ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

השנה 1998. במוסקבה התגלה כתב יד מהמאה הקודמת של הסופר מיכאל באקונין, הנושא את השם עזאזל ובתוכו סיפור בלשי מרתק. פקיד זוטר ביותר, ארסט פנדורין, שאם שמו ושם הסדרה מזכיר לכם בעיקר את תיבת פנדורה – אינכם טועים כלל, נקלע לחקירת התאבדות ההופכת לחקירת רצח סבוכה ומאחר שחשיבתו חדה ואנליטית הוא מתמנה לעוזר לחוקר הבכיר מהבירה פטרבורג. העלילה מסתבכת, כיווני חקירה נרשמים ונפסלים, דמויות פאם פאטאל נכנסות ויוצאות, פנדורין נשלח למשימה סודית באנגליה (לא לפני שהוא עולה 5 דרגות במהירות הבזק) ואפילו מתאהב בביתו של גנרל. בספר איזכורים רבים לספרות התקופה אולם גם קצת אנכרוניזם וכאשר מגלים רשת חינוכית בעלת רעינות מתקדמים ביותר ועם דמיון מפתיע במיוחד לרשת האינטרנט, מבינים כי למעשה בוצע תעלול בקורא ומדובר ברומן מודרני הנכתב כביכול בעבר. בוריס אקונין הוא שם העט של גריגורי שלבוביץ’ צ’חארטישווילי, סופר, חוקר ספרות, מתרגם ויפנולוג מומחה שכתב את סדרת תיבת פנדורין כמחווה למאה ה-19. זוהי סידרת בלש מצוינת, המתאפיינת בהומור רב, בעשרות איזכורים של אישים ואירועים בני התקופה (שבאדיבות המתרגם מופיעים ברוב הספרים בצורה מסודרת בסוף הספר) וביכולת לטוות קשרים קטנים ועבים בין העלילות השונות בספרים השונים. עזאזל הוא רק הספר הראשון בסדרה ולאחריו יצאו ועד עשרה ספרים שכבר שבעה מהם תורגמו לעברית. הספרים נכתבו במשך כמה שנים בעילום שם כאשר…

אין יור פייס, בדיוק ככה, כשם הבלוג הישיר של שלומית, יעל משאלי מטיחה שלל בעיות זוגיות ישר בפרצוף של הקורא. בניין שלם? בניין שבור… כבר בפתיחת הספר מישהי שורפת את האוטו של בעלה. מדוע נעשה צעד חריג כל כך ועל ידי אנשים הנראים נורמליים לגמרי? אבל לא רק שם יש בעיות. ניקח לדוגמה את נעם ואהרון. לנעם פשוט נמאס מחיי הנישואים שלה. לכאורה, בעל טוב, אוהב, חמישה ילדים והכל בסדר, אבל לנעם נמאס, בעלה אינו באמת רואה אותה אינו מכיר אותה, אינו חבר שלה אלא איזו פונקציה טכנית רשומה בתעודת הזהות שלה בלבד. היא משתנה מולו והוא אפילו לא שם לב ולנעם פשוט נמאס אבל היא לא מסוגלת להסביר לאף אחד, גם לא לעצמה, למה. ובהמשך הספר זוגות נוספים ובעיקר עיות נוספות.  והבעיות? מחוסר תשומת לב ושותפות בבית, שעמום,  שעמום, אי הכרה של בן הזוג, אלמנות מוקדמת ויחסים חמות-כלה בעייתים במיוחד ועד לבגידות. מספר בעיות או דגמי משפחות דווקא חסרות בסיפור כגון זוגות שזה אך התחתנו, משפחות בהם יש בעיות עם ילדים מתבגרים ונושא של אלימות בתוך המשפחה. במקום נושאים אלו, מעדיפה משאלי לעסוק מעט גם בנושא הרווקות המאוחרות וזאת על ידי שתי דמויות, שלומית בת ה-27 (הכותבת בלוג חד ונוקב בחשאי) ושמוליק בן הארבעים המסרב להתבגר. גם שם משאלי…

