ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

סקירה זו התפרסמה במוסף שבת של מקור ראשון לפרשת פנחס תשפ”א. כמו כל סוקר ספרים שמקבל לביתו חבילות רבות, אין דרך לדעת מראש מה הן יכילו. וכאשר החבילה מהוצאת מגיד הגיעה ובתוכה הספר מאת הרב זקס הרגשתי כמי שקיבל מכתב מאליהו. כיום הביטוי מוכר כשם ספריו של הרב אליהו דסלר, אולם משמעותו המקורית (מתוך דברי הימים ב כ”א יב) היא מסר המגיע לאחר הסתלקותו של אדם (נעיר שגם ספרי “מכתב מאליהו” הוצאו לאחר פטירת הרב דסלר). כבר מקבלת הספר הרגשתי שלפני מסר מעולם האמת, מסר מאת אדם גדול שהסתלק מעמנו טרם זמן, מסר שרק הלך והתחזק במהלך הקריאה. אמנם הספר נכתב לפני כעשור ורק התרגום הוא לאחר מותו של הרב, אלא שהתהליכים המתוארים החריפו והחמירו, וקריאתו של הרב נדרשת אף יותר. בהיותי נשוי לעולה מאנגליה, שמו של הרב זקס היה לי מוכר עוד בטרם יצא שמעו בארץ. היה נראה שלרב זקס קשה “להיתפס” בארץ, ולמעשה פער זה קיים עד היום עם השאלה שכבר לא תקבל מענה: “מדוע הרב זקס לא עלה לארץ”. הייתי בכמה הרצאות של הרב ושאלה זו נשאלת תמיד ונראה שהיא גרמה אי נוחות רבה לרב שכמעט תמיד יש מילים בפיו, אך נאלץ להתפתל בתשובה. לא מפני שאין לו תשובה, אלא מפני שזו תשובה שייתכן וקשה לאומרה בצורה…

העובדה שאנו יכולים לקרוא די בקלות את התנ”ך אינה מובנת מאליה כאשר מדובר בטקסטים מלפני אלפי שנים. לשם השוואה נסו לקרוא טקסטים באנגלית (או שפה אחרת שאתם שולטים בה) מימי הביניים. אולם גם בתנ”ך יהיו הרבה שאלות על עברית והרבה מילים לא מובנות. בספרי על ההפטרות, נתקלתי פעמים רבות במילים קשות, או יחידאיות, שמופיעות פעם אחת בלבד בתנ”ך, ויש להבינן רק לפי ההקשר או שימוש במקורות חוץ תנכיים ושפות אחרות. גם לאחר ניסונות אלו, יש מילים שקשה מאוד לדעת את משמעותן. משה אקשטיין מביא בספרו תופעה אחרת, שדווקא העברית שאנו מכירים, מפריעה לנו לעיתים בקריאת התנ”ך ומכנה תופעה זה “העברית כמכשול”. מילים שכיום יש להן משמעות שונה לגמרי מהמשמעות המקורית, ואנו רגילים כל כך אליה עד שטועים בהבנת הכתוב. לא תמיד, הרבה פעמים אנו נדע שהמשמעות היא אחרת או שנדע שיש כמה משמעויות, אך לפעמים העברית שלנו תטעה אותנו. מעט הופתעתי שהספר מסודר לפי פרשות השבוע. הדבר מהווה אילוץ לא פשוט בבחירת החומר. התנ”ך גדול ורחב ידיים ובעצמו מכיל שלבים שונים של התפתחות העברית. ספר איוב החידתי, ספר אסתר המשופע במילים מפרסית, ועוד ניבים שונים שאולי נובעים מהשתייכות שבטית שונה לממלכות יהודה, ישראל ושבטי עבר הירדן. הדוגמה המפורסמת מספר שופטים היא הגיית המילה שיבולת/סיבולת ואין סיבה להניח שההבדלים היו רק…

