ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

כסוקר ומבקר ספרים, אני מוצא את עצמי לפעמים בבעייה. דעתי על ספר מסוים היא אמביוולנטית ואין לי דעה אם כדאי לי לכתוב עליו או לא. למבוכה מצטרפת העובדה שנימוקים משכנעים לכאן או לכאן מחייבים גם קלקלנים, דבר שבוודאי לא נאות לעשות בכתיבה על ספרים שאך ראו אור. כאשר הסופר ישראלי הזהירות מתבקשת הרבה יותר, ולכן כבר נבהיר כי על אף שתהיה כאן ביקורת’ הספר איננו גרוע. יותר נכון יהיה לתארו כניסיון מודע לייצור משהו שונה, ולבחון האם הניסיון הצליח. דעתי היא שכנראה שלא, אך הסופר ראוי לשבח על עצם המאמץ, שבעולמה של ספרות שבלונית ושטוחה אינו מובן מאליו. ברי לי שאספריל היה יכול ללכת לכיוונים אלו, אך הוא ביקש לשבור איזה מעגל. מה היה הניסיון, מדוע הוא כשל, ולמה עדיין כדאי לקרוא בספר? הישארו עימי וננסה לענות על כל השאלות האלו וללא ספויילרים. נתחיל את הדיון בגב הספר, אולי אפילו נוכל לעצור שם, את זה אגלה בעצמי עוד מעט. “ויקטור, עורך דין מלא סתירות שהתייתם מאביו בגיל צעיר, מתמחה בסכסוכים מכוערים בין בני זוג אמידים. הישגיו בבית המשפט אפשרו לו להתרחק משכונת ילדותו ומן הזיכרונות הקשים הכרוכים בה, אבל הפכו אותו לציניקן. גם הגר אשתו, עיתונאית חוקרת במקצועה, כבר מפקפקת באמות המידה שהנחו אותה בתחקיריה ובחייה, ולמעשה זונחת אותן כשהיא…

סלמא מוצאת את בעלה ג’וואד בוכה מרות. זה מצב לא נורמלי והיא מודאגת מאד. מתברר שג’וואד מבכה אישה שהיה בקשרים עימה לפני זמן רב, הרבה לפני נישואיו, וכעת גילה, מעיון במודעות האבל, שמתה. דבר לא מסביר לקורא את פרץ הדמעות הזה, וסלמא, מודאגת מאוד, ובצדק.מותה של תמאם מכחול, גורם לג’וואד, שבדיוק יצא לפנסיה, להתנתק מעצמו ומביתו ולצאת למסע בו לא ברור מה בכלל הוא מחפש, אולם מפגש מקרי (מקרי מדי ולא מוסבר), מקשר אותו לעברה של המנוחה, ולאירועים בולטים בחמישים השנים שחלפו מאז והדיהם ממשיכים להשפיע בדרכים שונות. לכאורה, זהו סיפור גילוי וחיפוש אישי, אולם מוצאו של הסופר, כמו גם של גיבוריו, אינו מאפשר לסכסוך הישראלי-ערבי להישאר בשוליים. הוא משמש רקע לעלילה אך השימוש בו מעורר תהיות. אין לו חלק משמעותי בעלילה והכללתו נראית לעתים מלאכותית ומאולצת. אמנם ייתכן, שגם אי הכללתו, ובספר שנכתב במקורו בערבית, תיראה משונה, אולם מעוצמת ההכללה הנמוכה, בעיקר בתחילתו יכול להתקבל גם הרושם שהנושא, לא נמצא בראש מעיינה של החברה הערבית הישראלית, ויש להכניסו בכל דרך. ומאחר שהוכנס, הוא מהווה הזדמנות להצצה לעיסוק בנושא זה. הספר מובא בנוסח עברי שנכתב על ידי המחבר. בחלקים מסוימים, ובעיקר באלו העוסקים במנהגים מקובלים בחברה הערבית, ניכרים בבירור תוספות על הספר המקורי, וייתכן ויש כאלו גם בחלקים העוסקים בסכסוך,…