מי רצח את מיכל פלג? ספרו של ליעד שהם – “עיר מקלט”, לוקח את הקוראים למסע קשה בעולמם של מבקשי המקלט/פליטים/מסתננים. מיכל, עובדת בארגון סיוע, נרצחת בדירתה אולם הראיות לא מסתדרות. צמרת המשטרה רוצה בעיקר לתפוס חשוד, וגבריאל הוא חשוד מושלם שגם הודה במעשה, אבל השוטרת החוקרת, רוצה להגיע אל האמת, והדרך לשם ארוכה ועוברת ממרומי הפוליטיקה הישראלית ועד לתחיות החברה ונגיעה באחת הבעיות החברתיות הקשות בישראל – הפליטים/מסתננים. הספר מציג את כל קשת הדעות לנושא דרך הגיבורים השונים, וחלקו עוסק בנושא שכנראה נמצא בקונצנזוס והוא הסחר המביש בנשים המתקיים כחלק מהתופעה ואת העובדה שאיפה שיש ואקום ויש אפשרויות לעשות כסף, והמשטרה או המדינה מעלימים עין, העולם התחתון כבר ייכנס. “לא הכל שחור לבן” – אומר קונסול אריתריאה לאיתי העובד בארגון הסיוע והיה המנהל של מיכל, והדברים רבי משמעות. גם לגבי צבע העור של האפריקאים והישראלים, גם לגבי העובדה שקשה להבדיל מי טוב ומי רע, גם על כך שבעיני הישראלים כל האפריקאים נראים דומה ואינם רואים כל מקרה לגופו, וגם על כך שהרוע נמצא לעיתים במקומות הפחות צפויים. הספר נקרא במהירות. הפרקים קצרים מאד, תכליתיים מאד, ומסופרים כל אחד מנקודת מבט שונה. של השוטרת, של הפרקליטים, של איתי, של גבריאל ושל אנשי העולם התחתון עצמם. העלילה מותחת והמתח נשמר עד…

נופים ממטרופולין המוות הוא סיפור אוטוביוגרפי של אוטו דב קולקה. אוטו, שנולד בצ’כיה, וגורש בתחילה לטרזין ומשם לאושוויץ-בירקנאו בהיותו ילד בן 11 מתאר בשפה בוגרת וגם מנקודת ראותו של ילד את זכרונותיו, ואת החיים האבסורדים במחנה המשפחות, לצד תאי הגזים. האבסורד מגיע לשיאו בתיאור שירת המקהלה שבה התאמנו האסירים על האודה לשמחה מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, Alle Menschen werden Brüder, כאשר המשרפות ותאי הגזים במרחק מטרים ספורים מהם היו ניגוד גמור לרוח האדם ולמילותיו של פרידריך שילר. בספר תמונות רבות המלוות את הסיפור ומוסיפות עליו. הספר לא דומה לספר זכרונות רגיל על השואה אליהם המחבר חש ניכור (אולי בדומה מעט לספרים של ק. צטניק או פרימו לוי), וקשה בכלל לסווג אותה לסוגה מסוימת. הוא היסטורי אבל גם פנטסיה ופרק או שניים מוקדשים לחלומות. הוא  מצד אחד תיעודי ומצד שני אישי מאד ובוודאי לא נותן תמונה מלאה. הוא פרוזה אולם מעורבת בו שירה. הוא ספר כתוב אבל בכלל מתבסס על המילה המושמעת. זוהי בהחלט כתיבה שונה אולם בשפה ברורה ושווה לכל נפש ואפילו אעז ואומר כי מתאימה לבני הנוער בהיותה לא מפחידה מדי, כאשר האימה והפחד נמצאים מתחת למעטה הסיפור. מבחינה זו הספר הזכיר לי  את הסרט “החיים יפים” ואת אוטו בדמות הילד החי את חיי הילדות שלו בזוועת השואה….