הזמן הוא רציף, אולם משחר ההיסטוריה שם האדם את ליבו לתופעות מחזוריות המתרחשות בעולם. התופעות הברורות ביותר נובעות מגרמי השמיים. התופעה של האור והחושך המתחלפים, לה אנו קוראים יום, התופעה של הירח שמשנה מופעיו מנעלם ועד מלא ושוב נעלם, לה אנו קוראים חודש, ותופעות של עונות השנה החוזרות על עצמן, לה אנו קוראים שנה. מכל אלו ביחד אפשר לייצר לוח שנה. לוח שבו יכולים להיות תאריכים שחוזרים על עצמם, והם בעלי משמעות משל עצמם, משמעות שאינה אפשרית ברצף לינארי. ללוח העברי היסטוריה ארוכה מאז פרשת בא והוא עבר שינויים רבים עד שהפך מלוח המבוסס על ראייה וחשבון אפשרות ראיית הירח, ללוח מחושב על בסיס מולד הירח. בלוח מחושב זה וכלליו עוסק ספרם של מרצבך ורביב החוקרים את התחום כבר שנים רבות, ותורמים בצורות רבות להפצת ידע בנושא. בשנים האחרונות ההתעניינות בתחום הולכת וגוברת ורבים מבקשים ללומדו לעומק וספר זה נועד לסייע בידם. את הסקירה נלווה בתמונות שמש וירח שצילמתי במהלך השנים. עובדה מפתיעה בלוח העברי היא שכלליו פשוטים מאד, אפשר להעמידם על שבעה בלבד וללמוד את השימוש בהם תוך שעות בודדות. אולם הבנה מעמיקה יותר של הכללים, של מה עומד מאחוריהם, גם מבחינה מתמטית וגם מבחינה אסטרונומית, היא עניין מורכב בהרבה, הדורש זמן ויגיעה. חלקו הראשון של הספר הוא פרק…

הסקירה הופיעה לראשונה במוסף שבת במדבר בעיתון מקור ראשון במדור ספרים בעריכת ד”ר שמואל פאוסט ומובאת כאן בשינויים קלים המשימה שלקחתי על עצמי בבואי לכתוב סקירה על ספרו של ד”ר אורי אהרון היא מאתגרת. כיצד אפשר לכתוב סקירה על ספר שאת רובו איני יודע לקרוא? גם לו ידעתי לקרוא תווים, בהם כתוב רוב רובו של הספר, הרי שלכאורה ניתן לסכמו במשפט האחד המופיע על הכריכה: ‘אנתולוגיה של שבעים ואחד ניגונים ל”שיר המעלות” ‘. אך מאחר וגישתי היא שמאמר סקירה על ספר חייב לספק תובנות נוספות על עניינים היוצאים מהספר ולא להיות תקציר מורחב של עלילתו אעשה את המאמץ ואנסה להסביר מדוע לספר זה חשיבות רבה בעיני, אתאר את החוויות והרגשות שהוא מעורר בי לי ואדון גם במנהגים ישנים ודרכים לשמרם. אך לא מזמן חגגנו את חג הפסח ואבקש מכם הקוראים לחשוב, מה הרגע בו אתם הכי מרגישים את פסח בליל הסדר? אולי כבר בבית הכנסת בהלל, או בקידוש, בשירת מה נשתנה, באכילת המצה והמרור? כל אלו הם רגעים משמעותיים בערב, אבל איכשהו, אצלנו במשפחה ההבנה וההכרה שאנחנו ממש כבר בפסח מגיעה רק בשלב מאוחר הרבה יותר. אמירת ההגדה הסתיימה, הארוחה תמה, ואכלנו את האפיקומן על השובע. שעת חצות קרבה, אך הסדר עוד רחוק מסיום ואנו עוברים לסימן ברך ופוצחים בשירת…