תחילת הספר, באופן מודע לחלוטין, נדמית כפתיחה של סיפור אימה, ונקודה זו לא תהיה מוקדמת מדי להזהיר שבספר שכתב מנתח מוח, מופיעים תיאורים, גרפיים ומפורטים למדי, של ניתוחי מוח. לאחר אזהרה זו, אפשר לקרוא בספר בנחת והנאה. נראה שנוסחת הספרים המעודפת כבר כמה שנים היא נוסחת הסטוריטלינג, וכל פרק מתחיל מסיפור כלשהן, לרוב מקרה חירום הדורש התערבות כירורגית. בשיא המתח, עוברים לנושאים אחרים, ייתכן והם יעסקו באיך ד”ר ג’נדיאל בכלל הגיע ללימודי רפואה, ובפרט איך הגיע לניתוחי מוח, או לנושאים שונים הקשורים במבנה ותפקוד האבר המופלא הזה בגופנו. בין לבין מופיעים קטעי נוירו-חנון, נוירו-כושר ונוירו-כסאח, בהם מופיעים, בהתאמה, מידע מפורט יותר, תרגילים למוח, ושבירת מיתוסים. בסוף כל פרק חוזרים לסיים את הסיפור בתחחלתו, ועל מנת להקל על הקורא נראה שנבחרו בעיקר סיפורים עם סוף שמח, למרות שברור שלא תמיד הדברים כך במציאות. פרק מפתיע במיוחד בספר עוסק בסמים ובהשפעתם, החיובית או השלילית או שתיהן ביחד, על המוח. ההשפעות השליליות צפויות, אבל ההשפעות החיוביות הן משהו שלא נוטים לדבר עליו. כמובן שהפרק כולל אזהרות מרובות, וגם את התובנה שכמעט כולנו משתמשים בסמים, גם אם אנחנו קוראים להם קפה או תה (הקפאין הוא סם מעורר), או שאר תרופות שאנו מקבלים מפעם לפעם. הספר מקשר בין העבר, ובין מחקרים ישנים ופורצי דרך, בעיקר…

ספרון קצר זה, מכיל סיפור רב קסם ומשמעות, שיישאר אתכם זמן רב לאחר תום הקריאה הקצרה. מישל, מישקה בפי כולם, היא אישה ערירית שאינה יכולה להמשיך ולגור בדירתה, עקב כך שהיא צריכה השגחה וכמו כן סובלת מאפאזה, מחלה המאופיינת באובדן היכולת למצוא את המילים הנכונות בשיחה ובסופו של דבר בחוסר יכולת לתקשר.אמנם אין לה ילדים, אולם יש לה מעין בת מאומצת, מארי, שהיא סייעה לה, אולי אפילו הצילה אותה בילדותה, וזו דואגת לה כך שאינה נשארת בודדה לחלוטין. גם ז’רום, קלינאני התקשורת שמגיע על מנת לטפל במחלתה, ובעיקר לנסות להאט אותה ככל שניתן, מתגלה כחבר וידיד. מישקה מצרת על כך שהזמן שעומד לרשותה הולך ותם שכן יש לה עניין לא פתור מילדותה, ואנשים שהיא מעולם לא אמרה להם תודה. משימתה, ולמעשה הדבר היחידי שעוד מחזיק אותה הוא הניסיון האחרון למוצאם ולהסיר מעליה עול זה, וזאת תוך כדי “הטפת מוסר” לצעירים. לז’רום על כך שאינו מחדש את הקשר עם אביו וגם למארי, אבל על כך כבר תקראו בספר. למרות הסוף הידוע מראש, הספר הוא אופטימי ויש ובו הרבה נחמה ותקווה, ובעיקר תזכורת על הזמן הקצר העומד לרשותנו ועל הצורך לא לדחות דברים שרצינו לעשות או להגיד לאנשים ובפרט לאנשים היקרים לנו. רחשי תודהדלפין דה ויגאןמצרפתית: רמה איילוןכתר 2022מגב הספרמישקָה, מגיהה לשעבר…