התלבטתי רבות איך לכתוב את הסקירה על הספר “הגבעה” של אסף גברון. איני מכיר את המחבר או עבודות קודמות שלו. הספר מתאר את קורותיו של מאחז (לא חוקי כמובן) ביהודה ושומרון במשך כשנה. המאחז, מכיל מספר משפחות ובודדים, חלקן משפחות גדולות, חלקן זוגות צעירים, כמה חיילים, בקושי מניין יש אם לא מגיעים להשלים … הספר מתאר את החיים במאחד, את היחסים בין התושבים לבין עצמם, את היחסים בין התושבים לצבא, לתושבי הכפר הערבי שגרים ליד, היחסים עם הממשלה ועוד. נראה שהסופר מביא נקודת ראייה של השמאל הישראלי הדורש פינוי מיידי של מאחזים כאלו, ומבקר את הממשלה על אזלת ידה בכך. אולם הספר עצמו מכיל ביקורת נוקבת לא פחות על תנועת הקיבוצים ההיסטורית שירדה מנכסיה האידאולוגיים ועברה לנכסים אחרים, על אנשי השמאל בתל-אביב, ולמעשה כמעט על כולם. גברון עושה זאת דרך כתיבה שלעיתים סאטירית ולעיתים על גבול הפארסה (וסצינת ביקור שר הבטחון במאחז, התנפלותה של נטע ותגובת הקישטה של השר מהווה את השיא) וגם דרך אפיון כל כך קיצוני של הדמויות שלמעשה מראה כי גם במקום קטן כל כך מיוצג כל מירקם החיים הישראלי. עתניאל, שרצה רק לגדל עיזים ולנהל מחלבה, אב לשישה ילדים, הגדולים מביניהם בת 16 ובן 15, חסרי חברים בני גילם, דבר שיגרום בעיות רבות בהמשך הסיפור: הבת…

ללכת על דגים, ספר מתח-דרמטי העוסק בשירי ויושי, צעירים שמחים ומאושרים שזה עתה התארסו. לכאורה הכל שמח אולם סוד אפל מעבר הרחוק מאיים להרוס את הכל. מאחר והסוד נחשף כבר בפרק השני ואת הפרק הראשון אפשר לקרוא כאן, נגלה שבפגישה עם סבא אברום מתעורר החשד שמא יושי הוא צאצא של ממזר. האירוסין לא מתבטלין באופן רשמי, אלא נידחים ויתר הספר עושה מאמץ להראות איך הדמויות מתמודדות עם האירועים כל אחת בדרכה. הוריה של שירי מבקשים ממנה לנתק את הקשר עם יושי, ובהתחלה כלל לא ברור לו מה קרה, לאחר מכן שירי ויושי ממשיכים להצהיר על אהבתם ושאר משפחתו של יושי (בורגנית מגבעת שמואל) נראית כמתפרקת, אחותו במשבר נישואין שרק מחריף ומעמיק (רמזים למשבר זה נמצאים מיד ובאים להדגיש את אנוכיותו של יושי וחוסר תשומת ליבו לסובב אותו – אולם זוהי תופעה ידועה המאפיינת זוגות שזה עתה התארסו), מיכאל, שגם ככה יחסו לדת אינו חיובי לא מבין למה הוא בכלל מתייחס לשטויות האלו ועופר, אח הצעיר, נער בן 16 יוצא לחפש את עצמו ומגיע, כמה צפוי, לאיזו חוות בודדים בשומרון (הומאז’ להיעלמותו של אמיר בסדרה סרוגים?). בצד של שירי (בורגנית מכוכב יאיר) המצב לא הרבה יותר טוב, שירי מזניחה את המחקר שלה (דוקטורנטית לביולוגיה במסלול המהיר), הוריה לוקחים אותה למסע לארצות…