הרעיון לרכז את כל האירועים בתנ”ך ולסדרם לפי תאריכים הוא רעיון נועז למדי. הרי לכאורה, אין חשיבות בין שני אירועים שאירעו סמוך אחד לשני בלוח השנה במרחק של מאות שנים אחד מהשני. אמנם ידוע כי יש תאריכים שנקבעו לדורות, כגון י’ בניסן שדווקא בו נחצה הירדן, ובוודאי התאריכים המפורטים בתלמוד (י”ז בתמוז, ט’ באב ט”ו באב), אולם לרוב קריאת אירועים ממקומות שונים בתנ”ך, בהקשרים זרים, תיראה אקראית. הרעיון גם מסקרן, כי לאחר ההסתייגות בסעיף הקודם, אולי הסידור בצורה זו של האירועים יעלה משהו חדש, קישורים שלא חשבנו עליהם קודם, חלוקה סטטיסטית כלשהי של אירועים לפי חודשים, ונצליח לדלות מכך תובנות חדשות. האירועים בספר מסודרים על לוח השנה מתשרי ועד אלול, עם חודשים עמוסי אירועים כגון תשרי וניסן וחודשים דלים כגון שבט. בתנ”ך עצמו אין יותר מדי תאריכים. בספר בראשית תאריכים מופיעים רק בסיפור המבול וכידוע גם הם לא ברורים, והספר דן בכך ובוחר דרך אפשרית אחת. בעיה נוספת היא אירועים המתוארכים בצורה חלקית בציון החודש ללא ציון יום. יש לא מעט אירועים כאלו והוצאתם מהספר הייתה פוגעת בו. מחבר הספר ייחס אירועים אלו לא’ בחודש. את הנימוקים לכך הוא מביא בפתיחה, אולם לדעתי יש להצדיק כל מקרה כזה בנפרד. יש מקרים שמסתברים מאוד שהם אכן בראש החודש, ויש מקרים עמומים…

ההלכה היא אחד הדברים הדומיננטים ביותר בעולמו של יהודי דתי, אם לא הדומיננטי בהם. היהודי הדתי מנסה לחיות את חייו לפי ההלכה, תוך הבנה ולימוד שלו אותה. ההלכה שהחלה בנתינת התורה בסיני, ולמעשה עוד קודם לכך, עברה דרך משמעותית בתורה, בנביאים, במשנה ובחתימת התלמוד. גם לאחר חתימת התלמוד ההלכה הולכת וממשיכה אולם בצורה שונה מעט, ואף שחיבורי הלכה רבים נכתבו, בכל שנה יוצאים חדשים. ספרו של הרב אוהד פיקלסר “מסיני ועד ימינו” מביא פרקים רבים מעולמה של ההלכה ומחלקם לשישה שערים שונים. בספר לא מופיעות ההלכות עצמן, אלא עיסוק בהלכה כמושג, ועניינים פילוסופיים הקשורים להלכה, שלעיתים הם הלכות בפני עצמן, כדוגמת הסוגיה התלמודית האם מצוות צריכות כוונה. במסתעף מכך עוסק השאר הראשון “פורמליות ומשמעות בקיום מצוות”. ההלכה כתובה בתורה בצורה מתומצתת ומופיעה בהרחבה בתורה שבעל פה, אולם גם בתורה נכתב כי הסמכות היא בידי חכמים ואפילו לשנות ההלכה. אולי הדוגמה הדרמטית ביותר לשינוי הלכתי שנעשה על ידי חכמים הוא הלוח העברי המחושב והקבוע, שהחליף את לוח השנה המבוסס על ראיית הירח. אני מתקשה לחשוב על שינוי מהותי יותר וכזה הנוגע לכל יהודי באשר הוא וכולל דינים שהעונש עליהם הוא כרת (אכילה ביום כיפור וחמץ בפסח). אפילו לשינוי זה קדמה התעקשותו לרבן גמליאל על חיזוק וביצור מעמד בית דין, גם כאשר…