“תיק בלוגה” משלב מותחן ריגול עם דרמה משפחתית. עלילת הריגול עוסקת בסיכול נתיב הברחות איראני שמעלה מודיעין על דברים חמורים הרבה יותר, והעלילה המשפחתית היא בכך שאת הסיכול יצטרכו לעשות אב ובנו שהקשר ביניהם נותק לאחר שנים רבות של משקעים. האבא סוכן מוסד וותיק, והבן עם בטן מלאה על המוסד שלקח לו את אבא שלו. אכן מצב עניינים לא שגרתי במוסד, וגם הרוסים, האמריקאים וסתם ארגוני פשע דוחפים ידם לתוך הקלחת. אמנון זנזורי היה רוצה מאד לחדש את הקשר שלו עם בנו כרמל, אבל יודע שזה לא יהיה פשוט ויודע שלמוסד ולשאר הארגונים האוחזים בעניין לא ממש איכפת לא מהקשר ולא מבטחונו של כרמל. כרמל, מגלה שהניתוק הארוך ממשפחתו לא עושה לו טוב וגם הוא כמה לחזור, אבל משקעי העבר חוסמים אותו. שתי העלילות משתלבות היטב יחד. כמותחן הוא יעיל למדי, לא מתפרע על פני כל העולם, אלא נשאר ממקוד באזור הים הכספי. אין יותר מדי טוויסטים ופיתולים, שלרוב רק מורידים מרמת האמינות ומאריכים את הספר, אין עלילות משנה, אין דמויות שמגיעות משום מקום בסוף העלילה ומשנות את הכול וגם אין סצינות מין שבמותחנים הן ממילא מיותרות. מבחינות אלו, למרות שהעלילה דחוסה מאד בזמן היא שומרת על אמינות. כבר למדתי, שבחיים כנראה קרו דברים כבר הרבה יותר מוזרים, ודי סביר…

מעבר לכך שהספר הוא ביוגרפיה קצרה ותמציתית במידה הנכונה על איינשטיין (לעומת למשל הספר העבה בהרבה של אייזקסון) הוא מנסה לדון בשאלה, כיצד הגאון המדעי הגדול ביותר של המאה עשרים, זה שהדהים את העולם כולו בין השנים 1905-1915 עם כמה וכמה גילויים משמעותיים, פורצי דרך וכאלו שאף אחד אחר אפילו לא היה קרוב להעלות אותם, לא רק שלא הצליח לפתח שום דבר לאחר מכן, אלא אפילו התנגד בכל נפשו לרעיונות חדשים, אשר אילו היה מקבלם ואולי אפילו עוזר לפתחם, מי יודע לאן היינו מגיעים. זו שאלת המפתח של הספר, והתשובה, בקיצור נמרץ, שלא תפגע בהנאתכם מקריאת הספר והטיעונים במלואם, היא שאיינשטיין הצליח מדי. התאוריות שלו, ובפרט תאוריית היחסות הכללית, שהייתה כולה מבוססת על מחשבה ומנוגדת לחלוטין לרציונל כלשהו, גרמה לו איזו תחושה, שהוא יכול “להרגיש” מה נכון ומה לא. גם פעם אחרת שהוא חשב שטעה ובסוף התברר שהאינסטינקט הראשוני שלו היה נכון, חיזקה תחושה זו.במקרה של תורת היחסות הכללית זה עבד בצורה יוצאת מן הכלל, עם הניבוי שהוכח בליקוי חמה מלא כמה שנים לאחר התיאוריה ועד העידוש הכבידתי שהתגלה עשרות שנים לאחריה, אולם בכל הקשור למכניקת הקוואנטים, התקשה איינשטיין להאמין באפשרות של חוסר הידיעה המוחלט העומד בבסיס התיאוריה. אכן, די קשה להבין את איינשטיין בנקודה הזו, מאחר והוא היה בקשרים…