“ואחרי כל זה, אפשר לומר, דבר לא קרה, טולקין חזר לאוקספורד, כיהן כפרופסור לאנגלו-סקסונית במשך עשרים שנה, נבחר לפרופסור בקתדרה השתקע בפרבר אוקספורדי שגרתי, פרש לעיר חוף אפורה, חזר לאוקספורד אחרי מות רעייתו ומת בשיבה טובה בגיל שמונים ואחת. אלו היו החיים הרגילים שניהלו אינספור מלומדים אחרים, חיים של מצוינת אקדמית בתחום מקצועי צר שאינו מעניין הדיוטות, וכך זה היה – למעט העובדה המשונה שבמהלך השנים בהן “דבר לא קרה” הוא כתב שני ספרים שהפכו לרבי מכר בינלאומיים, ספרים שכבשו את דמיונם והשפיעו על דרך החשיבה של מיליוני קוראים. זהו פרדוקס מוזר, העבודה שההוביט ושר הטבעות נכתבו בידי פרופסור אלמוני מאוקספורד שהתמחה בדיאלקט של מערב המידנלנד באנגלית תיכונה ושניהל חיי פרוור רגילים. או שמא לא? אולי ההפך הוא הנכון?” (עמ’ 141) לקח זמן לקורא הישראלי להכיר את טולקין, ספריו, ההוביט ושר הטבעות תורגמו שנים רבות לאחר צאתם לאור. ההוביט תורגם רק בשנת 1976, ארבעים שנה לאחר הוצאת הספר ושר הטבעות מיד לאחריו, כעשרים שנה לאחר הופעת המקור. גם הביוגרפיה על טולקין, מתפרסמת כמעט 40 שנה לאחר צאתה לאור, ואחר שהסופר המפרי קרפנטר כבר אינו בחיים. אולם, גם ממרחק של ארבעים שנה, כשטוליקן מוכר וידוע בישראל ובכל העולם, וספריו שימשו מקור והשראה למאות ואלפי ספרים, סרטי ומשחקי פטנזיה, השאלה המוצגת למעלה…

הספר מי שעומד מאחורי הוא ספר מתח חדש של שרית מזרחי והוא מהווה מעין המשך לספרה הקודם “אם מישהו ידע”. אין צורך לקרוא את הספר הקודם, והדמות הראשית שם משתתפת בסיפור בעקיפין. הספר נע בין העבר להווה, שמונה-עשרה שנה לפני עלילת הספר הנוכחי, נעלם ילד, דרור, ועקבותיו לא נמצאו. החקירה לא הובילה לשום מקום והתיק נסגר, אבל שלדים מתחילים לצוץ, וליאור הדומה לדרור מקבל מכתב מכותב אלמוני שגורם לו לחשוב שהוא בעצם דרור… העניינים מסתבכים ועוברים לפלילים, ליאור עובר ניסיון התנקשות בחייו, ופונה לסיוע לחוקר פרטי, פתאום גם האבא של דרור, מתחיל לשאול שאלות, שלל דמויות מצטרפות לסיפור, חקירת משטרה נפתחת, הגופות מתחילות להיערם, חוקרת המשטרה והחוקרת הפרטית משתפות פעולה, וגם כשנדמה שהכל פתור, הכל בעצם פתוח… שרית מזרחי רוקמת עלילת מתח בסגנון הרלן קובן: דמויות רבות הקשורות איכשהו אחת לשנייה, סודות אפלים מהעבר, עלילה מסחררת (כל העלילה היא בפחות משבוע), עבר שרודף אותך עוד שנים ובסוף, הכל נשאר במשפחה. הכתיבה טובה, הטוויסטים עובדים, המתח נשמר, וכמעט כל הקצוות נסגרים בצורה משביעת רצון, כאשר אין המצאות יש מאין, ובקריאה לאחור רואים שהרמזים מפוזרים במקומות הנכונים. מי שעומד מאחורי הוא יותר מספר מתח, את הספר קיבלנו כספר לבן הרבה לפני צאתו לחנויות. מזרחי הכניסה לספר הרבה מנסיונה כעורכת דין פלילית מחד…

