באדום ותעשו תאונה. מקומות צפופים הם לא בשבילכם. הכי טוב להיות לבד. ואם אתם קרובים למישהו ולא חושבים ממנו שום דבר, אהממ, יכול להיות…

סדרת התרגומים החדשה והאהובה לספרי אגתה כריסטי מביה עתה תרגום ראשון מחודש לעלילותיה של מיס מארפל. אני משתמש בכינוי האנגלי ולא בתואר גברת, שכן בתואר מיס מסתתר מידע שג’יין מאפרל לא נישאה מעולם. מארפל, שקצת קשה לכתוב עליה היום בלי לחשוב על מיטב הדמויות ששיחקו אותו בטלוויזיה ובקולנוע, היא מעין הזקנה הסקרנית שיודעת הכל. היא לא יוצאת מהבית כמעט, לאן כבר יש לה לצאת, רק נמצאת בגינה כל היום, ובהיותה חובבת צפרות מחזיקה גם משקפת. כך שבמיקום מרכזי בכפר הקטן, מיס מארפל תמיד במקום הנכון לראות או אם צריך לשמוע משהו, שכן שמיעתה מעולה, ואין דבר הנסתר ממנה. גם אם אינכם רואים אותה ומרשים לעצמכם לדבר ליד ביתה, זה פשוט בגלל שהיא התכופפה לגזום איזה שיח וורדים, ודעו לכם שהיא שומעת כל מילה. יכולת ההסקה שלה משובחת וגם הזיכרון לא שוכח שום פרט. הכל היא יודעת. כספר פתיחה לסדרה, המספר הוא הכומר בעיירה הזערורית, אשר בביתו מתרחש רצח. המשטרה מרושלת מעט בחקירתה והכומר מנהל חקירה עצמאית משלו, אולם בסופו של דבר מי שתהיה מהפתח לפתרון התעלומה תהיה מיס מארפל. חובבי כריסטי יזהו תבניות שחוזרות על עצמן. הרצח עצמו, משחקים עם שעות הרצח, רמזים והטעויות שהושארו במקור, שפע חשודים שהיו חפצים במותו של המנוח, שפע של סודות, פשעים ותעלולים אחרים שלא…

לא מזמן עזבתי קבוצת ספרים די גדולה בפייסבוק. לא היה לי כל כך נעים שם. הרוב הן קוראות שזה בסדר, אבל הטון מאד פרוגרסיבי. הרגשתי מותקף. המילה מיזוגן נשמעה שם יותר מדי פעמים וגם הכינוי “גבר לבן פריבילגי” (להלן גל”פ). לא התאים לי. עזבתי. ולמה אני מספר לכם את זה? כי הרגשה די דומה הייתה לי בספר “התשובות”. לא תמצאו בו תשובות דרך אגב, אבל תהיות יהיו לא מעט. הוא דווקא התחיל לא רע עם פרודיה על כל מיני טיפולים רוחניים בעידן הניו-אייג’ במחירי עתק ושמות מפוצצים שאני אפילו לא מסוגל לחזור עליהם אבל לגמרי שקר כלשהו. מרי שסובלת מהרבה בעיות רפואיות לא ברורות (בקיצור, מכלום, יש לה בעיות אחרות) מתחילה סדרת טיפולים כזו, המכונה קפ”אות וצריכה איכשהו לממן אותם. היא מוצאת עבודה מוזרה למדי, הצטרפות לאיזה ניסוי של שחקן קולנוע אקסצנטרי שמנסה לחקור מהי האהבה ואיך להפוך אותה לנתונים מדידים שאפשר לעשות בהם שימוש אחר כך. הרעיון חביב. תפקיד בת הזוג יחולק בין נשים שונות לכל אחת תפקיד אחר. חברה רגשית, חברה אמהית, חברה כעסנית, חברה אינטלקטואלית וכו’. יהיו המון חיישנים, יאספו המון נתונים ויגיעו למסקנות. החלק הזה היה אמור להיות הסאטריה על הביג דאטה, על המחשבה שאפשר לאסוף המון נתונים ולעשות איתם הכל. במידה מסוימת זה נכון, וזה…