מאות אם לא אלפי ספרים נכתבו על יום הפלישה וגם אני קראתי לא אחד ולא שניים, כך שעוד לפני שפותחים את הספר שלפנינו עולה התמיהה, מה עוד אפשר לחדש. על הכריכה מופיע איזכור לספרו הקודם של מילטון “הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה” המרמזת גם על ספרו. לא התמקדות במאקרו, אלא במיקרו, ולא במרכז אלא גם בשוליים. כך נפתח הספר דווקא באווה אייפלר בעלת תפקיד זוטר כלשהו בלופטוואפה, דמות חסרת חשיבות לחלוטין, אבל כזו שהייתה חלק, קטנטן אמנם, באותם מאורעות וממשיך בעוד ועוד דמויות כאלו. זו החלטה מעניינת ומאתגרת. אם נפרק את המבצע הענק לפרטיו, הרי שמעורבים בו מאות אלפי אם לא מיליוני אנשים, כאשר לכל אחד מהם יהיה סיפור כלשהו, וצריך לבחור די בפינצטה דרך איזה דמויות להוביל את הסיפור מתוך כמות החומר האינסופית. מצד שני, ההתמקדות בפרטים עשויה לגרום להחמצת התמונה הכללית של המערכה הקשה, בה בהחלט קרו הרבה יותר מדי דברים בו זמנית, בשביל שיהיה אפשר לעקוב אחר כולם, אפילו ממרחק של כמעט שמונים שנה. למרות שגב הספר טעון שהעצים הרבים אינם מעלימים את היער, הדבר אינו מדויק ומרכז הכובד בספר נוטה באופן ברור אל העצים, על חשבון התמונה הכללית. אני לא חושב שבחירה זו היא בהכרח דבר רע, כפי שכתבתי, נכתבו ספרים רבים על הפלישה (מבין החדשים…

אברהם בלבן ממשיך להתפעל מתל אביב, אליה עבר לאחר צאתו לגימלאות ועליה כבר כתב והוציא את הספר “רשימות תל אביביות“. בספר זה טובים השניים מן האחד ואל בלבן מצטרף עמי שנער, אדריכל וצייר, אשר פגישה מקרית ביניהם בתערוכה הובילה לעוד שיטוטים ברחבי העיר, לטורים נוספים ולספר זה. נקודת הכובד בספר זה שונה מעט ומתרכזת בשינויים העוברים על העיר. בשכונות הישנות ובמאפייני הקמתן, בשינויים שעברו מבחינת הזמן והתושבים ובתוכניות של חידוש עירוני, לטוב ולרע: מגדלי הענק הצומחים במקומות רבים כאשר לידם בתים בני 3-4 קומות בלבד , או על שכונות שנעות בין שכונות מצוקה לכאלו בהן בתי מידות עצומים, או סתם לשיכונים שנבנו כדי לאכסן כמה שיותר אנשים כמה שיותר מהר כמה שיותר בזול, וכעת משנים את פניהם. בלבן ושנער אינם מסתפקים בשיטוט, לעתים עם מומחה נוסף, אלא גם מנסים בכל מקום לדבר עם האנשים, בין אם הם יהיו תושבים וותיקים, ובין אם מהגרי עבודה, ובכל אופן אנשים שחיים באותו מקום בו הם מבקרים ומוכנים לספר משהו עליו. לפעמים הם נתקלים בחשדנות אולם לרוב נמצא מישהו שמוכן לדבר. כמו בספרו הקודם של בלבן, הוא אינו שוקט על השמרים, והוא נהנה להתרוצץ ולגלות את תל-אביב ולשם כך הוא פותח את עיניו, ויותר מכך את ליבו, לקלוט ולספוג מכל אשר אפשר. את ההתלהבות…

