לא מזמן עזבתי קבוצת ספרים די גדולה בפייסבוק. לא היה לי כל כך נעים שם. הרוב הן קוראות שזה בסדר, אבל הטון מאד פרוגרסיבי. הרגשתי מותקף. המילה מיזוגן נשמעה שם יותר מדי פעמים וגם הכינוי “גבר לבן פריבילגי” (להלן גל”פ). לא התאים לי. עזבתי. ולמה אני מספר לכם את זה? כי הרגשה די דומה הייתה לי בספר “התשובות”. לא תמצאו בו תשובות דרך אגב, אבל תהיות יהיו לא מעט. הוא דווקא התחיל לא רע עם פרודיה על כל מיני טיפולים רוחני...
הספר “מעבר לים” הוא רומן בדיוני העוסק בשנותיו של נחום גוטמן באירופה. כחמש שנים שהה גוטמן בוינה, ברלין ופריז בשנות העשרים לחייו, כאשר חיפש את דרכו האומנותית. בשנות העשרים טרם היה מוזיאון בארץ וגם ספרי האומנות היו מצויים בצמצום, כך שגוטמן הצעיר שלמד אצל בוריס שץ והושפע ממנו רבות, מגלה עולמות שלמים של אומנות בבירות אירופה, וכמובן אמנים נוספים ללמוד ולהשתלם מהם. בפרט מתוארים בקורים אלו בעיר וינה, שהייתה הראשונה בה שהה גוטמן. ...
ברומן הבית ההולנדי בוחנת אן פאצ’ט את מושג הבית, גם כמקום פיזי, HOUSE, אבל בעיקר במשמעותו המטאפיזית, HOME. בעברית שתי המשמעויות הן באותה מילה, אולם באנגלית לא ואת הפער הזה פאצ’ט רוצה לבחון, בדומה ואולי אפילו בעקבות השורה של רוברט פרוסט (מתוך מות השכיר): ““Home is the place where, when you have to go there,They have to take you in.” – הבית הוא המקום שאם אתה נאלץ ללכת לשם חייבים לקבל אותך בו. כפי שנראה, הבית ההול...
הסקירה הופיעה לראשונה במוסף שבת במדבר בעיתון מקור ראשון במדור ספרים בעריכת ד”ר שמואל פאוסט ומובאת כאן בשינויים קלים המשימה שלקחתי על עצמי בבואי לכתוב סקירה על ספרו של ד”ר אורי אהרון היא מאתגרת. כיצד אפשר לכתוב סקירה על ספר שאת רובו איני יודע לקרוא? גם לו ידעתי לקרוא תווים, בהם כתוב רוב רובו של הספר, הרי שלכאורה ניתן לסכמו במשפט האחד המופיע על הכריכה: ‘אנתולוגיה של שבעים ואחד ניגונים ל”שיר המעלות” ‘...
בספר “המטבח האחורי” יש לקוות שהמשפט הסתמי המופיע בכל ספר על כך שהאירועים בו לקוחים מדמיונה של המחברת הוא אכן כך, אבל אנו שומעים מספיק סיפורים, ורשות מקומות היא כר פורה מאד לשחיתויות. יש המון כסף, ולראש העיר כוח כמעט בלתי מוגבל. למעשה ראש עיריה הוא בעל סמכויות גדולות יותר מאשר ראש ממשלה, בתחומו כמובן. אם מדובר במקום יחסית קטן, כולם גם מכירים את כולם, ומי יחקור משהו? מבקר המדינה בעוד שלושים שנה? כך שבהחלט אפשר להניח שהדברים...
אמונה הוא ספרו הרביעי של דרור משעני בסדרת “רב פקד אברהם אברהם”. מצאתי שאין צורך בידע קודם והספר עומד בפני עצמו, ולא הרגשתי פערים בקריאה, אבל כנראה שמי שקראו את כולם ירגישו בטריטוריה מוכרת יותר. הסופר פותח בכך שלאברהם נמאס. הוא רוצה לעבור למקום ותפקיד שישנה את העולם. אם לא במשטרה אז מחוצה לה. נמאס לו מחקירות קטנות כאלו שלא משפיעות על אף אחד חוץ מכמה מעורבים. נמאס לו בכך שכל תיק שהוא סוגר משאיר אחריו רק יותר צער ואנשים מופס...
הספר “גרפיטי” מתאר תמונת מצב של שלושה אנשים שהחיים שלהם תקועים. אבל כאשר אישה בבניין, שעליו הרבה ציורי גראפיטי, קופצת מהקומה הרביעית, שלושה אנשים אלו הכמעט זרים אחד לשני, מתבוננים באירוע שמשנה את נתיבם.מי הם אנשים אלו? מגי, צעירה רווקה בעלת מכון יופי מצליח, אינה מצליחה לייצר שום קשר זוגי והקשר שלה הוא כמאהבת לגבר נשוי אשר אשתו, אסנת, עוקבת אחריה ומחפשת הוכחות לחשדותיה. זאב, הוא אלמן שאינו מצליח להתגבר על מותה של אשתו ממחל...
ספרו של עומר ברטוב הוא מהחשובים שקראתי בנושא חקר השואה בשנים האחרונות ומבין אלו שמכילים תובנות והסברים ומאפשרים ללהגיע להבנה, ולו חלקית, ולא רק לדעת ולקבל מידע. גדולתו הראשונית היא שהוא עדיין מנסה להסתכל על מכלול כלשהו ואינו מהווה סיפור פרטי, וכמו כן בהתמקדותו במבצעי הפשעים ובקורבנות. בעידן בו, כפי שכתב אלווין רוזלנפד בספרו המופתי “קץ השואה“, יש התמקדות בסיפורי מצילים וניצולים. מעבר לכך ספרות השואה עברה לתחום הפופוליסטי. ...
ספרה של טובה ינסן (שבשנים האחרונות יוצאים לא מעט בתרגומים חדשים) הוא בעצמו סוג של מטען קל. ספר דק עם סיפורים קצרים ודקים, אבל המשקל גם אם הוא קל עדיין מהווה מטען. כל סיפור הוא סיפור של מסע, אבל מסע, לא חייב להיות הקפה סביב העולם או אפילו סתם טיסה, אירוע פחות נפוץ בשנת 1987, אלא אפילו מעבר בין שני חדרים באותו בית. העיקר שמשהו קורה במסע. ומה יכול לקרות במסע? דברים רבים. דמות תשתנה, דמות תחשוב על משהו. ציפיות יקומו ויפלו. המסע הוא משהו ...
אריק אמבלר הוא אחד מהאבות הבולטים של ספרות המתח. עשרות ספריו היו מצליחים מאד, נמכרים, נעשו סרטים על פיהם עם מיטב השחקנים, אך מטבע הדברים, הזמן גורם למעט שיכחה. תרגום חדש לספרים אלו נותן להם חיים חדשים, וייתכן וספר זה הוא רק סנונית ראשונה בתרגום מחודש לעשרות ספריו של אמבלר שרבים מהם קראתי בתור ילד בהוצאות שכבר לא קיימות ושכיום מבט על הכריכות שלהן יעלה בעיקר הרהורי נוסטלגיה ומעט גיחוך. לא נכחיש, לקורא בן ימינו ייראו הספרים (והסרטים), א...