ברוב הספרים אפשר לא לדעת את שם הסופר, אולם בספר זה חייבים להתחיל את הסקירה בהצגת ההיסטוריה של המחבר ובמיוחד סבו – באלדור פון שיראך, מנהיג הנוער ההיטלארי (היטלריוגנד) ומושל מחוז וינה ואחראי בין היתר על שילוחם של יהודי וינה למחנות ההשמדה. פון שיראך נידון אמנם לעשרים שנות מאסר, אולם “זכה” להשתחרר מהכלא ולחיות עוד מספר שנים כאיש חופשי עד מותו ב-1974 הספר עצמו פותח בפרשת רצח מסתורית. מהגר איטלקי רוצח תעשיין עשיר לכאורה ללא מניע. איש מכובד, תמונות שלו עם כל הקנצלארים תלויות במשרדו. עורך הדין מטעם הסנגור תורן שקיבל את התיק מגלה שהוא מכיר היטב את הנרצח אולם נשאר לייצג את הנאשם. ברוב זמן המשפט אין לו כלל מה להגיד אולם, כמיטב הדרמה המשפטית עובדות חדשות על עברו של הנרצח ועל המניע לרצח מתגלות. אין בכך משום ספוילר וגם לולא הפיסקה בהתחלה לכל קורא יהודי יהיה ברור מהעמוד הראשון שעבר נאצי יתגלה מתישהו. הסיפור מראה כיצד הדור השלישי בגרמניה מנסה להתמודד עם עברו. לרקע נוסף מומלץ מאד לקרוא את המאמר למה אני לא עונה על שאלות בקשר לסבא שלי של הסופר מצד אחד הגרמנים חופרים בעברם ועוסקים בו. הדור השלישי לא מעונין בשיכחה ובהתיישנות, שהוריהם וסביהם כה רצו בהם. הם רוצים לדעת וממש ממש רוצים לחשוב ולהאמין “שזה…

אפתח בוידוי כי יש לי כמה הסתייגויות מקניוק ואני חושב הוא מעט מוערך מדי עקב דמותו הססגונית ואהבתו לביטויים חריפים נגד כל מה שלא מוצא חן בעיניו (וזה הרבה דברים) ולא רק בזכות ספריו. קניוק עבר לא מעט ובכל ספר משהו אחר מתגלה. פעם זה ההרגשה שבגלל שהוא לחם בתש”ח המדינה שלו ואחרים גונבים לו אותה ופעם זה יחסיו המורכבים עם היהדות בכלל והדתות בפרט דבר המובא בספר כאשר הגיבור מוצג כבן לאם יהודיה ואב נאצי. האם התנצרה א והתאסלמה ואז חזרה להיות יהודיה ובסוף גם התאבדה. בודאי שמטען חורג כזה יקשה לאפיין את הגיבור כדמות נורמלית. הבעיות שלו (ובילה שלו אני מתייחס לגיבור הסיפור אך גם לקניוק) להזדהות כיהודי (והוא אכן מגדיר את עצמו בכל מיני הגדרות שונות) ברורות מאד בספר. בנוסף, קניוק חוזר כאן למקורותיו כצייר, האומנות הראשונה שלמד עוד טרם היה סופר ועושה ערבוב גדול בין דמותו הוא לבין דמויות אחרות. היה קשה מאד לעקוב ולמצוא רמזים קטנים לכל דבר. אינני בקיא ביצירתו ובודאי פספסתי אנקדוטות. הבקיאים בודאי יגלו קשרים רבים ומרובים. החזרה לאומנות הציור דורשת ידע אומנותי שכן ציורים וציירים רבים מופיעים בספר ולמעשה היה אפשר אפילו לצרף את התמונות שכן כל תמונה מבטאת ומסמלת משהו שחשוב לאותה פיסקה, נביא רק כמה ציורים מתוך המופיעים בספר…