הספר “פרשני המקרא” מילא אותי בהרבה שמחה ומעט עצב. שמחה כי הספר מעולה. עשרות ספרים נכתבו על פרשני המקרא אבל ספר כזה המרכז רבים מהם, הוא חידוש. שמחה כי הספר נכתב על ידי תלמידת חכמים גדולה ומהווה תוספת חשובה למדף הספרים המתחדש ובפרט אלו שנכתבו על ידי נשים, ובפרט אלו שמקריאה שלהם אין דרך לדעת שנכתבו על ידי נשים. אך עם השמחה גם מעט עצב על שהרבנית אביגיל ראק ז”ל לא זכתה לראות בצאת ספרה לאור ונפטרה טרם עת והובא לדפוס על ידי בעלה הרב יהודה הי”ו.בספר מעל עשרים פרקים העוסקים בפרשני המקרא הבולטים. כל פרק מתחיל בביוגרפיה קצרה על הפרשן, בעיקר בשביל להבין את הסביבה בה הוא למד וכתב ובעקרונות פירושו. מה היה חשוב לאותו פרשן, איך הוא מתייחס לפרשנים קודמים לו, מה הכללים שהיו לו, אם היו לו וכך הלאה. כל רעיון וכלל מודגם היטב, והקורא יכול להמשיך משם באופן עצמאי בעיון נרחב באותו פרשן.אורך הפרקים אינו אחיד, כצפוי רש”י זוכה לפרק ארוך במיוחד, הכולל גם עיסוק נרחב בפרשנות רש”י הבאה למטרות חינוך והתנגדותו לנצרות על רק גזרות התתנ”ו. פרשנים אחרים מקבלים פרקים קצרים יותר, ובכל אופן, אפשר למצוא הפניות לספרים נוספים ועבים שנכתבו על כל פרשן ופרשן. משרעת הפרשנות מגיעה מאונקלוס, שתרגומו הוא גם פירוש ועד הרב…

אני מעריך את פועלם של הרבנים סתיו, וספרם זה הוא הספר השני בסדרה בה הם כותבים ביחד מתוך ליבון ההלכה בין שני רבנים, משני דורות, עם גישות שונות במקצת, שבמקרה הם גם אבא ובן. הספר הקודם עסק בשאלות בנושא זוגיות ומשפחה וכאן בנושא דומה אך שונה, יחסים של צניעות וקרבה בין גברים לנשים. נפתח בהערת אגב שנראה שהעולם הדתי גילה באיחור אופנתי את נושא המיניות. כמעט כל פרופיל שני בפייסבוק יהיה של יועץ או יועצת מיניות, או מישהו/י שמעביר סדנאות לנערים/נערות/זוגות/הורים וכגון אלו. מעין לחץ שהודחקוזמן רב, של משהו שלא מדברים עליהם כי “הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופתה”, ופתאום נהיה סדק, והכל מתפרץ בצורה שאינה ניתנת לעצירה.הדבר מתקבל על הדעת בציבור הדתי שאינו חרדי ואינו סגור בדלת אמותיו, שכן אין אפשרות להסתובב מטר במרחב הציבורי בלי שאותה מיניות פורצת אליך. בטלוויזיה, באינטרנט, בפרסומות, בכל מקום כמעט. על פער זה ובעיותיו עמדה הרבנית אוריה מבורך בספרה “מה את מבקשת”, (לא כתבתי בהרחבה על ספר זה מאחר והוא מיועד בעיקר לנערות). עוד ספר שיצא, הוא ספרו של הרב אליקים לבנון “שלום אהלך”. ספר הלכתי ופחות בעל אופי של שו”ת ומיועד ללומדי הלכה ולמדריכי כלות וחתנים במגזר הדתי. שלושת הספרים האלו יצאו באותו זמן, באותה הוצאה והגיעו אלי בחבילה אחת. הרבנים סתיו…