הספר “מעבר לים” הוא רומן בדיוני העוסק בשנותיו של נחום גוטמן באירופה. כחמש שנים שהה גוטמן בוינה, ברלין ופריז בשנות העשרים לחייו, כאשר חיפש את דרכו האומנותית. בשנות העשרים טרם היה מוזיאון בארץ וגם ספרי האומנות היו מצויים בצמצום, כך שגוטמן הצעיר שלמד אצל בוריס שץ והושפע ממנו רבות, מגלה עולמות שלמים של אומנות בבירות אירופה, וכמובן אמנים נוספים ללמוד ולהשתלם מהם. בפרט מתוארים בקורים אלו בעיר וינה, שהייתה הראשונה בה שהה גוטמן. ביקורו במוזיאון שם הוא כמעט סיור מודרך, רבות מהתמונות מוצגות שם עד ימינו, ואומנים שאז היו נחשבים חדשניים ומודרניים היום כבר נחשבים לחלק מהקלאסיקה. מאחר ותיאורים ארוכים על הביקור במוזיאונים מוצו בווינה, הרי שבברלין הם מוזכרים כבר פחות ולנו ניתן רק לנחש מה עבר על גוטמן בביקוריו בלובר, המוזכרים בקצרה. הספר הוא רומן בדיוני, אולם מבוסס על מחקר מעמיק במכתבים, כך ששלד העלילה, איפה ומתי גוטמן היה כנראה נכון, אך יש מספיק פרטים להשלים באמצע. שנים אלו לא זכו להתייחסות נרחבות בביוגרפיות על גוטמן, וספר זה מעט משלים את החסר, אך ברומן מהנה לקריאה. אנו מגלים, שגוטמן נמשך מאד לנושא של “איוב” כבר בשנים אלו ודווקא בפיסול. התחריטים הגיעו רק לאחר מכן, והתחריטים הקיימים כיום, הם הדפסה מחודשת משנות השבעים. גם לפיסול של איוב ורעיון גוטמן חזר…

ברומן הבית ההולנדי בוחנת אן פאצ’ט את מושג הבית, גם כמקום פיזי, HOUSE, אבל בעיקר במשמעותו המטאפיזית, HOME. בעברית שתי המשמעויות הן באותה מילה, אולם באנגלית לא ואת הפער הזה פאצ’ט רוצה לבחון, בדומה ואולי אפילו בעקבות השורה של רוברט פרוסט (מתוך מות השכיר): ““Home is the place where, when you have to go there,They have to take you in.” – הבית הוא המקום שאם אתה נאלץ ללכת לשם חייבים לקבל אותך בו. כפי שנראה, הבית ההולנדי נכשל בכך פעם אחר פעם. מייב ודני הם שני ילדים החיים עם אביהם בבית גדול למדי המכונה הבית ההולנדי, על שם דייריו הקודמים (כישלון ראשון). אימם נטשה את הבית מסיבות לא ידועות, אותן נגלה בהמשך (כישלון שני). דני בקושי זוכר את אימו אולם מייב גדולה ממנו בכמה שנים, ונאלצה להיכנס בעל כורחה לתפקיד האם ולא רק לתפקיד האחות הגדולה. מייב ודני מצליחים להסתגל, אבל כאשר אביהם מתחתן בשנית, ולאחר זמן מועט מת, חייהם מתהפכים, ולמעשה אפשר לומר שהם נזרקים לרחוב (כישלון שלישי), חסרי כול ונאלצים לבנות את עצמם מחדש. רק כאשר הם מאבדים את כל ההון של אביהם, הם מבינים עד כמה עשירים היו, דבר שלמעשה לא חשבו ולא הרגישו אף פעם. למייב כבר יש עבודה, אולם המצב שהיא נקלעה אליו, ביחד עם…

בספר “המטבח האחורי” יש לקוות שהמשפט הסתמי המופיע בכל ספר על כך שהאירועים בו לקוחים מדמיונה של המחברת הוא אכן כך, אבל אנו שומעים מספיק סיפורים, ורשות מקומות היא כר פורה מאד לשחיתויות. יש המון כסף, ולראש העיר כוח כמעט בלתי מוגבל. למעשה ראש עיריה הוא בעל סמכויות גדולות יותר מאשר ראש ממשלה, בתחומו כמובן. אם מדובר במקום יחסית קטן, כולם גם מכירים את כולם, ומי יחקור משהו? מבקר המדינה בעוד שלושים שנה? כך שבהחלט אפשר להניח שהדברים בספר אכן קורים במציאות בכל מיני מקומות. המחברת, רונית סמסון, היא יועצת משפטית של עירית נתניה. נראה שהיא מכירה היטב דוגמאות רבות. גם שמו של הספר מרמז על איזה חדר קטן, בו נסגרים העניינים בצורה אפורמלית, סטייל המטבחון של גולדה. אלעד הוא עורך דין שעוזב משרד גדול בעיר הגדולה וחוזר לעיר הולדתו, עיר חוף קטנה ליד הים, לא מקום גדול מדי, לא קטן מדי, מקום שלא מושך תשומת לב ופותח שם משרד שמתעסק בכל מיני זוטות. באופן מפתיע, הוא מקבל פנייה מתושבים, מקרה משפטי שנראה אבוד, אך שיש לו גם גוון פוליטי. איזה פרוייקט בנייה שהסתבך, והתושבים מיואשים ורוצים מעט עזרה מהעיריה, אבל אפשר לנגח איתו את ראש העיר ולצבור גם הון פוליטי ואולי להחליף שלטון אחרי הרבה שנים. הבחירות לעירייה בפתח….