פיליס דורותי ג’יימס זכתה בצדק במקומה בקאנון ספרי הבלש בזכות דמותו של המפקח דלגליש. סדרת ספרי דלגליש היא הציר המרכזי של עבודתה החל מתחילת שנות השישים ועד מעט לאחר תחילת המאה ה-21, אולם בספר זה היא לוקחת כיוון חדש ומציגה לנו את קורדליה גריי, במה שאולי היה אמור להיות סדרה מקבילה לדלגליש, אך בסופו של דבר נכתבו בה רק שני ספרים ובהפרש של עשור. בתחילת הספר מגלה קורדליה, צעירה בת 22 בלבד, שהמעסיק/שותף שלה התאבד והוריש לה את סוכנות הבילוש שלו וכן את שאר נכסיו, שמתגלים בעיקר כחובות ושאר מגדלים פורחים באוויר. קורדליה נחושה לשמור על העסק, למרות שכולם אומרים לה שהוא “לא עסק לאשה”, משפט שילווה אותה לאורך כל הספר. אנו בשנות השבעים, ואמנם רוח הסבנטיז העליזה מנשבת בספר, ובמיוחד בחבורת הסטודנטים העליזה של קיימברידג’, אבל עדיין אשה בתפקיד חוקר פרטי הוא עניין מוזר, למרות שהדגם של מיס מארפל למשל, גיבורתה של כריסטי, כבר קיים שנים רבות, אולם שם היא אך ורק קשישה חביבה. בכל אופן, לגריי מגיעה הצעת עבודה של חוקר מסתורי שבנו התאבד ונחוש לגלות למה וכך נפתחת לה חקירה שתוביל לגילויים מטרידים. כאשר קוראים את הספר חשוב לזכור שהוא בן יובל שנים ושדי הרבה השתנה מאז בעולם ספרות המתח, אולם הספר מצליח להחזיק, גם בעלילה, גם…

אחד החסרונות של מבקר ספרים טמון בכך שמדובר בספרים חדשים. ואלו לא פוסקים להגיע. לכן החלטתי מפעם לפעם לעצור את השטף ולהתפנות לקריאת ספרים מהעבר הרחוק, כאלו שקראתי וכאלו שלא, ולבחון האם הם אכן קלאסה, או שברבות הימים הפכו לפארסה,כלומר איבדו את חינם. קדמת עדן היא היצירה הגדולה של ג’ון סטיינבק. הספר נכתב לפני שבעים שנה. בעצם העובדה שהספר מתבסס לחלוטין על ספר בראשית בכלל וסיפור קיו והבל בפרט, מבטיח המחבר שהוא לא יאבד את הרלוונטיות שלו לעולם. סטיינבק אפילו מגדיל לעשות ומציג את סיפור קין והבל כמפתח להבנת ההתנהגות האנושית כולה. לדעתי נחוץ כל ספר בראשית בשביל זה ויש כאלו שיטענו שזו אכן מטרתו אולם לא בבראשית עסקינן. נזכיר את תבנית העלילה שנעה דרך שני זוגות אחים בשני דורות ולתוכה שוזר סטיינבק גם פרטים ביוגרפיים רבים ואף את עצמו וגם פרטים היסטוריים רבים על האזור, אזור הולדתו, והתקופה.בהיות הספר משל ברור למדי הרי שכל פרט בעלילה הראשית צפוי ויודע ואף על פי כן הקורא נשבה בדרך בה קורים הדברים. הספר ארוך, התרגום של אריה חשביה טוב ואמנם מעט מיושן לימינו אבל מתאים היטב לאווירת הספר ולקצב הנינוח, למעשה איטי, שלו. מבחינות מסוימות יש להצטער שסטיינבק לא כתב בעברית שכן חלק מהותי מהספר מתבסס על חוסר היכולת לתרגם כהלכה את…