כמו כל כרך חדש בסדרת ספרי ההלכה של הרב יוסף צבי רימון גם הכרך על חנוכה מומלץ מאד. לכתוב סקירה על ספרים אלו היא מלאכה קלה למדי, שכן אפשר לרוב להעתיק את השבחים מהסקירה הקודמת ובכל זאת ננסה לחדש. הרב רימון וספריו ההלכתיים הם חלק ממהפכת ספרי ההלכה בדורנו (ביחד עם ספרי “פניני הלכה” של הרב מלמד ואחרים). כל דור צריך ספרים חדשים. גם כי ההלכה מתפתחת וגם כי הדור משתנה. בילדותי הספר הנפוץ היה קיצור שולחן ערוך של הרב גנאצפריד, מגאוני ישראל, אבל ספרו הוא משנת 1864. אפילו הספר שבפסיקה האשכנזית אין אפשרות בלעדיו (משנה ברורה), גם יכול להיות פחות בימינו ואין לתמוה על פירושים נרחבים שהתחברו לו בדורות האחרונים (לרוב על ידי קהל חרדי יותר, שאינו מעוניין בחידושים נוסח הרב מלמד והרב רימון). הספרים החדשים בוודאי לא יחליפו את המשנה ברורה, אבל הם מאפשרים הגעה שונה לקהלים נוספים. בספרים של הרב רימון פשוט תענוג ללמוד הלכה. לא רק לחפש את ההלכה הסופית, אלא לקבל שיעור שלם על כל נושא, מהמקורות בתורה ובתלמוד דרך הראשונים והאחרונים ועד ההלכה בת ימינו, הכוללת את הפסיקה לכל העדות והמנהגים. גם זה איחוד חישוב של ספרות ההלכה שמראש נכתבת כך שלא תהיה מיועדת לעדה אחת. בכל זאת, מי שירצה את קיצור ההלכות ימצא…

אני מאד אוהב תנ”ך, ואוהב לקרוא ספרים בנושא המציעים פרשנויות חדשות מכיוונים שונים. בכל שנה יוצאים כמה וכמה ספרים על סדר פרשות השבוע וספרו של הרב יהודה הרצל הנקין מצטרף אליהם, אם כי דן בעיקר בספר בראשית ומעט מאד בספר שמות. לפני שנעבור לספר עצמו אומר שהמבוא גרם לי לעוגמת נפש מסוימת בפסקה הבאה: “אכן, לא חסרים חיבורים על התורה בדרך הפשט שהם אפרוריים וחסרי דמיון. אנו עדים בימינו לספרים המאריכים בניתוחים לשוניים סטרליים, בתיאורי רקע המוסיפים אך מעט להבנת הנעשה ולא כלום לתחושה הדתית ולהארתו של הקורא, ובהסברים מסוגים שונים שאינם מושכים ואינם משכנעים. אין פלא, איפוא, שהקורא זונח את הספרים הללו על המדף וחוזר למקראות גדולות הישן והמוכר”. פסקה זו צורמת ומטרתה אינה ברורה, ומדוע יש להקטין ספרים וכותבים אחרים בצורה כזו ומי מבטיח שלא יהיו כאלו שיחשבו דברים אלו על הספר הנוכחי? בקיצור פסקה מיותרת. תורה מוטלת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויכתוב, ומי שמתאים לו, יקרא. נניח לפסקה זו ונדון בספר עצמו. דברי התורה נקראים מהלכים ורובם מחולקים לכמה חלקים קצרים. מטבע הדברים לחלק מהרעיונות בספר אני מסכים, אחרים מתקבלים כאפשריים וחלקם אכן עושים שימוש בדמיון כפי שהרב עצמו העיד ואותם אני מתקשה לקבל. נדגים באמצעות המהלך הראשון לפרשת וירא המכונה “ענייני סדום”. במהלך ששה פרקי…