אמונה הוא ספרו הרביעי של דרור משעני בסדרת “רב פקד אברהם אברהם”. מצאתי שאין צורך בידע קודם והספר עומד בפני עצמו, ולא הרגשתי פערים בקריאה, אבל כנראה שמי שקראו את כולם ירגישו בטריטוריה מוכרת יותר. הסופר פותח בכך שלאברהם נמאס. הוא רוצה לעבור למקום ותפקיד שישנה את העולם. אם לא במשטרה אז מחוצה לה. נמאס לו מחקירות קטנות כאלו שלא משפיעות על אף אחד חוץ מכמה מעורבים. נמאס לו בכך שכל תיק שהוא סוגר משאיר אחריו רק יותר צער ואנשים מופסדים. המפקד שלו מבטיח לבדוק אפשרויות ובינתיים לפתחו של אברהם וצוותו המצומצם (בהערת אגב ציפיתי שלרב פקד יהיה צוות יותר גדול ויותר צוותי משנה שהוא מפקד עליהם, אבל כנראה שזה לא כך) מתגלגלות שתי חקירות. שתיהן נראות בדיוק כמו אלו שאברהם לא מעוניין בהן: תינוקת שננטשה ותייר שלא שילם במלון. מחקירת התינוקת אברהם מתרחק. קצה נפשו ממקרים כגון אלו. החקירה דווקא מתקדמת היטב. האשה שנטשה את התינוקת מתגלה במהירות בעקבות טיפ מפתיע אולם היא מכחישה כמעט הכל ומסבנת את המשטרה, כאשר יש לה איזו תוכנית על מוזרה למדי המעידה בעיקר על בעיות נפשיות. למעשה מקומה של עלילה זו אינו ברור. אין בה הרבה מתח, והיא משמשת בעיקר כאיזה רקע. החקירה השנייה נראית שנסגרת לפני שהתחילה אולם מתפתחת בכיוניים היצ’קוקיים של…

הספר “גרפיטי” מתאר תמונת מצב של שלושה אנשים שהחיים שלהם תקועים. אבל כאשר אישה בבניין, שעליו הרבה ציורי גראפיטי, קופצת מהקומה הרביעית, שלושה אנשים אלו הכמעט זרים אחד לשני, מתבוננים באירוע שמשנה את נתיבם.מי הם אנשים אלו? מגי, צעירה רווקה בעלת מכון יופי מצליח, אינה מצליחה לייצר שום קשר זוגי והקשר שלה הוא כמאהבת לגבר נשוי אשר אשתו, אסנת, עוקבת אחריה ומחפשת הוכחות לחשדותיה. זאב, הוא אלמן שאינו מצליח להתגבר על מותה של אשתו ממחלה ומעזיב את עצמו מהעולם. מגי נוסעת לירושלים, כביכול כדי להיפגש בסתר עם הבעל, אך לא רק פגישה סוערת תהיה שם. יהיו שם הרבה דיבורים. אוסנת לא יודעת מה תעשה כאשר חששותיה יתאמתו, והיא כבר יודעת שהם יתאמתו וזאב, פשוט נוסע.*מה מניע כל דמות? מגי יודעת שהקשר שלה לא יוביל לשום מקום והיא בהתלבטות גורלית, אסנת אינה מסוגלת להחליט עד כמה שווה לה להילחם על נישואיה, וזאב נע מכוחה של אינרציה ואחיזה במציאות שהולכת ונחלשת. דווקא העובדה ששלושתם ראו את נפילתה של האישה, מעבירה בכל אחד מעין תחושה של: “צריך להילחם על החיים” ומהווה טריגר לשינוי. זה לא קורה ברגע, אלא לוקח כמה שעות, שבהן הרומן מתרחש, החל מניסיון להתעלם בכלל ממה שראו ולהמשיך הלאה ועד הישארות בבית החולים לשמוע מה מצבה של הנופלת וניסיונות לאתר…